ראיתי להציע כאן לפני הלומדים והמתעמקים רעיון שעלה בלבי, אולי יש כאן מאן דהו שיכול להוכיח אחרת או אדרבא להביא סמך וסעד לדברי, אין כוונתי ח"ו לחלוק על דברי חז"ל, שדבריהם כגחלי אש וקבלה מסיני, אבל הרי ידוע שלפי רוב רובם של הראשונים (רש"י רשב"ם ואולי גם רמב"ן ועוד, ודלא כהראב"ע בהקדמתו) ניתנה הרשות לאדם לבאר לפי פשוטו של מקרא את פסוקי התורה, על אף שאינו עולה בקנה אחד עם דברי חז"ל, כי שבעים פנים לתורה, וכל פסוק שייך לפרשנה באופן של דרש ובאופן של פשט, על אף שסותרים זא"ז, ואכמל"ב.
מעודי התפלאתי בענין מנין שבעים הנפשות, הנה, לפי פשוטו של מקרא הרי מנין השבעים נפשות הינו עם יעקב אבינו בכלל, וכמו שמשמע לישנא דקרא "יעקב ובניו", והנה עפ"י פשוטו לכאורה לא היה ליעקב עוד בנות מלבד דינה, דא"כ היה לו להתורה לפרטם, ומאידך קצת תמוה שבכלל כל שבעים הנפשות לא היו אלא שני נקבות, דינה וסרח בת אשר, ומאוד תמוה לומר שמכלל שבעים הנפשות מתוכם היו 68 זכרים ורק 2 נקבות. ובאמת היה מקום לומר שבודאי היו עוד בנות ונכדות אלא שהתורה לא ראה לנכון לפרטם, כי הנשים אינם אלא נטפלים אגב הזכרים, אבל מאידך חזינן שהתורה כן ראה לנכון לציין את דינה וסרח, ויתירה מזאת, הרי שהתורה מציין להדיא שכל אלו הם "מלבד נשי בני יעקב" (בראשית מו כו), מאידך לא מצינו שהתורה יכתוב שכל אלו הן מלבד בנות יעקב ובנות בני יעקב.
וחשבתי להציע, דהנה מצינו דבר פלא, שגבי יצחק ויעקב מצינו שדאגו אבותינו להחזיר ולקחת אשה דוקא מבני עמם, ולכן שלח אברהם את עבדו לקחת אשה לבנו משם כדכתיב בפרשת חיי שרה (בראשית כד ב-ד) "וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙... כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק", ולכן גם ציווה יצחק את יעקב לחזור לארץ מוצאם ולקחת אשה משם, כמ"ש בסוף פר' תולדות (שם כח א ב) "וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן. ק֖וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ". מאידך גבי בני יעקב לא מצינו שהקפידו לקחת אשה דוקא מבנות עמם, ולא מצינו שחזרו אל ארץ ארם או לאור כשדים לקחת אשה מעם העברי, ואדרבא מצינו שיהודה ושמעון נשאו כנעניות ויוסף נשא מצרית.
וכן מצינו באבן עזרא (בראשית מו י) שכתב וז"ל: "בן הכנענית – לעד, כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית", וכן כתב הרמב"ן גם לעיל בפר' וישב (לח ב). ויש לציין, שבאבן עזרא לעיל פרשת וישב כתב גבי יהודה עה"פ (שם) "וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ", וז"ל: "איש כנעני יש אומרים סוחר... ויתכן להיות כמשמעו" ע"כ, הרי שלפי המהלך השני לעיל הרי שגם יהודה נשא כנענית ולא רק שמעון.
ובאמת מצינו כבר בחז"ל שנחלקו בדבר זה, הביאו הרמב"ן לעיל פר' וישב (שם) וז"ל: "ורבותינו נחלקו בדבר. אמרו, רבי יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום, רבי נחמיה אומר כנעניות היו", הרי שלדעת ר' נחמיה אכן נשאו כנעניות ולא הקפידו על קפידת אבותיהם, ובאמת שגם גבי אברהם עצמו כתיב שאמר לעבדו "וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את" (בראשית כד ח), הרי שבלית ברירה היה מסכים עמו, רק לעדיפות ראשונה רצה שיהיה מבני עמו דוקא. אמנם יעויין ברמב"ן שרצה לדחוק קצת בדברי ר' נחמיה שלאו דוקא התכוון לכנעניות ע"ש, איברא דגם הרמב"ן עצמו לא אמר אלא בלשון שיתכן לומר כן, אבל כמובן שהוא דוחק גדול, ובאמת דעת ר' יהודה אינו עולה עם פשוטו של מקרא, וע"כ אין זה אלא דרך דרש, וכמו שכתב הרמב"ן עצמו שם "שלא יודה ר' נחמיה בתאומות כלל, ולא היתה לו בת זולתי דינה כמשמעות הכתוב", הרי שמשמעות הכתוב כך היא שלא היה לו בת זולתי דינה, ודברי ר"י אינו אלא ע"ד הדרש.
עכ"פ אם נכונים הדברים שהשבטים בני יעקב לא הקפידו על קפידת אביהם, ואכן נשאו נשים נכריות לא מבנות עמם העבריות כדרכם של אבותיהם, א"כ מסתבר גם שבנות יעקב או בנות בני יעקב ג"כ לא הקפידו על כך, וא"כ הרי נטמעו הבנות בין העם הכנעני החיתי האדומי והמדיני, וא"כ כשם שנשות השבטים אע"פ שבמקור מוצאם היו מבנות הכנעני והאדמוני, מ"מ הרי אחרי שנשאו נטמעו ביניהם, ולכן כאשר ירדו בעליהן למצרים יחד עם אביהם, ירדו גם נשותיהם עמהם, וכדכתיב להדיא בקרא "מלבד נשי בני יעקב", וא"כ לכאורה ה"ה לאידך גיסא, כיון שהתחתנו בנות בני יעקב עם בני העם הכנעני הרי נטמעו ביניהם, ולכן כאשר ירדו בני יעקב למצרים אין שום סיבה שגם הן ילכו עמהם, אלא נשארו דבוק באומתם שנטמעו בה, ונשארו עם בעליהן לגור בארץ כנען.