ויט אליו חסד - ל' כלה נאה וחסודה שבמשנה (רש"י)

[מיללער]

בראשית לט, כא. ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. פירש"י ויט אליו חסד: שהיה מקובל לכל רואיו לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה. ע"כ

מה היה קשה לו לרש"י על מילת חסד שהוצרך להביא ממרחק לחמו ומה רואים מכלה נאה וחסודה שלא מבינים מדברי הכ'?

ובמאמר המוסגר, כלה נאה וחסודה היא ל' הברייתא במס' דרך ארץ פ"ו, ולמה כ' רש"י ש'במשנה'? מס' דרך ארץ נקרא משניות בפירש"י?

[בראנסוויל]

חסד בדרך כלל פירושו "הטוב והגמילות לפנים משורת הדין" [רד"ק שרש חס"ד], אבל על כלה נאה וחסודה פירש"י הק' "חוט של חסד משוך עלי-ה" ולכן כשפירוש לנו "ויט אליו חסד" ציין לכלה נאה וחסודה לומר לך שהקב"ה הטה על יוסף חוט של חסד שיהי' מקובל לכל רואיו.

[מיללער]

חסד בדרך כלל פירושו "הטוב והגמילות לפנים משורת הדין" [רד"ק שרש חס"ד], אבל על כלה נאה וחסודה פירש"י הק' "חוט של חסד משוך עלי-ה" ולכן כשפירוש לנו "ויט אליו חסד" ציין לכלה נאה וחסודה לומר לך שהקב"ה הטה על יוסף חוט של חסד שיהי' מקובל לכל רואיו.

צודק ביסודי הדברים, ובאמת בכל התורה אין עוד איזכור מילת חסד במובן הזה, ובחיפוש במאגר ישנו 246 פעמים מילת חסד (חסדך, חסדים וכו') בכל התנ"ך ורובם הם במובן של גמילת חסד ולא במושג של חן וחסד.

אבל עדיין קשה שרש"י הלך עד לכלה נאה וחסודה, ולא הזכיר הפסוקים במגילת אסתר (ב', ט וב', יז) ותשא חסד לפניו, ותשא חן וחסד לפניו. (מעניין שהגר"א שם באסתר גם היא הביא דברי הברייתא של כלה נאה וחסודה, אבל כנראה שפי' חסידה מלשון חסיד ולא חן חסד עיי"ש).

ובדרך חפשי מצאתי שעה"כ בעזרא ט, ט: ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס, פירש"י 'הטה עלינו חסדו' היינו שלא פי' אותו מלשון חן וחסד אלא משון חסדי ה' כי לא תמנו וצ"ע למה.

[מיללער]

ובדרך חפשי מצאתי שעה"כ בעזרא ט, ט: ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס, פירש"י 'הטה עלינו חסדו' היינו שלא פי' אותו מלשון חן וחסד אלא משון חסדי ה' כי לא תמנו וצ"ע למה.

באמת שם קשה יותר על פירש"י שהרי ההמשך בכלל לא מובן, ויט עלינו חסדו "לפני מלכי פרס" היינו שהטה הקב"ה עלינו חסדו והתנהג עמנו בחסד 'לפני מלכי פרס'?

ועל פירש"י בפרשת השבוע, שהביא מכלה נאה וחסודה אולי נוכל לומר שכוונת רש"י הוא אכן כפי' הגר"א באסתר שהבאתי לעיל. היינו דבקרא כאן נאמר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר, דלכאורה צריך לפרש שני השמות הנרדפים כאן 'ויט אליו חסד' ויתן 'חנו בעיני שר בת הסהר' אם נאמר דחן וחסד הם אותו ענין הרי הענין כפול.

אולם לפי דברי הגר"א שם, נראה שחן נסוב על אדם מטובת מראה, וחסד מורה על נאה במעשים ובזה נמשך חוט של חסד עליו. ואסתר נשאה גם חן וגם חסד בעיני אחשורש כי היתה גם טובת מראה וגם נאה במעשיה עיי"ש.

והנה על הברייתא במחלוקת ב"ש וב"ה בענין כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה רבו הפירושים, ובברייתא גופיה במסכת דרך ארץ פירשו דברי בית הלל דאף שאין הכלה טובת מראה, נאה היא במעשה אבותיה וחסודה במעשיה.

נמצא שזה גופא מפרש רש"י כאן, שחוט של חסד היה נשוך עליו מפאת מעשיו של יוסף הצדיק ומביא ראיה מכלה נאה וחסודה שבמשנה דוקא, דמשם נראה שפירוש של חסד היינו דוקא הענין של מעשים טובים ודו"ק

[דרופתקי דאורייתא]

וע"ע מה שהובא כאן (בחלק השני של ההודעה) מביאור הגר"א
viewtopic.php?f=17&t=44415&p=533343&hilit#p533151