וירם תולעים ויבאש - הערה בקריאת הפסוק

[כדכד]

יש לשים לב לקרוא וירם במלעיל שההטעמה בי' ולא וירם במלרע שההטעמה ברם משום שמשמעות הכתוב שהמן הנותר שרצו בו רימה ותולעה ו"וירם" הוא לשון רימה ואילו וירם במלרע הוא משורש רו"ם וזה מלשון התרומממות כדכתיב "ירום ונשא וגבה מאד".

[במסתרים]

ירום בעבר הוא וירם בקמץ

[כדכד]

ירום בעבר הוא וירם בקמץ

לא הבנתי כוונתו. אם כוונתו ש"וירם" כשההטעמה על הי' והר' בקמץ אז הוא מלשון התרומם - הרי שהוא צודק ובפסוק זה הר' בקובוץ, אך אם ככוונתו שירום במלרע הוא לא לשון רם שכן היה צריך להיות בקמץ אז לענ,ד אינו צודק והקורא במלרע משתמע לשון התרוממות

[קו ירוק]

וירום במלעיל - לשון רם/התרוממות, לא שייך אלא כשהוא"ו מנוקדת בשו"א - לא כן כשהיא מנוקדת בפת"ח.

[מעט דבש]

וירום במלעיל - לשון רם/התרוממות, לא שייך אלא כשהוא"ו מנוקדת בשו"א - לא כן כשהיא מנוקדת בפת"ח.

ניקוד השו"א אין לו שייכות למשמעות המילה.

ניקוד השו"א הוא תלוי אם הוא ו' ההיפוך (שאז בא בפת"ח) או ו' החיבור (שאז בא בשו"א), ואין בזה נפק"מ מה משמעות המילה - בזה תלוי ניקוד השו"א בין בלשון התרוממות, ובין בלשון רימה.

מה שכן, כדברי פותח האשכול, בלשון התרוממות (שורש 'רום') מצאנו 'יָרוּם' מלרע ("יָרוּם ונשא וגבה מאד" - ישעיהו נב, יג)
ובלשון רימה (שורש 'רמם') מצאנו 'יָרֻם' מלעיל ("וַיָּרֻם תולעים" - שמות טז, כ).
ואם כן, הקורא מלרע, יש לומר שמשנה את המשמעות .
(אך אין זה ברור, כיון שגם בשורש 'רמם' יש לשונות התרוממות, ולא רק לשון רימה).

והאות ו' עם פת"ח במילה "וַיָּרֻם תולעים", כאמור, באה לשנות מעתיד (יָּרֻם) לעבר (וַיָּרֻם), ואין לה קשר לענין.

אדרבא, זה שצריך כאן ו' ההיפוך, רק מעיד שהצורה המקורית (ללא ו' ההיפוך - יָּרֻם) היא בעתיד, בדיוק כמו "יָרוּם ונשא וגבה מאד", וכל ההבדל ביניהם הוא רק בהטעמה, שלשון התרוממות הוא מלרע, ולשון רימה הוא מלעיל.

==========

ואמנם מצאנו גם בלשון התרוממות (שורש 'רום') צורה מלעיל:

וַיָּרָם כְּבוֹד ד' מֵעַל הַכְּרוּב (יחזקאל י, ד)
שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם (הושע יג, ו)

וכתב הרד"ק (סה"ש שורש 'רמם'), שלכן שם מנוקדת הרי"ש בקמ"ץ, כדי להבדיל בינו ובין "וַיָּרֻם תולעים".

[כדכד]

התבוננתי בהערה וראיתי שצדק הרב במסתרים שכפועל מהשורש ר' ו' מ' מופיע בצורת פועל בהיפוך מעתיד לעבר אז תמיד הר' בקמץ קטן וכן בכל הפעלים שהאות האמצעית שלהם היא ו' (ויקם, וישב, וירץ) לפיכך אם היתה לשון הרמה היה צ"ל וירם בקמץ קטן ולפיכך אם קרא "וירם" בקובוץ ובמלרע אולי אינו משנה את המשמעות וצדק גם הרב קו ירוק בהערתו. ומה שכתב הרב מעט דבש שניקוד הו' משנה רק אם זה עתיד או עבר היינו אם זו ו ההיפוך או החיבור זה נכון אך בנ"ד יש הבדל בניקוד אם זה עתיד או עתיד שהופך לעבר

[כדכד]

יש למשהו איזו תובנה בענין האם הקורא במלרע משנה המשמעות וצריך לחזור?

[חיימקה]

יש למשהו איזו תובנה בענין האם הקורא במלרע משנה המשמעות וצריך לחזור?

בראשית דבריך כבר כתבת שזה משנה את המשמעות.
אם צריך לחזור - במ"ב סי' קמב לא הביא דוגמא להדיא שצריך לחזור בשינוי בין מלעיל למלרע, אבל בערוה"ש סי' תרצ ס"כ כתב להדיא שצריך לחזור בכה"ג, ואין שום סיבה לומר שגם המ"ב לא יסבור כן, רק כאמור במ"ב הביא שם מקרים אחרים.

[כדכד]

נכון שכתבתי כך בראשית דברי אבל מאז שכתבתי את ראשית דברי היו שכתבו אחרת והיה נראה לי שיש טעם בדבריהם אך לא הייתי בטוח וראה את ההודעה שכתבתי לפני ההודעה שעליה הגבת

[יהודי טבעי]

נכון שכתבתי כך בראשית דברי אבל מאז שכתבתי את ראשית דברי היו שכתבו אחרת והיה נראה לי שיש טעם בדבריהם אך לא הייתי בטוח וראה את ההודעה שכתבתי לפני ההודעה שעליה הגבת

להלן דבריו של יהודי ת"ח יודע פרק בדקדוק שביקש להגיב על ההערה בקריאת הפסוק 'וירם תועלים ויבאש':
הבה נעשה סדר בענין:

הצורה היסודית: יָרֹם (יתליע), יָרוּם (יתנשא).

ויו ההיפוך, א. מסיגה את הטעם מהריש אל היוד; ב. מקצרת את התנועה של הריש: מחולם לקובוץ – וַיָּרֻם (התליע), ומשורוק לקמץ קטן – וַיָּרָם (התנשא).

נמצא שהקורא 'וַיָּרֻם' מלרע, קלקל את תפארת הקריאה, ולא את המשמעות. ותו לא מידי.

יש להעיר: כי בעצם היה צריך הפועל 'יָרֹם' להפוך ל'וַיָּרָם', כמו 'יָסֹב' 'וַיָּסָב', 'יָחֹן' 'וַיָּחָן', אלא כדי להבדילו מן 'וַיָּרָם' במשמעות של 'התנשא' נוקד בקובוץ תחת קמץ קטן.

הוי אומר: הקורא 'וַיָּרָם תולעים' החליף את המלה במלה בעלת משמעות שונה. ברם האם לא יצא בדיעבד – שאלה גדולה!

[כדכד]

נכון שכתבתי כך בראשית דברי אבל מאז שכתבתי את ראשית דברי היו שכתבו אחרת והיה נראה לי שיש טעם בדבריהם אך לא הייתי בטוח וראה את ההודעה שכתבתי לפני ההודעה שעליה הגבת

להלן דבריו של יהודי ת"ח יודע פרק בדקדוק שביקש להגיב על ההערה בקריאת הפסוק 'וירם תולעים ויבאש':
הבה נעשה סדר בענין:

הצורה היסודית: יָרֹם (יתליע), יָרוּם (יתנשא).

ויו ההיפוך, א. מסיגה את הטעם מהריש אל היוד; ב. מקצרת את התנועה של הריש: מחולם לקובוץ – וַיָּרֻם (התליע), ומשורוק לקמץ קטן – וַיָּרָם (התנשא).

נמצא שהקורא 'וַיָּרֻם' מלרע, קלקל את תפארת הקריאה, ולא את המשמעות. ותו לא מידי.

יש להעיר: כי בעצם היה צריך הפועל 'יָרֹם' להפוך ל'וַיָּרָם', כמו 'יָסֹב' 'וַיָּסָב', 'יָחֹן' 'וַיָּחָן', אלא כדי להבדילו מן 'וַיָּרָם' במשמעות של 'התנשא' נוקד בקובוץ תחת קמץ קטן.

הוי אומר: הקורא 'וַיָּרָם תולעים' החליף את המלה במלה בעלת משמעות שונה. ברם האם לא יצא בדיעבד – שאלה גדולה!

מנין שהצורה היסודית היא "ירֹם" יתליע? (לגבי ירום ונשא אני מקבל כי זה הפסוק שהבאתי "ירום ונשא וגבה מאד" ) ואז ן' ההיפוך היא זו שהסיגה את הטעם וקיצרה את התנועה? הרי גם הוא מודה שהיה צריך להיות "וירם" בשניהם?
מלבד זאת אני תמה על הסתירה בין המשפט

מצא שהקורא 'וַיָּרֻם' מלרע, קלקל את תפארת הקריאה, ולא את המשמעות. ותו לא מידי.

לבין המשפט

הוי אומר: הקורא 'וַיָּרָם תולעים' החליף את המלה במלה בעלת משמעות שונה. ברם האם לא יצא בדיעבד – שאלה גדולה![

לגבי המשפט האחרון אינני מבין את השאלה כי אם אכן היה שינוי משמעות אז מדוע שאלה אם יצא ידי חובה? פשיטא שלא יצא