בספר צרור המור לפ' תזריע מביא את הסיפור מההפטרה - אודות אלישע ונעמן, שאלישע הורה לנעמן לרחוץ בירדן ועי"ז נטהר מצרעתו. וכותב הצרור המור: "... אלישע הנביא לא אמר לו לך אל הכהן, אלא רחץ וטהר, ומאין לו זה? וכן: מאין לו שירחוץ בירדן ולא במקום אחר"?
בעיניי היו קושיות אלו חידוש גדול, כי הנביאים הרי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם, ולמה יש לנו לשאול 'מנא הני מילי' על מופתים הנעשים בכח אלוקי גלוי? מכל מקום, כך שואל הצרור המור, והוא מפרש את הדברים במהלך נפלא, שאלישע ראה את הדברים מתוך פסוקי התורה גופא: "אלישע ראה בתחילה שאלו הפסוקים מתחילין .. וכן ראה שמו של נעמן בפסוק שני .. וכן ראה שמו של אלישע ... והיכן ראה אלישע לומר לנעמן 'הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן'? - מסוף הפסוק .. ומאין לו שהנביא יכול לטהר זה האיש מצרעתו? הוציאו מן הפסוק השלישי .. ולכן כשקרע מלך ישראל את בגדיו.. שלח לו אלישע, למה קרעת את בגדיך, לפי שהיה יושב ודורש אלו הפסוקים ובהם הוא צופה מביט ענין נעמן".
לא הבאתי כאן את המהלך עצמו אלא רק קטעים נבחרים מלשון הצרור המור, שבהם הוא כותב במפורש שאלישע למד את מעשי המופתים שלו מתוך פסוקי התורה.
וברצוני לשאול מחכמי הפורום, האם ידוע להם על עוד ביאורים מחודשים כגון דא? האם נכתב באיזה ספר שכאשר שמואל הנביא הוריד גשמים באמצע קציר חטים (כשביקשו ממנו מלך) - ראה את זה מתוך פסוקי התורה? או שכאשר אליהו החיה את הילד - למד זה מתוך פסוקים בתורה? וכו' וכו'