״וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלדים אתכם והעליתם את עצמתי מזה. וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים״ (בראשית נ׳ כ״ה-כ״ו).
״ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד״ וכו׳ (שמות י״ג י״ט).
״ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם״ וכו׳ (יהושע כ״ד ל״ב).
א. לפום פשוטם של מקראות יוסף עומד לפני מיתתו ומצווה לבנ״י שכשהקב״ה יוציאם ממצרים -היינו עוד זמן רב [לפחות פרק זמן בו הגוף יכול להתרקב]- יעלו את עצמותיו לא גופו אלא עצמותיו, וכי אדם שנקרא ״צדיק יסוד עולם״ ישלוט רימה בגופו?!
ואל תאמר שהוא עצמו דיבר לפי הטבע שהרי הכתוב עצמו מעיד [בשמות וביהושע] שבאמת כך היה.
ולמען הסיר ספק: כל מקום שמוזכר עצמות [של מת] במקרא פירושו עצמות דוקא ולא גוף.
ב. להאמור יש לשאול שהרי חנטו את יוסף, ולכאו׳ חניטה (היינו מה שאנחנו קוראים ״חניטה״) מונעת את ריקבון הגוף, וא״כ איך נשארו רק עצמותיו של יוסף?
נ.ב. בספורנו על אתר כתב וז״ל ״ויחנטו אותו ויישם בארון: באותו הארון שהיתה החנטה בו הניחו עצמותיו ולא קברוהו בקרקע״ עכ״ל.
ולכשתדייק בדבריו יש לעיין האם משמע בספורנו שחניטה הוא משהו שקשור לארון ולא לגוף -וממילא הגוף עדיין יכול להירקב-, (ואולי משמע שבחניטה הוציאו את העצמות מהגוף ?!?!).