[א] כתב בפי' הר"א מזרחי בפרשת בראשית (א, י), וז"ל,
[קרא ימים] אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמייא. בבראשית רבה (ה, ח), והלא ים אחד הוא, ומהו 'קרא ימים', שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמיא". פירוש ומאחר שטעם הדגים העולים מהם מתחלף, כאילו עלו מימים רבים, קורא אותו ימים בלשון רבים. אך קשה, דלרבי יהודה דאמר (שבת קט א) באוקיינוס ממש משתעי קרא, ששם נקוו כל מימי בראשית, היכי קאמר מפני שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מאספמיא, והלא עכו מגבולי ארץ ישראל היא לצד צפון, כדתנן בריש גיטין (גיטין ב, א) מעכו לצפון ועכו כצפון, ואספמיא היא ספרד, כדמתרגם רב יוסף (עובדיה א, כ), וגלות ירושלים אשר בספרד, די באספמיא, והים הספרדי וגבול ארץ ישראל רחוקים מאד מים אוקיינוס.
וביאר הרא"ם בב' אנפי, וז"ל,
ושמא יש לומר, דעכו ואספמיא לאו דוקא, אלא משל בעלמא, והכי קאמר אינו דומה טעם דג העולה ממנו בקצה אחד, לטעם דג העולה ממנו בקצה אחר. אי נמי, מצד עכו, ולא בעכו ממש. ומצד אספמיא ולא באספמיא ממש. והכי קאמר אינו דומה טעם דג העולה מאוקיינוס מצד פאת עכו, לטעם דג העולה ממנו מצד פאת אספמיא. דכל אויר ארץ ישראל לצד מערב עד אוקיינוס חשיב כארץ ישראל, כדאיתא פרק קמא דגיטין (גיטין ח א), ומערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי, שהוא אספמיא, אם כן ים אספמיא מגעת עד ים אוקיינוס.
ובספר מעשי ה' (מעשי בראשית פרק ז) הרחיב הדברים בדומה לביאור השני שכתב הרא"ם, וז"ל,
ולדעתי הדברים מבוארים שמה שאמרו בבראשית רבה הוא נתינת טעם אל מה שא"ר יהודה כי לפי שבאים בתוכו ימים רבים לא יתחייב לקוראו ימים כיון שחומר המים אחד הוא, ולפ"ז אמרו בב"ר שבשביל שטעם הדגים שבים אחד נבדלים מן הדגים שבים אחר וכל הימים באים אל ים אוקינוס ועם כל ים וים באים הדגים שלו נמצא שבים אוקינוס יש מכל מין דג ומכל טעם דג, א"כ יאות להקרא ימים שאף על פי שחומר המים הוא אחד ואין היכירא בים אוקינוס שבאו בו ימים, עכ"ז כיון שנשאר היכר מחמת הדגים יקרא ימים, כי כאשר יצא בים אוקינוס דג של אספמיא יאמרו דג של אספמיא וכאשר יצא דג של עכו יאמרו זה של ים עכו, וכולם יוצאים מים אוקינוס א"כ יאות היטב להקרא ימים כיון שיש בו דגים מכל הימים והם נבדלי הטעם, ולזה בחר רש"י ז"ל במ"ש בב"ר שהוא נתינת טעם.
ונראה עיקר כביאור זה, דאמנם בהתייחסות לטעמים של הדגים השונים, אין המכוון לומר שאותם המקומות שצויינו רחוקים זה מזה, והכוונה היא למקום המרוחק שנקרא אספמיא [שהוא ספרד], שהרי בלשון המדרש איתא, 'אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא', וצידון ודאי סמוך וקרוב לעכו, ששניהם על גבולותיה של ארץ ישראל, אלא המכוון הוא לעלייתו של הדג ממיקום אחר באותו הים המקיף את כל ארץ ישראל, וכמו שיתבאר בס"ד.