כתב המלבי"ם [כה, ד] כי שנת השמיטה באה להשלים שביתת השבתות וז"ש שש שנים תזרע שדך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ר"ל אחר ששש שנים רצופים תזרע ותאסף והארץ לא תשבת בשבת לכן בשנה השביעית שבת שבתון להשלים שבתות השש שנים ומפרש שבת לה' דייקא הוא שבת וינפש.
כלומר בגלל שבשבע שנים הארץ בשבת לא נחה ע"כ ציוותה התורה על השמיטה.
וצ"ב למה ס"ל למלבי"ם שהקרקע בשבת לא נחה הרי אסור לעשות מלאכה בקרקע ואי משום שגדל מעצמו א"כ גם בשמיטה כן.
[ואולי יש לחלק בין שבת לשמיטה שבשבת מדאורייתא מותר לגוי לעבוד את האדמה משא"כ בשביעית שאסור לגוי לעבוד את האדמה, אך א"כ אז זה מקעקע את כל פירושו של המלבי"ם ששמיטה זה השלמה לשבת בראשית. וה' יאיר עיני.]
ועל הקושיה שהקשנו אולי אפשר לומר שמכיון שהשמיטה נועדה ללמד את האדם שהארץ שייכת לה' אז א"כ בשבת רגילה שזה רק יום אחד של שביתה, האדם עדיין לא לומד מכיון שבשעה שהוא שובת הוא אומר לעצמו שהוא יתקן הכל ביום שישי וביום ראשון וא"כ יוצא שלא מורגש אצלו כלל השביתה ולכן כנגד זה ולהשלים את זה ציוותה התורה על השמיטה דהיינו שנה שלימה של שביתה ברצף.
אשמח לשמוע את דעתם של חכמי הפורום.