המקושש, עבירה לשמה

[יזל מדליו]

כתב "העמק דבר" [הנצי"ב] במדבר פרק ט"ו פסוק מ"א בסופו. והנה התוס' בבבא בתרא דף קי"ט עמוד ב' הביא בשם המדרש דהמקושש לשם שמים נתכוין שחילל שבת כדי שיהרג וידעו הדור שאע"פ שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ מ"מ חייבין במצות התורה,

ויש להתבונן מאין הוציאו חז"ל רמז דכך היה המעשה שנתכוין לשם שמים .

ולפי"ד למדו מסמיכת פרשת ציצית לאותה פרשה של המקושש, דנזהרו אח"כ גם על זה האופן, שאין לאיש לתור אחר מצות חדשות ולעשות עבירה לשמה ח"ו דאע"ג דאיתא בנזיר דף כ"ג עמוד ב' גדולה עבירה לשמה כמצווה שלא לשמה מכל מקום זה אינו אלא שבאה שעה לידו שמוכרח לעשות לעשות עבירה לשם שמים, כהא דתמר ויהודה שלא היה לה עצה אחרת או מעשה דיעל, אבל להמציא נפשו לכך לעשות עבירה לשם שמים אין זה דרך הישר שיבור לו האדם. וע"ז נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם כמו שביארנו. עכ"ד.

מבואר בנצי"ב שהמקושש לא חשיב עבירה לשמה מכיון שלא באה שעה שמוכרח לעשות כך.

וצ"ע דהנה לכאורה יש כאן "גלגל" דגם אי נימא שהמקושש עשה עבירה לשמה והיה מותר לו היה גם כן נהרג שהרי כל ה"לשמה" זה שיראו שהוא ימות ע"י ב"ד, ואם לא ימיתוהו ממילא חוזר להיות עבירה רגילה בלי לשמה, וע"כ בכל אופן המקושש חייב מיתה גם אם מותר לעשות עבירה לשמה בכי האי גוונא. וה' יאיר עיני.

[החושב]

מבואר בנצי"ב שהמקושש לא חשיב עבירה לשמה מכיון שלא באה שעה שמוכרח לעשות כך.
וצ"ע דהנה לכאורה יש כאן "גלגל" דגם אי נימא שהמקושש עשה עבירה לשמה והיה מותר לו היה גם כן נהרג

נראה שאתה מבין ש'עבירה לשמה' זה בכלל לא עבירה.
וזו באמת ההבנה המקובלת. ולכן טרחו חלק מאחרונים להסביר מדוע הדבר היה מותר ביעל, ונדחקו בזה טובא.
אך יש בזה תימה.
אם זה מותר על פי הלכה, מדוע זה נקרא 'עבירה'. וכי לחילול שבת לצורך פיקוח נפש קוראים 'עבירה לשמה'? או לא תעשה הנדחה בפני עשה קוראים 'עבירה לשמה'?

ואכן מבואר בדעת הנצי"ב שגם על עבירה לשמה שעליה אמרו חז"ל שהיא גדולה ממצוה שלא לשמה - מענישים (עכ"פ בבית דין של מטה) ללא שום הקלות.

וצריך עיון בענין זה.

ודרך אגב, ציטוט מעניין בשם החזון איש:

מעשה איש חלק א' עמוד קיא

Maase-ish.jpg (79.9 KiB) נצפה 1378 פעמים

[יזל מדליו]

מבואר בנצי"ב שהמקושש לא חשיב עבירה לשמה מכיון שלא באה שעה שמוכרח לעשות כך.
וצ"ע דהנה לכאורה יש כאן "גלגל" דגם אי נימא שהמקושש עשה עבירה לשמה והיה מותר לו היה גם כן נהרג

נראה שאתה מבין ש'עבירה לשמה' זה בכלל לא עבירה.
וזו באמת ההבנה המקובלת. ולכן טרחו חלק מאחרונים להסביר מדוע הדבר היה מותר ביעל, ונדחקו בזה טובא.
אך יש בזה תימה.
אם זה מותר על פי הלכה, מדוע זה נקרא 'עבירה'. וכי לחילול שבת לצורך פיקוח נפש קוראים 'עבירה לשמה'? או לא תעשה הנדחה בפני עשה קוראים 'עבירה לשמה'?

ואכן מבואר בדעת הנצי"ב שגם על עבירה לשמה שעליה אמרו חז"ל שהיא גדולה ממצוה שלא לשמה - מענישים (עכ"פ בבית דין של מטה) ללא שום הקלות.

Maase-ish.jpg

הסיבה שאפילו עבירה לשמה נקרא עבירה, מכיון שעצם המעשה הוא מקולקל, וכל הכשרו הוא רק מצד המחשבה, וזה מראה את הכח של "המחשבה" שיכולה להוציא את הקילקול שיש בעבירה.

וכוונה לשמה שייך בכל עבירה ועבירה רק תלוי במחשבת האדם, לעומת זאת פקו"נ בשבת זה נכתב בתורה במפורש ואינו תלוי במחשבה של האדם, שהרי כל אדם מצווה לחלל את השבת ואפילו יהיה כוונתו שלא לשם שמים. נמצא שאין ההכשר של החילול שבת מצד המחשבה "לשמה". וע"כ שהותר משום "שהמעשה עצמו אינו מעשה עבירה" .