איש ואשתו - בבהמות

[קו ירוק]

בפר' נח (ברא' ז ב) כתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהרה היא שנים איש ואשתו".
מדוע התורה משתמשת כאן בביטוי 'איש ואשתו' השמור לאדם בלבד [size=85](ברא' ב כג "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת")[/sizeאצל בעלי חיים.
מה גם שבפסוקים לפני כן (יט) ואח"כ (ט, טז) נכתב לשון זכר ונקבה, ואף באותו ענין שנזכרו 'הבהמה איש ואשתו', בעופות נזכר שם לשון זכר ונקבה.
מה פשר דבר?

ואם בפר' נח עסקי', כתי' "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחם וקיץ וחורף לא ישבותו".
מדוע בשתי עונות ראשונות זרע וקור, נכתב עונות הגשמים ראשונה, ואילו בקיץ וחורף הפך הכתוב והזכיר ימי החמה בראשונה.

[סגי נהור]

לשאלתך הראשונה ראה חזקוני, רבינו בחיי ופענח רזא כאן. של"ה ס"פ נח (בדרך חיים ותוכחת מוסר).

[לייטנר]

לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.

[איש גלילי]

מצאנו ביריעות "אשה אל אחותה" (ואין להקשות מדברי הראב"ע על "שור איש את שור רעהו", ששם הוא בבחי' ענה כסיל כאולתו).

[זקן ששכח]

מצאנו ביריעות "אשה אל אחותה" (ואין להקשות מדברי הראב"ע על "שור איש את שור רעהו", ששם הוא בבחי' ענה כסיל כאולתו).

דומני שנרמז בשאלת השואל, בדיוקו ש'איש ואשה' אינם מצויים אלא בבני אדם.

[עושה חדשות]

העתק מהרשום אצלי:

בראשית ז-ג: מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה. עמדו הראשונים למה בבהמה אמר איש ואשתו ולא אמר כן בעופות. בפסיק' לקח טוב כ' "נאמר בבהמה איש ואשתו לפי שהיו נרבעים הוצרך לומר איש ואשתו להביא כשרים, אבל העופות לא נרבעו לכך נאמר זכר ונקבה", וכ"כ בפי' הטור הארוך. בפי' רח"פ כ' "גבי בהמה כתיב איש ואשתו לפי שאין מולידים עד שיהיו גדולים, אבל עופות מיד כשפורחין מטילין ביצים כתיב זכר ונקבה". בפי' הריב"א כ' "אמר הר"ר אליקים כל כך לא כתוב בעוף לשון אישות כדכתיב גבי בהמה דכתי' מכל הבהמה הטהורה תקח לך איש ואשתו. לפי שולד הבהמה נולד חי ושלם באבריו כילד אשה מה שאין כן בעוף שאין בביצה שנולדה חיות". ובחיזקוני כ' "בבהמה שזכרות ונקבות שלה כעין זכרות ונקבות של בני אדם כתב בה איש ואשתו אבל עופות שאין זכרותם ונקבותם כעין בני אדם לא נכתב בהן איש ואשתו רק שבעה שבעה". ורבינו בחיי כ' "מה שהזכיר במין הבהמה 'איש ואשתו' ובמין העוף 'זכר ונקבה', מפני שאין טבע ההולדה שוה בהם, כי תולדות הבהמה כתולדות מין האדם ולכן הזכיר 'איש ואשתו', אבל תולדות מין העוף ע"י הטלת ביצים שהם הם התחלת יצירתם". וע"ע במהריל"ד. עוד שמעתי לבאר דבנדה נ, ב אי' "אמר רב פפא תרנגול דאגמא אסור תרנגולתא דאגמא שריא", ולפי' א' בתוס' שם איירי באותו מין דהזכר טמא והנקיבה טהורה, וא"כ א"ש דבעופות אינו לוקח בדוקא איש ואשתו, אלא זכר לחוד ונקיבה לחוד. ובמש"ח כאן כ' "בטהורים הכתוב מדבר (רש"י). והא דלא כתב בפירוש 'מעוף הטהור' אתי שפיר לפי מה שכתבו התוספות בנדה דף נ' דתרנגולתא דאגמא, הזכר טמא והנקבה טהורה, יעוין שם. אם כן, במין כזה צוהו להביא שבעה, מפני שאף שהזכר טמא, אכן הוא "לחיות זרע על (פני) כל הארץ", ובנקבה הנולדת תהיה טהורה. וכן מדויק הפסוק, שכאן נזכר "לחיות זרע", ודו"ק".

[קו ירוק]

יישר כח לעונים !!

[קו ירוק]

לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.

יש באמתחתך דוגמאות לכך ? (את מגדים אינני מכיר)
ואם כבר איירינן בהא, דייקתי לחידודא, דמה שמנאם הכתוב עונה והיפוכה, ולא כסדרם זרע וקור וחורף וכו',
משום דכל זמן שמשמשת עונה אחת בחצי הכדור הצפוני, הרי שבצי הכדור הדרומי משמשת העונה ההפוכה.

[מעט דבש]

בפסיק' לקח טוב כ' "נאמר בבהמה איש ואשתו לפי שהיו נרבעים הוצרך לומר איש ואשתו להביא כשרים, אבל העופות לא נרבעו לכך נאמר זכר ונקבה", וכ"כ בפי' הטור הארוך.

הוא על פי הגמ' (סנהדרין קח:)

מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, אישות לבהמה מי אית לה? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה.

[אוצר החכמה]

לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.

יש באמתחתך דוגמאות לכך ? (את מגדים אינני מכיר)
ואם כבר איירינן בהא, דייקתי לחידודא, דמה שמנאם הכתוב עונה והיפוכה, ולא כסדרם זרע וקור וחורף וכו',
משום דכל זמן שמשמשת עונה אחת בחצי הכדור הצפוני, הרי שבצי הכדור הדרומי משמשת העונה ההפוכה.

יש ספר של פרופסור אהרן מירסקי שמבאר שבלשון הקדש היפוך בסוף רשימה מבטא את סיומה. (שיטתו שם היא שבלה"ק אין צורך בפיסוק אלא מצורת האמירה ניכר ההפסק)

[לייטנר]

לשאלתך השניה, בסיום רצף הפכים דרך המקרא להפוך את הסדר בזוג האחרון.
כמדומני שהעיר על כך פרופ' עופר במגדים.

יש באמתחתך דוגמאות לכך ? (את מגדים אינני מכיר)

ישעיהו ג כד:
"וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה
וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙
וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה
וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק
כִּי־תַ֖חַת יֹֽפִי"

עכשו נזכרתי שהערתו של יוסי עופר היתה ביחס למילים זעירות, והביא כדוגמא פסוק זה בהסבירו ש'כי' = 'כהי' או 'כְּוִי'.

יש ספר של פרופסור אהרן מירסקי שמבאר שבלשון הקדש היפוך בסוף רשימה מבטא את סיומה. (שיטתו שם היא שבלה"ק אין צורך בפיסוק אלא מצורת האמירה ניכר ההפסק)

ספרו של מירסקי יצא לראשונה ללא פיסוק כלל, כדי להוכיח את טענתו.
בדיעבד הסתבר שאולי טענתו נכונה, אבל אחרי שהתרגלנו לפיסוק, כבר קשה בלי. לכן, מירסקי הוציא את ספרו מחדש מפוסק...

[מה שנכון נכון]

viewtopic.php?f=19&t=29591&start=40#p308269

[אוצר החכמה]

הספר נמצא באוצר
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147187

[דודי צח]

אצל הבהמה, השייכות של זוג לבן זוגו - בבחינת איש ואשה - היא דבר חידוש. כי הבהמה בטבעה אינה שומרת נאמנות זוגית. וכמו שמביא הטור בהקדמה לחלק אבן העזר שזה ההבדל בין בהמות לבין בני אדם. ולכן גם מעשה תשמיש בדרך גנות נקרא בכל מקום 'מעשה בהמה', כי אין זה בא אצלה מתוך רצון לקשר הבעה של שייכות זוגית, כמו ששייך אצל בני האדם, אלא כמעשה תאווני גרידא. ולפיכך אין להם נאמנות.
וכאן נרמז לנח לבחור דווקא בהמות כאלו שעדיין לא קלקלו את שייכותם, והם בגדר איש ואשתו.

אולם אצל היונה, הרי יונה הוא סמל לנאמנות זוגית, כמו שאומרים הבריות 'זוג יונים'. ואף שהיא מעופפת ויכולה להסתתר הם שומרים נאמנות אדוקה, ולפיכך אין צורך לכנות את הזוגיות הזו איש ואשתו, שאין זה דבר חידוש, אלא הכתוב מכנה אותם על שם עצם מציאותם - 'זכר ונקבה'.

וכנראה הדברים נכללים בציטטות דלעיל

[צדיק613]

בפר' נח (ברא' ז ב) כתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהרה היא שנים איש ואשתו".
מדוע התורה משתמשת כאן בביטוי 'איש ואשתו' השמור לאדם בלבד [size=85](ברא' ב כג "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת")[/sizeאצל בעלי חיים.
מה גם שבפסוקים לפני כן (יט) ואח"כ (ט, טז) נכתב לשון זכר ונקבה, ואף באותו ענין שנזכרו 'הבהמה איש ואשתו', בעופות נזכר שם לשון זכר ונקבה.
מה פשר דבר?

ואם בפר' נח עסקי', כתי' "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחם וקיץ וחורף לא ישבותו".
מדוע בשתי עונות ראשונות זרע וקור, נכתב עונות הגשמים ראשונה, ואילו בקיץ וחורף הפך הכתוב והזכיר ימי החמה בראשונה.

בעצם קושיא הראשונה היא קושיות הגמ' סנהדרין קח ע"ב - מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותם שלא נעבדה בהם עבירה.

ועי בצד הגמ' אני חושב שזה מהערוך כיון שחיו בדור כזו שהיו כ"כ מושחת ולא השחיתו דרכם, נתן התורה להם כבוד כאלו הם כמו אנשים.

[שמר]

אף לפי כל הנ"ל עדיין ק' דברי רש"י דלדבריו אף העופות חטאו, וא"כ תי הגמ' בסנהדרין שאיש ואשה בא להורות על אלו שלא השחיתו דרכם שייך אף בעופות ומדוע בעופות נאמר זכר ונקבה ולא איש ואשה.