פורום אוצר החכמה

בכתב יד לאחד מהראשונים:

''ובענין יוכבד שאמרו שהשלימה (= המנין של שבעים נפש) - נ''ל סוד נעלם, אמרו: הורתה בדרך, כד''א אנכי ארד עמך מצרים, מאי ארד - יורד מבעי ליה, אלא ארד כד יתער כל מה דתשרי לתתא, ובחייה אעלך - ביומי דמשה למדברא, גם עלה - בימי יהושע, שעדין היתה קיימת, מדה כנגד מדה: היא ובתה 'ותחיין את הילדים' - אוף קב''ה איתער עלייהו חיין עילאין, בר דמרים איתערת חויא כד מלילת במשה.
וזהו שאמר הפייטן: יוכבד אמי / אחרי התנחמי. ודעת ר''א (= אבן עזרא) אין צריך להזכירו. ואל תתמה, שהרי אחיה השלוני מבאי הארץ היה - ונתקיים כחמש מאות שנה ויותר, כ''ש האי דתתקיים תלת מאה שנין מאי תימה, כ''ש''.

מתוך רשימה ישנה נושנה שרשמתי לי:
והרי זו כדעת האומרים שיוכבד נפטרה אחרי משה (תנחומא ואתחנן ו; דרש לפטירת משה רבינו דף נד ע"ב) ואף נכנסה לארץ ישראל (סדר עולם פרק ט), ולפ"ז היו ימי חייה לפחות מאתים וחמשים שנה (ראה מש"כ בזה אבן-עזרא פרשת ויגש מו כג).
וראה כעת: ח' מיליקובסקי, סדר עולם, מהדורה מדעית, כרך ב, עמ' 176-177.

שבע כתב:בכתב יד לאחד מהראשונים:

''ובענין יוכבד שאמרו שהשלימה (= המנין של שבעים נפש) - נ''ל סוד נעלם, אמרו: הורתה בדרך, כד''א אנכי ארד עמך מצרים, מאי ארד - יורד מבעי ליה, אלא ארד כד יתער כל מה דתשרי לתתא, ובחייה אעלך - ביומי דמשה למדברא, גם עלה - בימי יהושע, שעדין היתה קיימת, מדה כנגד מדה: היא ובתה 'ותחיין את הילדים' - אוף קב''ה איתער עלייהו חיין עילאין, בר דמרים איתערת חויא כד מלילת במשה.
וזהו שאמר הפייטן: יוכבד אמי / אחרי התנחמי. ודעת ר''א (= אבן עזרא) אין צריך להזכירו. ואל תתמה, שהרי אחיה השלוני מבאי הארץ היה - ונתקיים כחמש מאות שנה ויותר, כ''ש האי דתתקיים תלת מאה שנין מאי תימה, כ''ש''.

האבן עזרא מזכיר את הפיוט הנ"ל בפרשתינו פרשת ויגש, האם נמצא הפיוט במילואה ומי הוא מחברו?

מצאתי בחיפוש בגוגל פיוט שיש בתוכה חלקים ממה שכ' האבן עזרא, בספר שנקרא "הילולא רבא דצדיקאי":

https://books.google.com/books?id=2As-A ... 99&f=false

יש עוד נידון העולה מהאב"ע דמה בין שרה ליוכבד, דאצל שרה מדובר כ"כ על החידוש שהולידה לצ', ואילו יוכבד שהולידה לק"ל יש שתיקה, ועי' עוד בזה ברמב"ן בפרשה, ובגור אריה שמות פרק ב' וגבורת ה' פ' טז.

מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א בענין אריכות ימיה של יוכבד מספרו הדר יעקב ח"ז העולה על מזבח הדפוס בעז"ה.

בענין שנות חייה של יוכבד ושל אחיה

בראשית (מ"ו כ"ו): "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש, ובני יוסף אשר יולד לו במצרים נפש שנים, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים".
ופירש רש"י ז"ל: "כל הנפש הבאה ליעקב, שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים וכו' שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות". ועיין גם בדברי רש"י שם (מ"ו ו') ושמות (ב' א'), ורמב"ן במדבר (כ"ו י"ג), ובדברי אור החיים הקדוש כאן.
ורבינו אברהם ן' עזרא ז"ל בפירושו לתורה בראשית (מ"ו כ"ג) כתב: "ובדרש [סוטה י"ב א'] כי יוכבד נולדה בין החומות, גם זה תמיה, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים, ולא די לנו זה הצער, עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה "יוכבד אמי אחרי התנחמי", והיא בת מאתים וחמישים שנה, וכי אחיה חי כך וכך שנים, [וזה] דרך אגדה או דברי יחיד" עכ"ל.
ובס"ד אבאר דברי הראב"ע ז"ל לפי הנלע"ד. בתחילה הביא דרשת חז"ל שיוכבד נולדה בין החומות, ותמה מדוע לא הזכירה התורה פלא זה שיוכבד הולידה למשה בהיותה בת מאה ושלושים, וזה חידוש גדול יותר ממה ששרה ילדה את יצחק בהיותה בת תשעים.
והוסיף הראב"ע ז"ל לא די לנו בצער פליאה זו, אלא עוד בה שהפייטנים הוסיפו לעשות פיוט ששם משה רבינו פונה לאמו יוכבד ואומר לה אמי יוכבד אחר פטירתי שלי תתנחמי וכו' ולפי החשבון יוצא שהיתה יוכבד אז בת מאתים וחמישים שהרי יוכבד ילדה את משה בת מאה ושלושים ומשה חי מאה ועשרים שנה.
וטען הראב"ע ז"ל: "וכי אחיה חי כך וכך שנים", כלומר וכי אחיה של יוכבד הוא קהת בן לוי, הפליג בשנים כאחותו יוכבד, והרי אנחנו יודעים שקהת נפטר בהיותו בן מאה שלושים ושלוש וככתוב במפורש בספר שמות (ו' י"ח), ומסתבר שעל פי רוב שנות החיים של אחים שווים פחות או יותר, ואין הפרש גילים גדול ביניהם אחר שטבעם ומזגם שווה, וכמו שמצינו כן גבי בני יעקב שבטי יה שרובם ככולם נפטרו סביבות גיל מאה ועשרים עיין בספר החשוב יגל לבנו (דף מ"ז), וכיוצא בזה גבי משה ואהרן שנפטרו כמעט באותו גיל משה בן מאה ועשרים, ואהרן בן מאה עשרים ושלש, ומרים אחותם בת מאה עשרים ושבע, ואין ביניהם הפרש של מאה שנה ויותר כדמצינו גבי יוכבד ואחיה קהת ודוק.
וסיים הראב"ע ז"ל שמה שמצינו שרז"ל אמרו שיוכבד האריכה ימים עד אחר פטירת משה בנה אינו אלא דברי אגדה, או דברי יחיד ולא נוקטים כן.
כך ביארתי ופירשתי אני לעצמי דברי הראב"ע ז"ל כשלמדתי דבריו ז"ל הללו האמורים לעיל.
ואחר כך ראיתי בדברי הרמב"ן ז"ל בביאורו לתורה שם שהביא דברי הראב"ע ז"ל והשיב עליו וזו לשונו: "ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עם יוכבד שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים, ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה, וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד, אלו דבריו". והאריך הרמב"ן ז"ל להשיב עליו, עיין שם דברים המצודקים.
ורואה אני פה בדברי הרמב"ן ז"ל תוספת תיבה אחת המשנה כל משמעות דברות הראב"ע ז"ל, שלפנינו בפירוש הראב"ע ז"ל כתוב "וכי אחיה חי כך וכך שנים" כנ"ל, אבל הרמב"ן הביא בשמו: "וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים", ולפי זה לא מדובר בקהת אחי יוכבד כמו שחשבתי והסברתי וכנזכר לעיל, אלא מדובר באחיה השילוני, ואין לקרוא בדברי הראב"ע אחיה האלף בקמץ והח' בחיריק וקמץ תחת הה' האחרונה, דהיינו האח שלה, אלא הא' מנוקדת בחטף פתח והקמץ תחת האות י', וזה שמו של אחיה השילוני ודוק.
ולפי זה כך ביאור הדברים, שהראב"ע ז"ל משיב ואומר שמא תאמר ומה הפלא שיוכבד האריכה ימים, והרי כזאת מצינו גם באחיה השילוני שהאריך ימים הרבה, שהרי במסכת בבא בתרא (קכ"א ב') מבואר שאחיה השילוני ראה את עמרם אבי משה ומיוצאי מצרים היה, וחי עד זמן ירבעם, ושנות חייו יותר מחמש מאות שנה ככתוב בספר סדר הדורות ח"א (דט"ל ע"ב ודנ"ב ע"ב), ועל זה דחה הראב"ע ז"ל ואמר שסברה זו דברי אגדה או סברת יחיד כנ"ל. [וראיתי במדרש אגדה במדבר (ל' ט"ו דף קנ"ח) שאחיה השילוני נהרג על ידי אביה בן רחבעם בן שלמה המלך ע"ש וצ"ב].
ולכאורה נראה שאכן כוונת הראב"ע על אחיה השילוני, חדא שכך העתיק הרמב"ן ואין בודקין מן המזבח ולמעלה, ותו אם על קהת אחי יוכבד מדובר למה לראב"ע לומר "וכי אחיה חי כך וכך שנים", שמדבר בסתמות ולא במפורש, יותר נכון לומר והרי אחיה [דהיינו קהת] חי מאה שלושים ושלש שנים וככתוב בספר שמות, אבל אם מדובר על אחיה השילוני מובן מדוע נקט בסתמא כי אכן אין אנחנו יודעים מספר שנות חייו.
מיהו בעניותי לי נראה כאשר כתבתי, דאכן כוונת הראב"ע ז"ל על קהת אחי יוכבד ולא על אחיה השילוני, דמסתבר דקאי ביוכבד ומוכיח ממשפחת יוכבד, ואחיה השילוני מאן דכר שמיה, וביאור הדברים כאשר כתבתי לעיל.
ואף שבדברי הרמב"ן ז"ל מועתק אחיה השילוני - אינה תברה ותשובתך בצידה, כי ח"ב נ"י בדק ואמר לי שבפירוש הרמב"ן על התורה דפוס ראשון רומא שנת ר"ל נדפס רק אחיה בלי תיבת "השילוני", וכן הוא בפירוש הראב"ע דפוס ראשון נאפולי שנת רמ"ח, אמנם ברמב"ן דפוס ליסבון שנת רמ"ט כתוב אחיה השילוני עכ"ד, ולפי זה בטלה הראיה מהעתקת הרמב"ן ז"ל אחר שגם בדבריו מצינו גירסאות שונות כמובן ודוק.
ולגרוס בדברי הראב"ע ז"ל "וכי אחיה חי כך וכך שנים", ולפרש שהכוונה לאחיה השילוני, קשה בעיני מהטעמים דלעיל.
ולא ידעתי מדוע שלשת מהדירי הרמב"ן ז"ל הנדפס בזמנינו לא עמדו בזה, וכן גם שלשת מהדירי פירוש הראב"ע לא עמדו בזה, ועיין.
ודע כי ראיתי להרה"ג ישראל זליגמאן ז"ל בספרו אוצר המספרים (שער ר"נ אות י' דף של"ד) שהביא דברי הראב"ע ז"ל דלעיל, והבין שלשון הפייט כך הוא: "יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת מאתיים וחמישים שנה", ולא דק, כי תיבות הפיוט הם רק "יוכבד אמי אחרי התנחמי", והראב"ע ז"ל מגרמיה הוסיף "והיא בת מאתיים וחמישים" וז"ב. [מצאתי שהפיוט נדפס גם בתקון לשבעה באדר דפוס ליוורנו (שנת תרנ"ד דף רל"ה), וכן בספר שירים תהלת ישרים לר"צ מנצור ז"ל (פיוט קל"ב דף צ"ה) והוא פותח בתיבות "צעקה יוכבד"].
ומה שהוסיף הרב הנ"ל שם היכן מצא הפייטן מדרש זה - נעלם ממנו כי הפייט יסד דבריו על דברי הסדר עולם והתנחומא והילמדנו המובא בילקוט שמעוני שיוכבד נכנסה לארץ ישראל, וממילא מובנים דברי הפייט המפייט ואומר שמשה רבינו פונה לאמו ואומר לה אמי יוכבד תתנחמי עלי אחרי פטירתי ודוק.