כתב הרמב"ן בפ' כי תצא (כה, א)
כי יהי' ריב בין אנשים. ע"ד קבלת רבותינו שהמלקות הוא בחייבי לאוין מה ענין לו בריב אשר בין שני האנשים,
האוכל נבילה בביתו לוקה, וכן הזורע שדהו או כרמו כלאים והבא על אחת מהנשים האסורות בלאו, וכל שאר הלאוין, ועוד כו', לפיכך דרשוהו בעדים זוממין כו'.
מה טעם נקט הרמב"ן האוכל נבילה "בביתו" ?