"ואכלתי חטאת היום - הייטב בעיני ה' " - ביאור חדש בראשונים ולימוד לדידן

[דעת_האברך]

בפרשת שמיני, לאחר שמשה קצף מדוע נשרפה החטאת, עונה לו אהרן: "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה', וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'".
ומבאר רש"י שטענת אהרן היתה אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות. כלומר, מאחר ואהרן ובניו היו אוננים נאסרו באכילת קדשים, ואפילו שלגבי קדשי שעה נצטוו על ידי ה' לאכול באנינות, לא נאמרה הוראת שעה זו לעניין קדשי דורות.
הקושי בדברי רש"י הוא שהסבר זה עונה רק לפי מי שאומר שהחטאת נשרפה משום אנינות, אולם לפי מי שאומר שהחטאת נשרפה משום טומאה שנגעה בה, לא מובן מה אהרן מקשר עניין זה לפטירת נדב ואביהוא. [וצריך לומר, שכיון שהיו אוננים ולא יכלו לאכול ביום, נטמאה החטאת במשך היום באונס, ואם כן באופן עקיף קשורה פטירת נדב ואביהוא לטומאה, כמבואר כל זה בגמרא זבחים ק"א].
אולם מצאתי בחזקוני וכן בעוד כמה מבעלי התוספות ביאור אחר בעניין. לפי דבריהם טענת אהרן היא, הן היום מתו שני בני, ועתה לא נשארנו אלא שלושה כהנים, וכבר אכלנו היום חטאת של קדשי שעה, ואם היינו צריכים לאכול עוד חטאת ודאי היתה באה החטאת השניה לידי נותר, וכי דבר זה היה טוב בעיני ה'.
ודבריהם צריכים ביאור, שלכאורה תולים את הסיבה במסובב. כלומר, מה הסיבה שנשרפה החטאת - כדי שלא תבוא לידי נותר. והדברים תמוהים לכאורה, הלוא הסיבה שנשרפה היתה משום טומאה שנגעה בה, אלא שמזה צמחה תועלת צדדית שהחטאת לא באה לידי נותר, אך איך נהפך דבר זה לסיבה שלכן נשרפה החטאת?
וחשבתי שאולי הביאור בדבריהם הוא, שודאי החטאת נשרפה מחמת טומאה שנגעה בה, אולם זה גופא היתה הטענה של משה רבנו לאהרן ובניו, איך זה שלא נזהרתם לשמור את החטאת שלא תטמא, הלוא זה חלק מחובות הכוהנים לדאוג שלא יטמאו הקדשים, כמבואר בגמרא זבחים שם.
ועל כך ענה אהרן, אנחנו נזהרנו כדבעי, אלא שהקב"ה סיבב בכוונת מכוון שבכל זאת תיטמא החטאת על מנת שלא נגיע לאיסור נותר, ואם כן אין עלינו כל תלונה!
ומזה צומח לימוד גדול לדידן, שהרבה פעמים קורה לאדם כל מיני נזקים מנזקים שונים, והוא מאשים את עצמו בצדק או שלא בצדק, אך תמיד צריך לדעת, שאולי כוונת מכוון יש בזה לטובתו ולרווחתו.

[מיללער]

אולם מצאתי בחזקוני וכן בעוד כמה מבעלי התוספות ביאור אחר בעניין. לפי דבריהם טענת אהרן היא, הן היום מתו שני בני, ועתה לא נשארנו אלא שלושה כהנים, וכבר אכלנו היום חטאת של קדשי שעה, ואם היינו צריכים לאכול עוד חטאת ודאי היתה באה החטאת השניה לידי נותר, וכי דבר זה היה טוב בעיני ה'.
ודבריהם צריכים ביאור, שלכאורה תולים את הסיבה במסובב. כלומר, מה הסיבה שנשרפה החטאת - כדי שלא תבוא לידי נותר. והדברים תמוהים לכאורה, הלוא הסיבה שנשרפה היתה משום טומאה שנגעה בה, אלא שמזה צמחה תועלת צדדית שהחטאת לא באה לידי נותר, אך איך נהפך דבר זה לסיבה שלכן נשרפה החטאת?

אולי הראשונים ז"ל סוברים שלא נטמאה אלא שנשרפה בכוונה כדי שלא תבוא לידי נותר?

[דעת_האברך]

אולם מצאתי בחזקוני וכן בעוד כמה מבעלי התוספות ביאור אחר בעניין. לפי דבריהם טענת אהרן היא, הן היום מתו שני בני, ועתה לא נשארנו אלא שלושה כהנים, וכבר אכלנו היום חטאת של קדשי שעה, ואם היינו צריכים לאכול עוד חטאת ודאי היתה באה החטאת השניה לידי נותר, וכי דבר זה היה טוב בעיני ה'.
ודבריהם צריכים ביאור, שלכאורה תולים את הסיבה במסובב. כלומר, מה הסיבה שנשרפה החטאת - כדי שלא תבוא לידי נותר. והדברים תמוהים לכאורה, הלוא הסיבה שנשרפה היתה משום טומאה שנגעה בה, אלא שמזה צמחה תועלת צדדית שהחטאת לא באה לידי נותר, אך איך נהפך דבר זה לסיבה שלכן נשרפה החטאת?

אולי הראשונים ז"ל סוברים שלא נטמאה אלא שנשרפה בכוונה כדי שלא תבוא לידי נותר?

בגמרא בזבחים מובאות ב' דעות מפני מה נשרפה, לפי דעה אחת מפני אנינות (ולפי דעה זו גם אנינות לילה דאורייתא ולכן לא יכלו לחכות ללילה), ודעה שניה משום טומאה שנגעה בה נשרפה, ושתי דעות אלו מזכיר רש"י בפירושו. החזקוני גם כן מזכיר דעות אלו ודן בהם ובפירוש רש"י, וקשה מאד להניח שבא בדבריו אחר כך לתת טעם חדש בניגוד לכל דעות התנאים למה נשרפה החטאת. מה גם שהיכן מצינו כזה היתר, לשרוף קרבן על מנת שלא יבוא לידי נותר.

[פייש]

אולם מצאתי בחזקוני וכן בעוד כמה מבעלי התוספות ביאור אחר בעניין. לפי דבריהם טענת אהרן היא, הן היום מתו שני בני, ועתה לא נשארנו אלא שלושה כהנים, וכבר אכלנו היום חטאת של קדשי שעה, ואם היינו צריכים לאכול עוד חטאת ודאי היתה באה החטאת השניה לידי נותר, וכי דבר זה היה טוב בעיני ה'.
ודבריהם צריכים ביאור, שלכאורה תולים את הסיבה במסובב. כלומר, מה הסיבה שנשרפה החטאת - כדי שלא תבוא לידי נותר. והדברים תמוהים לכאורה, הלוא הסיבה שנשרפה היתה משום טומאה שנגעה בה, אלא שמזה צמחה תועלת צדדית שהחטאת לא באה לידי נותר, אך איך נהפך דבר זה לסיבה שלכן נשרפה החטאת?

אולי הראשונים ז"ל סוברים שלא נטמאה אלא שנשרפה בכוונה כדי שלא תבוא לידי נותר?

בגמרא בזבחים מובאות ב' דעות מפני מה נשרפה, לפי דעה אחת מפני אנינות (ולפי דעה זו גם אנינות לילה דאורייתא ולכן לא יכלו לחכות ללילה), ודעה שניה משום טומאה שנגעה בה נשרפה, ושתי דעות אלו מזכיר רש"י בפירושו. החזקוני גם כן מזכיר דעות אלו ודן בהם ובפירוש רש"י, וקשה מאד להניח שבא בדבריו אחר כך לתת טעם חדש בניגוד לכל דעות התנאים למה נשרפה החטאת. מה גם שהיכן מצינו כזה היתר, לשרוף קרבן על מנת שלא יבוא לידי נותר.

יש שם ג' דעות