לשון הרע מרים ואהרון, במשה

[יזל מדליו]

א. צ"ע איזה לשון הרע יש כאן הרי כולם ידעו שמשה פירש מן האשה. וכי זה שהם פירשו שפרישתו אינו כהוגן נחשב ללשון הרע.

ב. מהנכתב בתורה ומרש"י מבואר שהקב"ה טרח להסביר לאהרון ומרים שמשה רבינו הוא נביא מיוחד וע"כ צריך לפרוש מן האשה, א"כ איזה לשון הרע יש כאן ואדרבה הקב"ה בכבודו ובעצמו נצרך לענין לפרש את הנהגת משה רבינו. זאת אומרת שהפשטות זה כמו הפרשנות שסברו אהרון ומרים.

ג. מדוע אהרון לא לקה בצרעת.

[במדבר פרק י"ב]

[עזריאל ברגר]

א. לא כולם ידעו.
ג. זו מחלוקת תנאים, כמדומני שבת ריש פרק הזורק.

[שמואל דוד]

ראיתי שאלה מעניינת, שלכאורה הפרשה של מרים וצרעת הוא לשון הרע על מרים

[שמואל דוד]

א. צ"ע איזה לשון הרע יש כאן הרי כולם ידעו שמשה פירש מן האשה. וכי זה שהם פירשו שפרישתו אינו כהוגן נחשב ללשון הרע.

ב. מהנכתב בתורה ומרש"י מבואר שהקב"ה טרח להסביר לאהרון ומרים שמשה רבינו הוא נביא מיוחד וע"כ צריך לפרוש מן האשה, א"כ איזה לשון הרע יש כאן ואדרבה הקב"ה בכבודו ובעצמו נצרך לענין לפרש את הנהגת משה רבינו. זאת אומרת שהפשטות זה כמו הפרשנות שסברו אהרון ומרים

הקב"ה מדקדק כחוט השערה

[פנחסויפלל]

כמובן שכבר ביאר הח"ח דב"ז (כלל ח באמ"ח סק"א):
כל זה נלמד ממעשה דיוסף וממעשה דמרים שהיתה אחותו. ומ''ש דלפי דעתו וכו', כי ז''ל הספרי פיסקא ער''ה והרי דברים ק''ו ומה מרים שלא דיברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה וכו' ולכאורה מה כוונת הספרי בזה ונוכל לומר בפשיטות דידוע שכונתם כדיבורם לא היה ח''ו לגנותו למשה רבנו ע''ה רק שלפי דעתם עשה שלא כדין במה שפירש מצפורה, וסברת הספרי דמה שדיברו ביניהם בזה הוא משום דנחלט בעיניהם דשלא כדין עשה שחשבו דאין קדושת נבואתו גדולה משאר נביאים שיצטרך עי''ז לפרוש ממנה כמו שנאמר הרק אך במשה וכו' על כן הוסכם ביניהם שיראו להוכיחו עבור זה, ואף דכל זה הדיבור היה להנייתו של משה לשם שמים כדי להוכיחו אחר זה במה שפירש ממנה, ומבואר לקמן בכלל י' שאם נתברר לו שאחד עשה עולה לחבירו מותר לספר הדברים לבני אדם אם כונתו לתועלת עי''ש היטב, וא''כ מותרים היו לדבר ביניהם בענין זה אעפ''כ נענשו משום לשון הרע משום ההחלטה שנחלט בעיניהם שעשה שלא כדין כמו שאמרו הרק אך וגו' דלא היה להם להחליט לעת עתה כל זמן שלא דרשו מאתו טעם הדבר

[בקרו טלה]

ראיתי שאלה מעניינת, שלכאורה הפרשה של מרים וצרעת הוא לשון הרע על מרים

מענין לענין
חתם סופר דברים כד, ט
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, לכאורה ה"ל למימר זכור את אשר עשתה מרים דהרי בא להזהיר על לה"ר ולא לתלות הקלקלה בהקב"ה חלילה לומר אשר עשה ה' אלקיך, ועוד צע"ג שבא להזהיר על לה"ר וציוה לנו שנדבר לה"ר על מרים הצדקת ולהזכיר עונה בכל יום, והנראה מזה שחלילה לא נזדווגו מרים ואהרן לדבר לה"ר על מרע"ה ח"ו, וכשנדקדק ותדבר מרים ואהרן במשה על אודת וגו' ושוב מתחיל מאמר חדש ויאמרו הרק אך במשה וגו', ולפי הפשוט הכל דיבור ומאמר א', על כן נ"ל שהם ישבו לדבר בשבחו וצדקתו של משה שפירש מאשה כושית יפת תואר וצדקת כפירש"י שם ושבחוהו בזה אך מתוך שבחו באו למאמר אחר ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' וגו' ועל זה נענשו, והי' מהראוי שבזכות המצוה ששבחו הצדיק יגן עליהם ה' שלא יבואו לגנותו כמו שפירשתי בגמ' ס"פ ג' דמגילה, ומאן דשבחי' ינוחו לו ברכות על ראשו ע"ש אלא שהקב"ה הניחם למקרה העולם שבאו לידי גנותו ונענשו כדי ללמוד מוסר שלא יספר בשבחו של אדם שמא יבוא לידי גנותו, והיינו זכור את אשר עשה ה' למרים שהי' [לו] לשמרה מחטוא ולא שמר כדי שתקח מוסר. [פק"ח]:

[עזריאל ברגר]

שמעתי עוד פירוש "חסידי" בענין זכור את אשר עשה ה"א למרים, שמצווה עלינו לזכור את מה שציווה ה' לבנ"י לחכות למרים שבעת ימים, כשכר על שחיכתה למשה (פחות מ)שעה אחת.

[יזל מדליו]

ג. זו מחלוקת תנאים, כמדומני שבת ריש פרק הזורק.

טעות.

[עזריאל ברגר]

ג. זו מחלוקת תנאים, כמדומני שבת ריש פרק הזורק.

טעות.

גמ' שבת דף צז עמוד א:

כיוצא בדבר אתה אומר {במדבר יב-ט} ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב {במדבר יב-י} ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו

[יזל מדליו]

בדקתי בבר אילן ולא נמצא.

אני מתנצל. ויישר כח.

[יזל מדליו]

א. ונראה לחדש שמרים לא נתבעה על לשון הרע במשה אלא על לשון הרע בהקב"ה.
ולכאורה זה מבואר מפורש [במדבר י"ב, י"ד.] ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף.
כתב רש"י [וזהו גמרא ערוכה בבא קמא דף כ"ה] ואם אביה הראה לה פנים זעופות הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנידון. עכ"ד.
מבואר כאן שהייתה הפגיעה בהקב"ה ולא במשה רבינו.
ונראה הביאור ע"פ מש"כ רש"י [י"ב, ח'] בעבדי במשה וגו' וכ"ש שהוא עבדי ועבד מלך מלך היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם ואם תאמרו איני מכיר מעשיו זה קשה מן הראשונה. [ועי' ספרנו י"ב, ח']

ב. זבחים דף ק"ב "מרים מי הסגירה אם תאמר משה הסגירה משה זר הוא, ואין זר רואה את הנגעים, ואם תאמר אהרון הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים, אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה.
ונראה לפי"ד הנ"ל שרק כאן היה שייך שהקב"ה יסגיר מכיון שעיקר הלשון הרע הייתה כנגדו. ודו"ק. [וזה עמוק.]

ג. איתא בגמ' בשבת דף צ"ז כיוצא בדבר אתה אומר {במדבר יב-ט} ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב {במדבר יב-י} ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו.

וכתב המהרש"א ולמ"ד נמי דגם אהרון נצטרע צ"ל הא דנתרפא אהרון מיד ולא כן מרים.
וקשה א. מהיכי תיתי למהרש"א שאהרון נתרפא מיד.
ב. גם אם נתרפא עדיין לא סר מטומאתו שהרי כל מצורע מוסגר או מוחלט צריך שיעבור שבוע ימים עד שיטהרו אותו. וה' יאיר עיני.

ד. עוד כתב שם המהרש"א שלמ"ד שאהרון לא נצטרע, ורק מרים נענשה הטעם מכיון שהיא פתחה ראשונה, וצ"ע וכי בגלל זה יפטר אהרון.
ואולי לפי"ד למעלה אפשר לומר שאצל מרים היה לשון הרע כלפי השכינה, לעומת אהרון שלא עלה בדעתו כלל לדבר כנגד השכינה, אלא רק על עצם הנהגת הפרישות של משה רבינו וכמו שביארנו בשאלה וע"כ הוא לא נענש ולא נצטרע..

ה. עי' זבחים דף ק"ב בתוס' שם מה שהביא מהספרי והקשה, ולפי"ז נראה לבאר שמכיון שהלשון הרע היה נגד הקב"ה ע"כ אהרון אם היה מסגיר היה חל מכיון שמתבטלת הקורבה שלו לעומת ה' אבל להתירה שאין כאן מדין התורה ע"כ הוא קרוב ואינו יכול לטהרה.

[שמואל דוד]

ראיתי שאלה מעניינת, שלכאורה הפרשה של מרים וצרעת הוא לשון הרע על מרים

מענין לענין
חתם סופר דברים כד, ט
זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, לכאורה ה"ל למימר זכור את אשר עשתה מרים דהרי בא להזהיר על לה"ר ולא לתלות הקלקלה בהקב"ה חלילה לומר אשר עשה ה' אלקיך, ועוד צע"ג שבא להזהיר על לה"ר וציוה לנו שנדבר לה"ר על מרים הצדקת ולהזכיר עונה בכל יום, והנראה מזה שחלילה לא נזדווגו מרים ואהרן לדבר לה"ר על מרע"ה ח"ו, וכשנדקדק ותדבר מרים ואהרן במשה על אודת וגו' ושוב מתחיל מאמר חדש ויאמרו הרק אך במשה וגו', ולפי הפשוט הכל דיבור ומאמר א', על כן נ"ל שהם ישבו לדבר בשבחו וצדקתו של משה שפירש מאשה כושית יפת תואר וצדקת כפירש"י שם ושבחוהו בזה אך מתוך שבחו באו למאמר אחר ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' וגו' ועל זה נענשו, והי' מהראוי שבזכות המצוה ששבחו הצדיק יגן עליהם ה' שלא יבואו לגנותו כמו שפירשתי בגמ' ס"פ ג' דמגילה, ומאן דשבחי' ינוחו לו ברכות על ראשו ע"ש אלא שהקב"ה הניחם למקרה העולם שבאו לידי גנותו ונענשו כדי ללמוד מוסר שלא יספר בשבחו של אדם שמא יבוא לידי גנותו, והיינו זכור את אשר עשה ה' למרים שהי' [לו] לשמרה מחטוא ולא שמר כדי שתקח מוסר. [פק"ח]:

ייש"כ

[לייטנר]

בדקתי בבר אילן ולא נמצא.

אני מתנצל. ויישר כח.

צ"ל:
"ולא מצאתי".

[דרומי]

קיבלתי היום במייל ושייך לנושא