פורום אוצר החכמה

אספמיא – בארץ ישראל או בספרד?
[א] כתב בפי' הר"א מזרחי בפרשת בראשית (א, י), וז"ל,

[קרא ימים] אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמייא. בבראשית רבה (ה, ח), והלא ים אחד הוא, ומהו 'קרא ימים', שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מאספמיא". פירוש ומאחר שטעם הדגים העולים מהם מתחלף, כאילו עלו מימים רבים, קורא אותו ימים בלשון רבים. אך קשה, דלרבי יהודה דאמר (שבת קט א) באוקיינוס ממש משתעי קרא, ששם נקוו כל מימי בראשית, היכי קאמר מפני שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מאספמיא, והלא עכו מגבולי ארץ ישראל היא לצד צפון, כדתנן בריש גיטין (גיטין ב, א) מעכו לצפון ועכו כצפון, ואספמיא היא ספרד, כדמתרגם רב יוסף (עובדיה א, כ), וגלות ירושלים אשר בספרד, די באספמיא, והים הספרדי וגבול ארץ ישראל רחוקים מאד מים אוקיינוס.

וביאר הרא"ם בב' אנפי, וז"ל,

ושמא יש לומר, דעכו ואספמיא לאו דוקא, אלא משל בעלמא, והכי קאמר אינו דומה טעם דג העולה ממנו בקצה אחד, לטעם דג העולה ממנו בקצה אחר. אי נמי, מצד עכו, ולא בעכו ממש. ומצד אספמיא ולא באספמיא ממש. והכי קאמר אינו דומה טעם דג העולה מאוקיינוס מצד פאת עכו, לטעם דג העולה ממנו מצד פאת אספמיא. דכל אויר ארץ ישראל לצד מערב עד אוקיינוס חשיב כארץ ישראל, כדאיתא פרק קמא דגיטין (גיטין ח א), ומערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי, שהוא אספמיא, אם כן ים אספמיא מגעת עד ים אוקיינוס.

ובספר מעשי ה' (מעשי בראשית פרק ז) הרחיב הדברים בדומה לביאור השני שכתב הרא"ם, וז"ל,

ולדעתי הדברים מבוארים שמה שאמרו בבראשית רבה הוא נתינת טעם אל מה שא"ר יהודה כי לפי שבאים בתוכו ימים רבים לא יתחייב לקוראו ימים כיון שחומר המים אחד הוא, ולפ"ז אמרו בב"ר שבשביל שטעם הדגים שבים אחד נבדלים מן הדגים שבים אחר וכל הימים באים אל ים אוקינוס ועם כל ים וים באים הדגים שלו נמצא שבים אוקינוס יש מכל מין דג ומכל טעם דג, א"כ יאות להקרא ימים שאף על פי שחומר המים הוא אחד ואין היכירא בים אוקינוס שבאו בו ימים, עכ"ז כיון שנשאר היכר מחמת הדגים יקרא ימים, כי כאשר יצא בים אוקינוס דג של אספמיא יאמרו דג של אספמיא וכאשר יצא דג של עכו יאמרו זה של ים עכו, וכולם יוצאים מים אוקינוס א"כ יאות היטב להקרא ימים כיון שיש בו דגים מכל הימים והם נבדלי הטעם, ולזה בחר רש"י ז"ל במ"ש בב"ר שהוא נתינת טעם.

ונראה עיקר כביאור זה, דאמנם בהתייחסות לטעמים של הדגים השונים, אין המכוון לומר שאותם המקומות שצויינו רחוקים זה מזה, והכוונה היא למקום המרוחק שנקרא אספמיא [שהוא ספרד], שהרי בלשון המדרש איתא, 'אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא', וצידון ודאי סמוך וקרוב לעכו, ששניהם על גבולותיה של ארץ ישראל, אלא המכוון הוא לעלייתו של הדג ממיקום אחר באותו הים המקיף את כל ארץ ישראל, וכמו שיתבאר בס"ד.

שתי מקומות הנקראים אספמיא ומיקומם
[ב] בדברינו להלן יתבאר שאמנם ישנם ב' מקומות שנקראים אספמיא, ונרחיב אי"ה במקורות הדברים להוכיח במישור את קיומם ואת מיקומם. המקום אחד ששמו אספמיא – אפמיא, נמצא על גבול ארץ ישראל וסוריא, והוא על שפת ים אספמיא שהוא מקיף את ארץ ישראל מגבול סוריא ונהר הירדן ועד לאיזור חיפה והר הכרמל, והמקום השני הוא ארץ ספרד, ומתוך הדברים יתבאר למה תפסו חז"ל את אספמיא כדוגמא וכמשל, כל מקום לפי עניינו.

[ליסוד הדברים נתעוררתי ממה שכתב בשו"ת מפענח נעלמים (לרבי חנוך הניך ב"ר יוסף דוד מאיר טייטלבוים מסאסוב, סימן ב), ואולם פנים חדשות באו לכאן בסיעתא דשמיא].

אספמיא – משל ודוגמא למקום מרוחק
[ג] הנה בכמה מקומות בדברי חז"ל מצינו שאספמיא זה דוגמא ומשל למקום רחוק מאוד ממקום הישוב.

תנן בריש פרק חזקת הבתים,

אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת.

בברכות (סב, א),

בן עזאי אומר השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק. משמש ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו.

ביבמות (סג, א)

, [ונברכו בו] כל גויי הארץ - אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא, אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

בנדה (ל, ב),

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו... ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא וכו'.

בתוספתא תרומות (פ"ט ה"ח),

אבל אומר היה ר' ליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקין את התמרים מודה ר' ליעזר שאם תיקן תמרים כן ודובשן באספמיא שמותר.

[הובא בירושלמי תרומות פי"א ה"ב].
במדרש (ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט; פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג ועוד),

אמר לו הקדוש ברוך הוא [ליעקב אבינו], אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי מבבל (ירמיה ל) ואת זרעך מארץ שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה.

בויקרא רבה (פרשת ויקרא פרשה ג),

הרי שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר אמ' אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה שיאכל, והיו מפייסין אותו ואמ' לו מה אם זה שלא נצטער אלא שתי פסיעות, בין האולם ולמזבח, זכה לאכול, אתה שנצטערתה כל הצער הזה על אחת כמה וכמה.

בפסיקתא רבתי (פיסקא לא - ותאמר ציון),

ואילו שלש גליות [אינן באות] לבד, אלא כל מקום שיש ישראל מתכנסים [ובאים], הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים (ישעיהו מט) אילו שנתונים במקומות הרחוקים באספמיא

.

[ועי' לשון רש"י בתענית (יט, א), מתריעים בכל מקום - אם יראו באספמיא - מתריעין בבבל, בבבל - מתריעין באספמיא, כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת].

אספמיא - מרחק מהלך שנה אחת, מרחק ההליכה הגדול ביותר
[ד] והנה אותו מקום שנקרא אספמיא המרוחק ביותר, הוא מרחק של מהלך שנה מארץ ישראל, כמו שכתבו רשב"ם בב"ב (לח, א ד"ה א"ר יהודה) ובתוס' שם (ד"ה אלא כדי), וכנראה שמרחק של שנה זהו המקום הכי מרוחק שעולה בדעת בן אדם להרחיק אליו, וכמו שכתב בתוס' שם דיותר ממהלך שנה אחת אין דרך בן אדם להרחיק מקרקעו. ונראה שלכן נקטוהו חז"ל כדוגמא ומשל למקום מרוחק ביותר, אף שבודאי ישנם מקומות מרוחקים יותר בעולם.

ספרד – המקום המרוחק, וגלותה יושבי ארץ הקדמוני
[ה] לא רחוק הוא לומר שאכן המקום המכונה אספמיא שהוא מדינת ספרד הוא אותו המקום המרוחק, המקור העיקרי לכך שספרד מכונה אספמיא הוא, כמו שכבר ציין הרא"ם, בתרגום לעובדיה עה"פ (א, כ) וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב, ותרגומו, וְגָלוּת עַמָא הָדֵין דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִבְאַרְעָא כְנַעֲנָאֵי עַד צָרְפַת וְגָלוּת יְרוּשְׁלֵם דִבְאַסְפַּמְיָא יַחְסְנוּן יַת קִרְוֵי אַרְעָא דְדָרוֹמָא. והובא ברש"י ובאבן עזרא על אתר.

ובספרי הקדמונים והראשונים איתא במקומות רבים לאין ספור לכנות את ארץ ספרד בשם 'אספמיא', ראה לדוג' בסדר רב עמרם גאון ברכות השחר ד"ה ומנהג כל, ובספר העיתים סי' קעט.

והנה איתא בבבא בתרא (נו, א),

אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה חייב במעשר. לאפוקי מאי, לאפוקי קיני, קניזי, וקדמוני. תניא, רבי מאיר אומר נפתוחא, ערבאה, ושלמאה; רבי יהודה אומר הר שעיר, עמון, ומואב; רבי שמעון אומר ערדיסקיס, אסיא, ואספמיא.

הרי לנו שלדעת רבי שמעון אספמיא זה קדמוני, ולכאורה צ"ב, שהרי מבואר בחז"ל במקומות רבים (רש"י פר' לך לך טו, יט, ומקורו במדרשים שם) שקדמוני זה שייך לנחלת עמון ומואב, והיאך מגיע אספמיא לכאן.

אולם לפי הנתבאר בכתוב בעובדיה שגלות ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת, וגלות ירושלים אשר בספרד מבני יהודה אשר גלו לספרד הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל (כמפורש ברש"י שם), אזי מבואר שמחמת אותה גלות שהתיישבה במקומות אלו שהם בדרומה של ארץ ישראל נקרא מקום זה 'אספמיא'. יסוד דברים אלו מבואר בדברי המלבי"ם בפי' ליחזקאל (מז, יט)

אספמיא – ים ומקום ריבוי דגים
[ו] כעת נפנה למקום השני שנקרא אספמיא, ונקדים שבכמה מקומות מצינו הקשר ההדוק בין אספמיא לים ולדגי הים, ראשית, בדברי המדרש הנ"ל,

א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא ומה ת"ל ימים אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא.

וכן בעבודה זרה (לט, א),

אכריז רבי אבהו בקיסרי קירבי דגים ועוברן ניקחין מכל אדם, חזקתן אינן באים אלא מפלוסא ואספמיא.

ובשמות רבה (פרשת וארא פרשה ט אות ו),

ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואומר להם כך אותותיו של אלהיכם בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין להם כלום מביאין מורייס לאספמיא דגים לעכו אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן.

ויסוד הדברים הוא ע"פ דברי הגמ' בבבא בתרא (עד, ב),

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן, מאי דכתיב: כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול.

[אולם בפי' הרא"ש שם איתא, מאספמיא - בערוך וגלות ירושלם אשר בספרד תרגום וגלות ירושלם דבאספמיא, ברם כתב בדרך אמונה ציון ההלכה הלכות ביכורים פ"ב אות כז, וז"ל, ומש"כ בפי' הרא"ש סוף חלה דאספמיא הוא ספרד אין כונתו למה שקורין היום ספרד שהרי המשנה מסיימת מפני שאמרו הקונה בסוריא אלא כונתו למחוז בסוריא שנקרא ספרד ומש"כ בקרן אורה מנחות פ"ד ב' שדעת הרא"ש שחו"ל חייב בביכורים תמוה מאד].

אספמיא – אפמיא - פמייס
[ז] אולם בירושלמי בכלאים (פ"ט ה"ג) הגירסא היא,

שבעה ימים סובבין את א"י. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא.

ומהו מיקומה של אפמיא? איתא בירושלמי בחלה (פ"ד ה"ה),

אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור ירושלם.

וכתבו המפרשים שם שאפמיא הוא שם מקום בסוריא .
ובפרשת מסעי כתיב (לד, י), וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה. ובתרגום המיוחס ליונתן, ותְכַוְונוּן לְכוֹן לִתְחוּם מַדִינְחָא מִטֵירַת עִינְוְותָא לְאַפְמִיאָה.
והנה בכמה מקומות בדברי חז"ל מצינו שאספמיא מישך שייכא להר הכרמל, כדאיתא במכילתא פרשת יתרו (מסכתא דבחדש פרשה ה),

ד"א אנכי ה' אלהיך. כשעמד הקדוש ברוך הוא ואמר אנכי ה' אלהיך, היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא, שנאמר חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא.

וכן הוא בבראשית רבה פרשת ויחי פרשה צט סי' א, ובמדרש תהלים מזמור סח.

וצ"ב היאך אספמיא זה שהוא סביבות מקומו של הר הכרמל, מתחבר ומגיע עם האספמיא שנמצא בסוריא, והרי ב' מקומות מופלגים זה מזה הם.

'ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך'
[ח] אולם פשר דבר נמצא בדברי הרד"ל בחידושיו על המדרש רבה, שכתב על האי שאמרו בבראשית רבה שהר הכרמל בא מאספמיא, שזה אי אפשר שהרי אספמיא היא רחוקה מאוד מארץ ישראל, והר הכרמל הוא בארץ ישראל, לפיכך צריך להגיה במדרש והר הכרמל בא מאפמיא, וזה מקום בגליל עליון שהירדן יוצא משם, עכ"ל.

ובשו"ת מפענח נעלמים שם הפליא עליו, וז"ל,

דבריו תמוהין שהרי הר הכרמל הוא בגבול שבט אשר, כדכתיב (יהושע י"ט כ"ו) ופגע בכרמל הימה, ואותו מקום הנקרא אפמיא שהירדן יוצא משם, הוא בחלקו של דן, ורחוק מן הר הכרמל, ולא קרב זה אל זה.

ברם, מצינו בתרגום ירושלמי בפרשת מסעי (לד, י), וּתְכַוְונוּן לְכוֹן תְּחוּמָא מַעַרְבַיָא מִדִירַת עַיְינוּתָא לְאַפַּמְיָס. והיינו שמכנה 'אמפיאה' של התרגום יונתן כ'אמפיס', ובערוך השלם ערך אפמיא שזוהי PANEAS, והיא מערת פמייס שהירדן יוצא משם, כמבואר בבכורות (נה, א). [אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ב, [ארץ ישראל] עמוד רז טור 2].

ועל אותה 'מערת פמייס' איתא בבבא בתרא (עד, ב),

ואמר רב יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס. תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא, ומתגלגל ויורד לים הגדול, ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.

ובתוספתא בכורות (פ"ז ה"ד),

נהר היוצא ממערת פמייס ועובר בימה של סופני ובימה של טבריה אף על פי ששמו ירדן אין מתחשב עם הירדן איזהו ירדן מבית יריחו ולמטה.

וסימוכין להשערה זו היא גירסת הספרי (פרשת עקב פיסקא לט), מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייס..

ובזה מבואר שאותו הים של אספמיא הוא עובר גם על יד הר הכרמל וגם בגבולה של סוריא על יד נהר הירדן, וכן מבואר בספר כפתור ופרח (פרק ז),

אמר רבי יוחנן, למה נקרא שמו ירדן, שיורד מדן. מסכת מגלה פרק קמא (ו, א), אמר רבי יצחק, לשם זו פנייס . ובתרגום (שיר השירים ה, ד) דודי שלח ידו מן החור, דבר מידיהון ית עגל מתכא דשוי ירבעם חייבא בלשם דן דמתקרי פנייס. והגרת מימיו הגרה ישרה מצפון לדרום כדרך הגרת רוב מימות העולם, וזה מפני שהצפון יותר גבוה מצד דרום... מסכת פרה פ"ח (מי"א) באר אחאב ומערת פנייס כשרה. פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ז, וירדוף עד דן (בראשית יד, יד) זו פנייס. מחצר עינן שפמה (במדבר לד, י) פרש"י ז"ל, שפמה פנייס, שכן תרגם ירושלמי שפמה. שם נובע הירדן, וכן קורין לו הישמעאלים היום פנייס.

ועי' בפי' רבינו עובדיה מברטנורא במסכת פרה (פ"ח מי"א),

ומערת פמייס - מערה הסמוכה לעיר דן שמשם ירדן יוצא. ובלשון ישמעאל קורין לדן בניי"ס.

והיינו שיש חיבור בין הנהר של 'בנייס' על יד סוריא לבין הכינרת, וזה עובר גם בסביבות הר הכרמל.

אחד ממעיינות התהום
[ט] ובזה מבוארים היטב דברי חכמים וחידותם שאמרו שאינה דומה טעם הדג העולה מעכו לטעם הדג העולה באספמיא, דבאמת מיירי כאן באותו הים ממש, ומ"מ כיון שהוא מתגלגל ממקום למקום משתנה טעמו.
ועוד יש לדייק בלשון חכמים 'ועולה באספמיא', כי באמת מקור כל המימות אחד הוא במי התהום, ויתבאר בהקדם דברי המדרש (בראשית רבה פרשת נח פרשה לג סי' ב),

אמר ר' לעזר לרעה ביום הזה נבקעו כל מעיינות וגו', אבל לטובה ויסכרו מעיינות תהום ולא כל מעיינות חוץ מעיין טובה ואיבלועה ומערת פמייס.

וביאר בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש, יורה דעה סימן קסז), וז"ל, ו

צ"ל וכי ליכא מעיינות חוץ מאלו השלשה דקחשיב חוץ ממעיין כו'. אלא י"ל שאלו הן מעיינות תהום. ושאר מעיינות אינן נמשכים מהתהום.

ומעתה מבואר דאע"פ שבעצם מקור כל המים הוא אחד 'מקוה המים' הגדול שהוא התהום, מ"מ קרא ימים, שזה מתחלק למעיינות שונים המחוברים זה לזה, וחולק כל מעין שם לעצמו, עד כי אינו דומה טעמו של דג העולה מעכו לדג העולה באספמיא.

ידיעה נכבדת, אשר תשפוך אור על כל הבעיות שהועלו לעיל. ופתרונן באחת:

אספמיא היא מערב ספרד על האוקיינוס (גם שם הליטיני של ספרד - היספניה). והוא קצה הישוב המערבי. ועליה כיוונו חז"ל שאינו דומה דג העולה בצידון ובעכו, לדג העולה באספמיה. כי דגים הגדלים במיני מים שונים, גם טעמם שונה (ים התיכון מלוח כי הוא סגור, האוקינוס מתוק יותר).
אפמיא היא עיר בליבה של סוריה שלידה אגם מים (ים=מקוה מים, בלשון חז"ל) , מצפון לעיר חאמה (כיום מיובש כמו ים החולה). איננה שוכנת על הים, ולא עליו כיוונו חז"ל לגבי דג העולה מאספמיה.. לפעמים היא נקראת בשינוי הגייה או בטעות הגירסאות; אספמיה, אספמייס, פמייס. (ועליה נאמר במשנה 'אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא' וכו'. היא שוכנת על הגבול המזרחי של א"י בפר' מסעי, ונקראת בתורה 'שפם'). ור"ש דס"ל דקיני קניזי קדמוני הם דמשק אסיא אספמיה, זו הגייה שונה או גיר' שגויה לאמפיה (ושלשתן בסוריא).
פמייס או פניאס (בניאס אצל הערבים, ובימינו) הוא המעיין המזין את הירדן כדאמרו בכמה דוכתי ירדן יוצא ממערת פמייס וכו'.

אלו ג' מקומות נפרדים לא שייכי זל"ז.

1. האם היא שופכת אור על מה שכתוב בתרגום יונתן שספרד היא אספמיא?

2. הרמב"ם מזכיר את הבניאס (שו"ת קכ"ז) "אמנה הנזכרת בשיר השירים היא הנקראת במשנה אמנס והיא הנקראת בבריתא סמנוס והיא הרי באניאס". האם יש קשר לפמייס הנ"ל? או שמדובר בעיר בניאס שבסוריה? לא הייתי שולל שבחלק מהמקרים כנראה מדובר בשני מקומות עם שמות זהים. כבר היו דברים מעולם.

3. כמו כן, נאמר לעיל

וסימוכין להשערה זו היא גירסת הספרי (פרשת עקב פיסקא לט), מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייס..

לעומת נוסחת המדרש (אספמיא).
האם יש שינויי נוסחאות בספרי?

סליחות כתב:2. הרמב"ם מזכיר את הבניאס (שו"ת קכ"ז) "אמנה הנזכרת בשיר השירים היא הנקראת במשנה אמנס והיא הנקראת בבריתא סמנוס והיא הרי באניאס". האם יש קשר לפמייס הנ"ל? או שמדובר בעיר בניאס שבסוריה? לא הייתי שולל שבחלק מהמקרים כנראה מדובר בשני מקומות עם שמות זהים. כבר היו דברים מעולם.

כבר דנו בזה, שלא תיתכן כוונת הרמב"ם לעיר בנייאס של חוף הים התיכון בסוריה של ימינו, כי אין שם שום הר, אלא מישור חוף שטוח. וההר הוליד עכבר.
ואיה הוא הר ההר 'תשורי מראש אמנה' - הר על גבי הר, התקוע בים.
כוונת הרמב"ם ברורה מאניאס. שהערבים החליפו ההגייה באניאס בחילוף מ' עם ב'. והכוונה אחת, להרי אמנוס שבמפרץ איסכנדרון, בצפון-מזרח הים התיכון.

מתוך הספר סדר עיירות (ערך אספמיא, וראה עוד שם לפי המפתח בעוד כמה מקומות בספר):


אספמיא. בב"ב (נו.) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי, לאפוקי קיני קניזי וקדמוני ומפרש ר' שמעון דקיני קניזי וקדמוני היינו ערדיסקיס אסיא אספמיא. והנה לכאו' מדהיה הו"א לצרפה לא"י לענין חיוב תרו"מ משמע דהיא קרובה לא"י דאל"כ לא מסתבר אמר שיצרפו ארץ כ"כ רחוקה לא"י. אך מאידך הנה איתא במתני' דב"ב (לח.) לענין מחאה אמר ר' יהודה לא אמרו ג' שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבוא לשנה אחרת. ומוכח דהמרחק בין אספמיא לארץ ישראל הוא שנה, וכ"כ שם התוס', דעד שם יש מהלך שנה. [ועיין בחי' החת"ס (ב"ב לח.) שכתב דלפי מש"כ הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש דהעולם הוא מהלך כ"ד אלף מיל והלוא מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום שהן ארבעים מיל (פסחים צד.), א"כ הרי לכל חצי עולם הוא י"ב אלף מיל שיוצא בדיוק מהלך שלש מאות ימים והוא שנה כי בשבת וכן ביו"ט א"א להלך. וזה יוצא בערך חמישים שבתות וה' ימים טובים. ע"ש. ומשמע מדבריו שאספמיא נמצאת ממש בקצה העולם. אולם דבריו צע"ג דהלא מבואר בחגיגה (יב.) דמהלך העולם מקצה לקצה הוא חמש מאות שנה. ע"ש. וע"ע ברשב"ם ב"ב (עד.) ד"ה היכא, ובספר עיון יעקב על עין יעקב שם. ודו"ק. וצ"ע]. וא"כ איך יש הו"א לספח ארץ כ"כ רחוקה מארץ ישראל. ושו"ר בחי' הרד"ל למדרש רבה (פמ"ד פיסקא כג אות מב) שעמד בהערה זו וכתב דנכון לגרוס אפמיא שהיא מסוריא, כדתנן בשלהי חלה. (איברא דע"ש בפי' הרא"ש שגרס אספמיא והביא הפסוק דעובדיה שיובא להלן. וע"ש בדקדוקי סופרים שהביא גירסא זו גם מספר אגודה אך רוב הראשונים גרסו אפמיא ופירשו שזה בסוריא כדברי הרד"ל. ועמש"כ בערך אפמיא בעזה"י. אבל אספמיא שאנו קורין ספרד היא רחוקה מאוד מא"י והזכירוה חכמים למדוד רחוק, (ובפ"ג דב"ב (לח.) משמע שהוא רחוק שנה מא"י), ולא מסתבר שיהו בכלל ג' אומות שמסתמא הם קרובים לא"י וכמו אידך ערדיסקיס (כצ"ל) שהיא דמשק (א"ה, עמש"כ בעזה"י בערך ערדיסיקיס ובערך דמשק) וכן אסיא היא אסיא הקטנה שהן סמוכין לא"י. עכ"ד. אמנם קשה מאוד להגיה בדבר זה שלא מצינו עוד מישהו שיגיה כן. וכן נראה שגרסו הראשונים והאחרונים אספמיא ולא אפמיא.

וע"ע במסכת ב"ב (עד:) שבעה ימים מקיפים את א"י ואחד מהם ים אספמיא, וכתב שם בהגהות היעב"ץ וז"ל "מכאן נראה שאין אספמיא ספרד שלועזין אותה איספניא והכי מוכח בפרק חזקת (ב"ב נו.) דאיכא למ"ד באספמיא היא מעשרה עממין, וספרד נמי אינה ארץ שפניא באמת אלא ספרוים היא ספרד". ע"כ. הרי שהרגיש ג"כ בהערת הרד"ל ולא ניחא ליה לשנות את הגירסא כמו שכתב הרד"ל. אך מש"כ בבירור לשיטתו שאספמיא אינה ספרד, פלא שנעלם ממנו התרגום בעובדיה (א, כ) שתרגם על ספרד אספמיא, וע"ע ברא"ם בפרשת בראשית (א, י) על מה שהביא שם רש"י את לשון המדרש דאינו דומה דג העולה בעכו לדג העולה באספמיא וכתב שם הרא"ם דאספמיא היא ספרד. ע"ש. וע"ש בספר לבוש האורה.

והנה היה מקום לכאו' להקשות אדרבה מדברי המדרש הללו לאידך גיסא דמוכח דאספמיא קרובה לארץ ישראל, דבשלמא אם נאמר שעכו ואספמיא קרובים ובכ"ז טעם הדגים שעולים מן הים בשני מקומות אלו שונים היינו רבותא, אך אם נימא דהיו מקומות שונים ורחוקים זמ"ז מאי רבותיה. ומצאתי בעזה"י שהקשה כן הרב השואל בשו"ת מפענח נעלמים הנדפס בסוף שו"ת יד חנוך (סי' ב), שהביא שם דברי הרא"ם הנ"ל, וכתב ע"ז שלכאו' נראה דאישתמיטיתיה להרא"ם גמרא ערוכה במסכת ב"ב (עד:) שאחד מן הימים המקיפין לא"י הוא ים אספמיא, ומוכח שאין זה ספרד, ואחר שהאריך בזה העלה דע"כ צ"ל דאיכא תרי מקומות שנקראו בשם אספמיא. וע"ש שהביא את גירסת הרד"ל הנ"ל ודחאה. וגם הביא ממדרש בראשית רבה (פצ"ט פיסקא א') שבאו ההרים לקבל עליהם את התורה וכרמל בא מאספמיא. ומוכח דאספמיא נמצא איפה שהר הכרמל נמצא דהיינו בארץ ישראל. ע"כ. והנה גם בזה הרגיש הרד"ל בהגהותיו למדרש שם, וכתב, דגם שם צריך לגרוס אפמיא ולא אספמיא שהיא בסוריא וסיים דעדיין צ"ע לכוון יפה. עכת"ד. (וע"ש בהגהות הרש"ש). אך ע"ש בחי' מהרז"ו על המדרש בר"ר (פ"ה אות ח) בזה"ל: דמיירי בים הגדול שמתחיל בקצה ארץ ספרד במערב העולם (ג'יברלאטר) ואיך אמר כאן אינו דומה טעם דג העולה באספמיא לדג העולה בעכו, שהם ערים של הים הגדול, אך הענין בזה לפי מה שאמרו לקמן (סוף פרשה כג) שים אוקיינוס יצא ממקומו בדור אנוש ובדור הפלגה עד עכו ויפו וממנו נעשה הים הגדול הזה וא"כ הכל אחד וקורה לים באמצע ג"כ הים הגדול ואוקינוס וזה ברור לדעת חז"ל האמתיים, עכ"ל. וא"כ לפ"ד לק"מ על הרא"ם ודו"ק. וע"ע במדרש שמו"ר (פרשה ט פיסקא ו) כלום מביאים מורייס לאספמיא, וכתב שם הרד"ל (אות ח), שעכו ואספמיא הם מקומות בא"י שצדין בהם דגים הרבה. עכ"ל. ודבריו תמוהים וצ"ע, וגם סותר את עצמו דהלא אספמיא אינה כלל מארץ ישראל ולא קרוב לה. וצ"ע.
ומענין מש"כ המפרש המכונה רש"י למסכת תענית (יט.) על דברי הגמרא שם על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון, וכתב שם המפרש אם יראו בבבל מתריעין באספמיא, באספמיא מתריעין בבבל, ומוכח לכאו' מדבריו שבבל ואספמיא קרובות הם, ולפי הנ"ל שאספמיא היא ספרד ורחוקה מאוד מבבל ומא"י שנה תמימה לכאו' דבריו צ"ע. ושוב מצאתי שעמד ע"ז הב"ח או"ח (סי' תקעו) שהביא כדברי המפרש מדברי הר"ן לתענית שם, וכתב ע"ז שבבל ואספמיא אינם כלל באותה איפרכיא. עי"ש. וא"כ ע"כ צ"ל דאיכא תרי אספמיא וכדברי הרב מפענח נעלמים הנ"ל. כי מוכרח שהיה אספמיא רחוקה כמו שהוכחנו לעיל. ויש לזה עוד הוכחות, עיין יבמות (סג.) אפי' ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינם מתברכות אלא בשביל ישראל ומשמע שאפי' שהם רחוקות טובא מישראל מתברכות בשבילם. וע"ע במסכת ברכות (סב.) משמש ושב שכל היושב ואח"כ ממשמש אפי' עושין כשפיו באספמיא באים עליו. ובמדרש רבה ויקרא (פרשה כט פיסקא ב) ואת זרעך מארץ שבים מגליא ואספמיא וחברותיה. ובנדה (ל:) ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ומכל זה מוכח דהיה מקום רחוק מאוד.

ועיין יבמות (קטו:), יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקורטבא לאספמיא ומשמע שהיה באזור קורטובא, וצ"ב אם הכונה לקורדובא שבספרד. ועיין לקמן (ערך קורטבא). ועיין עוד בספר עיר הקודש והמקדש ח"ה (בקונטרס הארץ לגבולותיה עמ' כו והלאה) מש"כ בזה. (ודבריו שם צריכים ביאור שעירבב אפמיא ואספמיא ע"ש ותבין וצ"ע). וע"ע במסכת ע"ז (לט.) שהוזכרה לענין שאין שם דגים טמאים. אך בספר סדר יעקב (ורשנר) שם כ' שהוא ט"ס והכוונה לאפמיא הנמצאת בסוריא. ועיין נדון בענין זה בקובץ סיני (חלק קמג עמ' קיא). יעו"ש. וע"ע להגר"ח קניבסקי שליט"א בספר דרך אמונה (פ"א מתרומות ה"ז) בבאור הלכה ד"ה מאשקלון.

דרופתקי דאורייתא כתב:מתוך הספר סדר עיירות (ערך אספמיא, וראה עוד שם לפי המפתח בעוד כמה מקומות בספר):...
וע"ע במסכת ב"ב (עד:) שבעה ימים מקיפים את א"י ואחד מהם ים אספמיא, וכתב שם בהגהות היעב"ץ וז"ל "מכאן נראה שאין אספמיא ספרד שלועזין אותה איספניא והכי מוכח בפרק חזקת (ב"ב נו.) דאיכא למ"ד באספמיא היא מעשרה עממין, וספרד נמי אינה ארץ שפניא באמת אלא ספרוים היא ספרד". ע"כ. הרי שהרגיש ג"כ בהערת הרד"ל ולא ניחא ליה לשנות את הגירסא כמו שכתב הרד"ל. אך מש"כ בבירור לשיטתו שאספמיא אינה ספרד, פלא שנעלם ממנו התרגום בעובדיה (א, כ) שתרגם על ספרד אספמיא, וע"ע ברא"ם בפרשת בראשית (א, י) על מה שהביא שם רש"י את לשון המדרש דאינו דומה דג העולה בעכו לדג העולה באספמיא וכתב שם הרא"ם דאספמיא היא ספרד. ע"ש. וע"ש בספר לבוש האורה.

הפליאה והתמיהה על היעב"ץ היא תמוהה ונפלאת בעצמה לא פחות.
היעב"ץ כתב שאספמיא ואספניא הם מקומות שונים.
והמחבר מקשה עליו מתרגום עובדיה ששם כתוב שספרד זה אספמיא(!) וכותב לתמוה על היעב"ץ: "מש"כ בבירור שאספמיא אינה ספרד פלא שנעלם ממנו התרגום בעובדיה וכו'".
הנה מחבר 'סדר עיירות' בעצמו התעלם ממה שהוא עצמו העתיק שתי שורות מעל בשם היעב"ץ: " "מכאן נראה שאין אספמיא ספרד שלועזין אותה איספניא ". כלומר היעב"ץ כתב שאספמיא זה לא איספניא. וזו גוף טענתו שאספניא הנזכר בחז"ל בין היתר בתרגום יונתן, אינו איספניא, כך שה'פלא' מתרגום יונתן בעובדיה תמוה מאוד.

קו ירוק כתב:

סליחות כתב:2. הרמב"ם מזכיר את הבניאס (שו"ת קכ"ז) "אמנה הנזכרת בשיר השירים היא הנקראת במשנה אמנס והיא הנקראת בבריתא סמנוס והיא הרי באניאס". האם יש קשר לפמייס הנ"ל? או שמדובר בעיר בניאס שבסוריה? לא הייתי שולל שבחלק מהמקרים כנראה מדובר בשני מקומות עם שמות זהים. כבר היו דברים מעולם.

כבר דנו בזה, שלא תיתכן כוונת הרמב"ם לעיר בנייאס של חוף הים התיכון בסוריה של ימינו, כי אין שם שום הר, אלא מישור חוף שטוח. וההר הוליד עכבר.
ואיה הוא הר ההר 'תשורי מראש אמנה' - הר על גבי הר, התקוע בים.
כוונת הרמב"ם ברורה מאניאס. שהערבים החליפו ההגייה באניאס בחילוף מ' עם ב'. והכוונה אחת, להרי אמנוס שבמפרץ איסכנדרון, בצפון-מזרח הים התיכון.

הרמב"ם בתשובה הנ"ל עוסק בגבולות ארץ ישראל.
תוכל איפוא להסביר מה הקשר של המקום הנמצא הרחק הרחק באזור טורקיה בימינו עם הגבולות של א"י?
הנה לשון הרמב"ם בשו"ת (קכ"ז, בלאו):

השאלה התשיעית שאלה מה פרוש כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב אם כזיב היא הסוף, מאין היא ההתחלה, שהיא התחלת ארץ ישראל.
התשובה ההתחלה מאשקלון. יתברר לכם זה מתחילת גטין בעת שקבע גבולות ארץ ישראל. והנני מצייר לכם צורת ארץ ישראל על גבולותיה וימיה ומזאת הצורה יתבארו לכם כל אותם המאמרים הנזכרים בתחילת גטין וממנה יתבארו לכם כל הדינים התלויים בידיעת ארץ ישראל, אחר שתדעו, שאמנה הנזכרת בשיר השירים היא הנקראת במשנה אמנס והיא הנקראת בבריתא סמנוס והיא הרי באניאס. וזו צורת כל זה /כאן בא תרשים בספר/ והנחל הנזכר במשנה הוא נחל מצרים בלא ספק.

לא כ"כ קשור לאשכול.

אמנם ציור הרמב"ם דרוש לעיון,
אבל מה לא מסתדר בלשון הרמב"ם עם זה שצפונה של א"י של גבולות פר' מסעי הינם בדרום טורקיה?
הרי אמנה/אמנוס ידועים בשמם מאז ימי בית שני ועד ימינו, לא פסק מהם השם עד למאה ה-20 למנינם, כולל בעשרות מפות עתיקות וחדשות (אדרבא, במפות של עשרות השנים האחרונות זה נעלם).
ואכן זהו גבול צפוני של א"י, כי עד לשם הגיעה א"י.

1) לאחר מחשבה, אין לי יכולת להפריך את זה, אך גם לא להוכיח את זה, ואף לא קבלה ברורה בנושא. (ראיתי גם את מה שכתוב כאן)

2) הרמב"ם מזהה את אמנה עם הבאניאס.

2) האם אתה סבור שאספמיא הנזכר בת"י הוא איספניא בימינו? אני לא בטוח בכך שהבנתי את מה שהבאת תחת הכינוי 'ידיעה נכבדת'.

1. קבלת חז"ל לא נחשבת קבלה ברורה?... (ומה שראית שם - אל תסתכל בספרות חיצונית).
2. הרמב"ם מזהה את אמנה עם אמנה! viewtopic.php?f=46&t=34374&p=606658#p606170
3. אספמיה היא באוקינוס. מה כוונתך ת"י והיכן.

1. אין מסורת ברורה למה התכוונו חז"ל (ויקיפדיה מרכזת כמה מקורות בנושא - להלן):

"בתלמוד הבבלי מזוהה הר ההר כ"טורי אמנון".[2] זיהויו המדויק של ההר נתון במחלוקת.[3] בדומה, תרגום יונתן מתרגם את הביטוי 'הר ההר' שבתורה ל'טורוס אמנוס' המזוהה עם דרום הרי הטאורוס, בדרום טורקיה, מצפון לקו רוחב 36.

הרמב"ם מזהה את הר ההר עם העיר הסורית בניאס השוכנת מעט מצפון לקו רוחב 35.[4] (הערה: אני מסתייג מהקביעה הזאת למה התכוון הרמב"ם כל עוד לא יוכח)

רבי אשתורי הפרחי (יצחק הכהן) קובע כי הר ההר הוא הר אל-אקרע אשר לצפון לאטאקיא וכן העיר ״עמה״ אשר לשבט אשר[5] נמצאת בכיוון מזרח ההר, אלא שבתקופה זו קראוהו ״עים״ וכן הערים ״חלבה״ ״רחב״ ו״חמם״ אשר כולם התחלקו לשבט אשר נמצאות באזור הר זה.

הר"ש סירילאו מזהה את הר ההר סמוך לטריפולי, באזור ההררי שמצפון לעיר בתרון.[6]

בעל הספר 'אדמת קדש' מזהה את הר ההר באזור הכפר 'חמנה' השוכן כשלושים ק"מ ממזרח לביירות, ומהווה חלק מרכס הרי הלבנון."

2. הרמב"ם מזהה את אמנה עם הבאניאס. העלית השערה שהאות ב' התחלפה באות מ. האם תוכל להביא תימוכין לכך שהערבים בתקופת הרמב"ם קראו למקום זה בשם זה?

3. תרגום יונתן לארץ 'ספרד' בפעם היחידה בתנ"ך (עובדיה א,כ)