המקושש, עבירה לשמה
פורסם: ה' יוני 15, 2017 10:08 pm
כתב "העמק דבר" [הנצי"ב] במדבר פרק ט"ו פסוק מ"א בסופו. והנה התוס' בבבא בתרא דף קי"ט עמוד ב' הביא בשם המדרש דהמקושש לשם שמים נתכוין שחילל שבת כדי שיהרג וידעו הדור שאע"פ שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ מ"מ חייבין במצות התורה,
ויש להתבונן מאין הוציאו חז"ל רמז דכך היה המעשה שנתכוין לשם שמים .
ולפי"ד למדו מסמיכת פרשת ציצית לאותה פרשה של המקושש, דנזהרו אח"כ גם על זה האופן, שאין לאיש לתור אחר מצות חדשות ולעשות עבירה לשמה ח"ו דאע"ג דאיתא בנזיר דף כ"ג עמוד ב' גדולה עבירה לשמה כמצווה שלא לשמה מכל מקום זה אינו אלא שבאה שעה לידו שמוכרח לעשות לעשות עבירה לשם שמים, כהא דתמר ויהודה שלא היה לה עצה אחרת או מעשה דיעל, אבל להמציא נפשו לכך לעשות עבירה לשם שמים אין זה דרך הישר שיבור לו האדם. וע"ז נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם כמו שביארנו. עכ"ד.
מבואר בנצי"ב שהמקושש לא חשיב עבירה לשמה מכיון שלא באה שעה שמוכרח לעשות כך.
וצ"ע דהנה לכאורה יש כאן "גלגל" דגם אי נימא שהמקושש עשה עבירה לשמה והיה מותר לו היה גם כן נהרג שהרי כל ה"לשמה" זה שיראו שהוא ימות ע"י ב"ד, ואם לא ימיתוהו ממילא חוזר להיות עבירה רגילה בלי לשמה, וע"כ בכל אופן המקושש חייב מיתה גם אם מותר לעשות עבירה לשמה בכי האי גוונא. וה' יאיר עיני.
ויש להתבונן מאין הוציאו חז"ל רמז דכך היה המעשה שנתכוין לשם שמים .
ולפי"ד למדו מסמיכת פרשת ציצית לאותה פרשה של המקושש, דנזהרו אח"כ גם על זה האופן, שאין לאיש לתור אחר מצות חדשות ולעשות עבירה לשמה ח"ו דאע"ג דאיתא בנזיר דף כ"ג עמוד ב' גדולה עבירה לשמה כמצווה שלא לשמה מכל מקום זה אינו אלא שבאה שעה לידו שמוכרח לעשות לעשות עבירה לשם שמים, כהא דתמר ויהודה שלא היה לה עצה אחרת או מעשה דיעל, אבל להמציא נפשו לכך לעשות עבירה לשם שמים אין זה דרך הישר שיבור לו האדם. וע"ז נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם כמו שביארנו. עכ"ד.
מבואר בנצי"ב שהמקושש לא חשיב עבירה לשמה מכיון שלא באה שעה שמוכרח לעשות כך.
וצ"ע דהנה לכאורה יש כאן "גלגל" דגם אי נימא שהמקושש עשה עבירה לשמה והיה מותר לו היה גם כן נהרג שהרי כל ה"לשמה" זה שיראו שהוא ימות ע"י ב"ד, ואם לא ימיתוהו ממילא חוזר להיות עבירה רגילה בלי לשמה, וע"כ בכל אופן המקושש חייב מיתה גם אם מותר לעשות עבירה לשמה בכי האי גוונא. וה' יאיר עיני.