מיללער כתב:
ובדרך חפשי מצאתי שעה"כ בעזרא ט, ט: ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס, פירש"י 'הטה עלינו חסדו' היינו שלא פי' אותו מלשון חן וחסד אלא משון חסדי ה' כי לא תמנו וצ"ע למה.
באמת שם קשה יותר על פירש"י שהרי ההמשך בכלל לא מובן, ויט עלינו חסדו "לפני מלכי פרס" היינו שהטה הקב"ה עלינו חסדו והתנהג עמנו בחסד 'לפני מלכי פרס'?
ועל פירש"י בפרשת השבוע, שהביא מכלה נאה וחסודה אולי נוכל לומר שכוונת רש"י הוא אכן כפי' הגר"א באסתר שהבאתי לעיל. היינו דבקרא כאן נאמר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר, דלכאורה צריך לפרש שני השמות הנרדפים כאן 'ויט אליו חסד' ויתן 'חנו בעיני שר בת הסהר' אם נאמר דחן וחסד הם אותו ענין הרי הענין כפול.
אולם לפי דברי הגר"א שם, נראה שחן נסוב על אדם מטובת מראה, וחסד מורה על נאה במעשים ובזה נמשך חוט של חסד עליו. ואסתר נשאה גם חן וגם חסד בעיני אחשורש כי היתה גם טובת מראה וגם נאה במעשיה עיי"ש.
והנה על הברייתא במחלוקת ב"ש וב"ה בענין כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה רבו הפירושים, ובברייתא גופיה במסכת דרך ארץ פירשו דברי בית הלל דאף שאין הכלה טובת מראה, נאה היא במעשה אבותיה וחסודה במעשיה.
נמצא שזה גופא מפרש רש"י כאן, שחוט של חסד היה נשוך עליו מפאת מעשיו של יוסף הצדיק ומביא ראיה מכלה נאה וחסודה שבמשנה דוקא, דמשם נראה שפירוש של חסד היינו דוקא הענין של מעשים טובים ודו"ק