כמה נקודות בספורנו בפרשת השבוע.
א. א,ב. לולא חטא המרגלים עם ישראל היה נכנס מיד, ובלי מלחמה וכמו שהגרגשי ברח כך שאר העמים היו בורחים, ובחטא המרגלים הוסיפו השבע אומות להרע מ' שנה והוצרך להחרימם.
והנה מדבריו מבואר שהיו צריכים להחרימם רק בגלל שהוסיפו להרע עוד ארבעים שנה, וצ"ע מאי איכפת לנו התוספת זמן.
ועוד שלכאורה היה מקום לומר לפי תחילת דבריו שמכיון ששבע האומות לא ברחו אלא עשו מלחמה ע"כ היה צריך להחרימם, ואם היו בורחים ולא היו מגיעים הנכסים דרך מלחמה אז עם ישראל היו מותר בזה.
ב. ג,ג. הכהנים המשוחים אשר מלא את ידם לכהן, "שהוצרכה אז המשיחה כי זולתה לא היו כהנים כלל, בהיות שנולדו קודם שנבחר אהרן לכהן, כמו שקרה לפנחס שהרג לזמרי". עכ"ל.
וצ"ע אם כן למה פנחס זכה בכהונה רק בזכות שהרג את זמרי, היה צריך לימשח כמו כל שאר הכהנים.
ואולי פנחס עדיין לא נולד בשעה שמשחו את כל הכהנים. וצ"ע.
ג. ג,ז. משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבוד את עבודת המשכן. וז"ל "שזה היה ראוי לעדת הסנהדרין לולא עון העגל.
וצ"ע מה קשורים כאן הסנהדרין ועוד שידוע שלולא עון העגל העבודה היתה בבכורות. וצ"ע.
הוספה חדשה ואולי ס"ל לספורנו שאין זה עבודה ששייכת כלל למשכן ואין בה שום קדושה, ולכן לא היה דינה בבכורות אלא בב"ד דהיינו הסנהדרין.
ונראה שלפני העגל ששרתה שכינה בישראל אז היו עבודה בבכורות שהם חלק מהעם, ואחר חטא העגל שהסתלקה שכינה, ע"כ העבודה הייתה רק לשבט לוי שמטבעו הוא בדלן. האומר לאביו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר.
ד. פשט חדש של הספורנו.
ד, י"ח. כתב אל תכריתו אל תניחו את המשאות באופן שיזכה בהם כל הקודם, כי בזה האופן יקרה שידחפו זה את זה ויחללו את הקודש וזה יהיה סיבה להכריתם כמו שסיפרו [יומא כ"ב כ"ג] שקרה בתרומת הדשן. וע"ע במלבי"ם
מבואר בדבריו שעיקר מה שקרה שנהרגו בתרומת הדשן במסכת יומא זה בגלל החילול של הקודש בזה שרצו ודחפו. [ועי' עוד ד, כ'.]