מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

איך נסדרו פרשיות ויקרא ובמדבר למשה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
כח עליון
הודעות: 561
הצטרף: ה' דצמבר 08, 2016 8:08 pm

איך נסדרו פרשיות ויקרא ובמדבר למשה

הודעהעל ידי כח עליון » ה' מאי 11, 2017 2:57 am

גיטין ס ע"א
אמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה.

יש לעיין בסוגיא זו, ואשמח בהערת חברי בית המדרש

[פרשת כהנים - ויקרא כא,א
פרשת לוים - במדבר ח,ו
פרשת טמאים - במדבר ט,א ולתוס' ויקרא כב
פרשת שלוח טמאים - במדבר ה,ז
פרשת אחרי מות - ויקרא טז,א
פרשת שתויי יין - ויקרא י,ח
פרשת נרות - במדבר ח,א
פרשת פרה אדומה - במדבר יט,א]


מבואר ברש"י שח' פרשיות שנאמרו היינו פרשיות הנצרכות לאותו יום, א. התחלת עבודת הכהנים והלוים, ב. ענין הקמת המשכן וקביעת המחנות, ג. פרה אדומה.

לכאו' פ' כהנים פ' לוים פ' נרות ואף פ' שילוח טמאים ופ' פרה אדומה מוכרח שניתנו קודם לעבודה. ופ' אחרי מות ושתויי יין מפורש שניתנו אחר העבודה, ואף פ' טמאים היא אחר שכבר אמר משה לישראל שילוח הטמאים (ובפרט למ"ד מישאל ואליצפן הם). ולתוס' פ' טמאים נאמרה יחד עם שתויי יין. ועי' לקמן.

א. פרשת כהנים.
היינו פרשת אמור אל הכהנים. ורש"י הזכיר בדבריו 'לא יקח לא יטמא מום בו לא יגש' א"כ לכה"פ עד סוף פרק כא. אך לא פירש מה עם פרשיות הנוגעות לכהנים פרק כב - 'וינזרו מקדשי בני ישראל' [לתוס' פרשת 'וינזרו' היא 'פרשת טמאים'] ואף פרק כג שהוא סדר הקרבת הקרבנות במועדים ותחילת פרק כד 'ויקחו אליך שמן זית כתית למאור'. ולפי מש"כ רש"י שפרשת נרות (פרשה שביעית) היינו קרא דתחילת פרשת בהעלותך ולא פרשה זו (שבאמור פרק כד), א"כ יקשה למה יצאה פרשה זו שלא תאמר ג"כ באותו יום, ובכל אופן צריך לבאר כפילותה.
ומ"מ נמצא דפרשת קדושים שקדמה לפרשת אמור, השייכת בהלכותיה לכל ישראל, לא נאמרה באותו היום כסדר הכתוב, ואח"כ כשנכתבה הוקדמה לפרשת אמור, להיות ציוויי כל ישראל קודמין לציויי הכהנים.

ב. פרשת הלוים.
היינו מה שנאמר 'קח את הלוים מתוך בני ישראל' פרשה שאחר פרשת הנרות (פרשה שביעית) שנאמרה בו ביום. ולכאו' אף פרשה קטנה שאח"כ השיכת אף היא ללוים 'זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד' נאמרה ג"כ באותו היום, ואף פרשה אח"כ - פרשת טמאים כפירש"י, ונמצא הכל ברציפות [או שהצטרפה לכאן אח"כ כשנכתבה לפי שהיא מענין הלוים] ועי' לקמן.

ג. פרשת טמאים.
לרש"י: היינו מה שנאמר 'ויהי אנשים טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח'. א"כ מה שנאמר קודם לכן 'וידבר ה' אל משה בשנה השנית בחודש הראשון ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו'. היינו ביום א' לחודש ביום הקים המשכן, והוקדם כל זה להמשך 'ויהי אנשים טמאים', להורות שבאותו יום שאלו על פסחם וקיבל משה ההוראה ע"ז 'דבר אל בני ישראל איש כי יהיה טמא לנפש'.
ולכאו' כל זה היה צריך להמנות כפרשה על ח' פרשיות, שבהכרח נאמר קודם לפרשה שניה, דמנין להם לשאול על מצות פסח קודם שנצטוו כן בשנה שניה, ואפשר באמת שהכל אחד ונקרא כפרשה אחת, אך לפי"ז פרשה זו נאמרה עם הפסק שאילת הטמאים על דינם.

אחר שלושת פרשות אלו (פרשת נרות, לוים וטמאים) את"ש מ"ש אח"כ 'וביום הקים את המשכן' וכו' (ט, טו-כג) שהוא סיפור דברים איך התנהל חנייתם ונסיעתם לאחר הקמת המשכן. (ואף לתוס' דפרשת 'ויהי אנשים' (במ' ט') נאמרה קרוב לפסח ראשון מכל מקום צריך לאמר כן), שלאחר שהוקם הגיע זמן לפרש סדר הנסיעה ולכך נאמר פרשת חצוצרות (י, א-י) שהם לצורך איסוף המחנות ונסיעתם. ואחרי כן נתפרש איך נצטוו ואיך נסעו: ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת וכו' (י, יא-לו).
ולפי"ז מבואר מה שנתפרש בתחילת חומש במדבר מעניני המסעות, שהן נאמרו ונעשו מאחד לחודש השני, עד יום עשרים לחודש שני אז נסעו (י,יא), ובכללם כמה פרשיות בענין הלוים, וכולם (א,א - ח,ה) היו לאחר פרשת לוים זו (ח,ו), שנאמרה ביום א' לחודש הראשון.

נמצא דעבודת הלוים התחילה ביום א' בניסן, שבאותו יום נאמר טהרתם והתחילו בעבודה (לא פורש בקרא מהי עבודתם, וברש"י עה"ת 'למשא ולשיר'). ומ"מ לא נאמר סדר פדייתם תחת בכורי ישראל (ד,מ) רק בחודש השני אחר שנפקדו כל ישראל וחנו במקומם. ושם נתפרט מינויים למשא המשכן וכליו. וכבר עמד ע"ז החזו"א (או"ח קכה, ח) על מה שפירש הרמב"ן לפשוטו של מקרא, דפרשה זו של טהרת הלוים היתה לאחר פרשיות דלעיל, דלפי דברי הגמ' לפירוש רש"י, פרשה זו נאמרה בא' דחודש ראשון.

והנחה זו קצת קשה מהכתובים, דבפרשת הלוים (ח,טז) נאמר: כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי: כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי: ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל: ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש: מבואר שהם כבר נלקחו וניתנו לאהרן.
והיינו מה שנאמר (ג,ו) אל משה: הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו: ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן: ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבד את עבדת המשכן: ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל:

ומה שנאמר אח"כ (ג,יב): ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים: הוא הקדמה למה שנאמר אח"כ (ג, מ-מה): ויאמר ה' אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם: ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל: ויפקד משה כאשר צוה ה' אתו את כל בכור בבני ישראל: ויהי כל בכור זכר במספר שמת מבן חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים: וידבר ה' אל משה לאמר: קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה':
א"כ פשטות הלשון שפרשת הלוים שבבעלותך (ח) היה לאחר שכבר 'נלקחו' הלוים להיות תחת כל בכור בני ישראל, ואחר שכבר 'ניתנו' לבני אהרן לשמר משמרתם. אלא שא"כ אין לך 'פרשת הלוים' שאפשר ליישבה בדברי הגמ' שנאמרה באותו היום. שבהכרח מניית הלויים (ד,מ) ופדייתם (ד,מד) אחר מניית ישראל היה, ומניית ישראל באחד לחודש השני היה (א,א).

ועוד יש להעיר דלפי הנ"ל שנתחלקו בני קהת גרשון ומררי לתפקידם במשא המשכן וכליו רק בחודש השני הוא חודש אייר, א"כ איך נאמר בפרשת הנשיאים (ז, ד-ט) שחילק משה העגלות כפי עבודתם. אלא צריך לומר שקרא זה, כיון שנסדר אחר פרשת בהעלותך קיצר דבריו, ובכלל מה שנאמר כאן 'ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבודתו' שפירש לו מה שעתיד להורות לו בחודש שני סדר עבודת בני הלוים.
ויאמר ה' אל משה לאמר: קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו: ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים: את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם: ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן: ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו:
נערך לאחרונה על ידי כח עליון ב ה' מאי 11, 2017 3:20 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח עליון
הודעות: 561
הצטרף: ה' דצמבר 08, 2016 8:08 pm

Re: איך נסדרו פרשיות ויקרא ובמדבר למשה

הודעהעל ידי כח עליון » ה' מאי 11, 2017 3:06 am

שיטת המלבי"ם בפרשת טמאים

מלבי"ם במדבר פרק ה: ונדחקו רש"י ותוס' בפי' פרשת טמאים, ולדעתי כוון על פרשת תזריע ומצורע, ששם צוה על טומאת יולדת ומצורע וזב וזבה, וקיי"ל דלידה ונגעים וזיבה שלפני הדבור אין מטמאין, כמ"ש בספרא (תזריע סי' ב' וסי' ל"ו מצורע סי' קכ"א וסי' קס"ח) וא"כ בהכרח שבעת שצוה לשלח הטמאים הקדים לומר פ' טמאים, שהם פ' תזריע ומצורע. וכן פ' טומאת מת שנכלל בפ' פרה נאמרה ג"כ בו ביום. ע"כ.

לדבריו נמצא שנכתבו הפרשיות לפי הסדר מזמן שאירע ביום השמיני הוא א' ניסן שמיני (פ' שילוח טמאים), תזריע מצורע (פ' טמאים) ואחרי מות (פ' אח"מ). אך מדבריו דמאכלות אסורות (סוף שמיני) לא נאמרו באותו סדר (היינו שלא נאמרה באותו היום).
והוא דבר קשה, לפי מה שהקדים הכתוב בפרשת שתויי יין (שנאמרה באותו היום מכלל ח' פרשיות) 'וידבר ה' אל אהרן לאמר: יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם: ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור: ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה': ומה שהקדים 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור' ודאי נכלל בזה מאכלות אסורות שנאמר בסוף פרשה זו (יא,מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. ואח"כ פרשת תזריע מצורע (שבהם נדה צרעת אדם בגדים ובתים וזב וזבה). שנאמר בסוף פרשיות אלו 'זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק: ולצרעת הבגד ולבית: ולשאת ולספחת ולבהרת: להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת' ומבואר להדיא שמאכלות אסורות וטומאה כהמשך למה שאמר בתחילה בפרשת שתויי יין, א"כ מאחר שפירש המלבי"ם שנאמר פרשת טמאים בא' ניסן למה להרחיק פרשת מאכלות אסורות לזמן אחר, ולרש"י ותוס' צריך לאמר שבו ביום אמר לו ההקדמה לאלו הפרשיות.

אך באמת שייכות הטומאה למקדש הוזכרה רק בטומאת הגוף (נדה צרעת זב וזבה) בתחילתו: בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה. ובסופו: והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם. משא"כ בטומאת מאכלות לא נאמר אלא: אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם: כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ: כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני: רוצה לאמר: איסור אכילת מאכלות האסורות בלא קשר לקדושת המשכן אלא לקדושת ה', וא"כ הוא נותן לחלק זמן אמירתם, כדברי המלבי"ם.
אך באמת הטעם לשינוי, שפרשת מאכלות אסורות אינה תלויה בקדושת משכן ומקדש ואיסורם מתקיים לדורות מכח קדושת ה' וישראל 'והייתם קדשים' 'כי קדש אני', משא"כ טומאה וטהרה 'בטמאם את משכני אשר בתוכם' מוקש לפרשת טומאת מת (במדבר יט,כ) 'ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא' כביכול להורות שאין טומאה וטהרה אלא ביחס לטומאת מקדש (מלבד איסור ביאה במצורע שנאמר לדורות 'וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים' שאינו מעיקר הפרשה. ובאמת בפרשת נדה הוזכר כקביעה שהבועל נטמא, ולא כאיסור בעילה: 'ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא').
נערך לאחרונה על ידי כח עליון ב ה' מאי 11, 2017 3:21 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח עליון
הודעות: 561
הצטרף: ה' דצמבר 08, 2016 8:08 pm

Re: איך נסדרו פרשיות ויקרא ובמדבר למשה

הודעהעל ידי כח עליון » ה' מאי 11, 2017 3:13 am

ד. פרשת שילוח טמאים.
היינו מה שנאמר אחר פקידת מנין כל ישראל וסדר חנייתם ופקידת מנין שבט לוים ומינויים לנשיאת המשכן וכליו. נאמר פרשת שילוח טמאים.
ופרשה זו בא' בניסן לשלחם ממחנה שכינה ולויה, אך נכתבה אחר כל הנ"ל שנאמרו ונעשו באייר לפי שמחנה ישראל לא נקבע אלא באייר.

ה. פרשת אחרי מות.
נגד כניסת בני אהרן אל הקודש שלא כציווי, בא להורות כניסה לקודש על פי סדר, וכדברי רש"י: ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת .
ולעומת עבודה שבפנים הנכונה על פי התורה, נכתב אחריה דין עבודה שבחוץ שאינה על פי התורה, הוא פרשת שחוטי חוץ שנשנתה אחרי פרשת אחרי מות. ובאמת מאחר שהורגלו העם להקריב בבמת יחיד והיה הדבר למצוה ולעבודה, ביום שהוקם משכן ונתייחד הקרבנות אצלו בלבד, ראוי שתאמר פרשה זו באותו הזמן (או קודם) לא לאחר מכן, וצ"ל שאף זו נכללת בדברי תוס' הרא"ש (ד"ה כהנים): וקשה דאכתי איכא טובא דצריכי לאלתר כגון פרשת חביתין וקרבנות, ונראה דהנך גמירי. ע"כ.

ו. פרשת שתויי יין.
פרשה זו נכתבה בתוך מעשה יום השמיני להורות שנצטוה בה אהרן לאחר מיתת בניו, א"כ לא כל ח' פרשיות שנאמרו באותו היום נאמרו למשה אלא אחת מהם לאהרן, אפי' בהיותו אונן, ומכח קושיה זו כתב הרמב"ן לפרש על פי פשוטו לא כדברי ר' לוי וז"ל: כי מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה' והקרוב שהיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם כי בו ביום אונן היה ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבות (שבת ל) ואזהרת היין הדבור לאהרן היה ובאותו היום היתה גם זאת המצוה למשה אבל הקדים הכתוב האזהרות שהזהיר את ישראל שלא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם (לעיל טו לא) ואחרי כן כתב אזהרת היחיד. ע"כ. עוד הוסיף: ועל דעתי כל התורה כסדר שכל המקומות אשר בהם יאחר המוקדם יפרש בו כגון וידבר ה' אל משה בהר סיני (להלן כה א) בספר הזה וכגון ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדבר ז א) בספר השני וכיוצא בהן ולכך אמר בכאן 'אחרי מות' להודיע כי היה זה אחרי מותם מיד. ע"כ.
אך תוס' זבחים קטו: ד"ה וקיבל שכר על שתיקתו. תניא בתורת כהנים שבשכר זה נתייחד אצלו הדיבור דכתיב בפרשת יין ושכר אל תשת וידבר ה' אל אהרן ולא כתיב אל משה ותימה דבסיפרי דריש בפרשת קרח דכתיב וידבר אל אהרן שומע אני שהדיבור אל אהרן ת''ל כאשר דבר ה' ביד משה לו בפרשת מחתות השרופים הא למדנו שהדיבור למשה שיאמר לאהרן ושמא זה קורא נתייחד הא דכתיב אל אהרן ולא שיאמר לבני ישראל. ע"כ. א"כ לא נאמר לו בהיות אונן, ועוד שכולן נאמרו למשה.

עי' לעיל בפירוש דברי המלבי"ם (על פרשת טמאים), דפרשה זו לכאו' הקדמה לפרשת מאכא"ס ופרשת טומאת הגוף, ונתבאר דצ"ל לרש"י ותוס' דפרשיות אלו לא נאמרו אלא לאחמ"כ ולא באחת עם פרשת שתויי יין. [ובסדר הכתוב צ"ת מה שנשנתה פרשה זו תוך סיפור הדברים של מיתת בני אהרן ואח"כ ציווי משה על אכילת המנחה ודרישת אכילת השעיר].

ז. פרשת נרות.
עי' לעיל (בפרשת כהנים), שיש להעיר דפעמיים נשנתה 'פרשת נרות', א' בבהעלותך ב' באמור, ורש"י פי' 'פרשת נרות' לאותה שבבהעלותך. וצ"ת למה נכפל ומנ"ל איזה מהם.

ח. פרשת פרה.
רש"י בפרשת נשא (ה,ב) הביא מימרא זו דר' לוי צו את בני ישראל וגו' - פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן, ושמנה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גיטין בפרק הניזקין.
ומצד שני בבשלח (טו,כה) כתב רש"י: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה, ודינין.
כבר עמדו ע"ז שא"כ לא ניתן פרה אדומה בא' ניסן. וברא"מ תי' דח' פרשיות אליבא דר' לוי ולא אליבא דר' יהודה (שהוא אמר דבמרה ניתנה פרה). וכ"כ הבאר שבע הוריות ח:


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 39 אורחים

cron