איתא במדרש תנחומא (בובר, הוספה סימן יט),
מהו ויעפילו, הביאו אפילה, ויאפילו ישבו כולהם באפילה, למה וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, שלא עלו עמהם, שנאמר לא משו מקרב המחנה, אמר משה כך אמר הקדוש ברוך הוא לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם (דברים א מב).
ובפשוטו המכוון הוא שכאשר היו יוצאים למלחמה היה ארון ברית ד' יוצא עמהם, וכאן לא יצא עמהם הארון. אבל באמת תמוה מאי רבותא איכא בזה, כיון שאמר הקדוש ברוך הוא אל תעלו למה ימושו מקרב המחנה, וכן הקשה בספר פנים יפות.
וביותר יש להפליא, דהנה בברייתא דמלאכת המשכן (פ"ו) איתא,
. והובא בירושלמי בשקלים פ"ו ה"א ובסוטה פ"ח ה"ג ובספרי כאן.ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו שם אחד שהיה עמהם במחנה ואחד שהיה יוצא עמהם למלחמה והיו בו שברי לוחות שנ' וארון ברית יי נוסע לפניהם, וזה שהיה עמהם [במחנה] היה בו ספר תורה שנ' וארון ברית יי ומשה לא משו... אבל ארון הברית לא יצא עמהם למלחמה אלא פעם אחת בלבד שנ' וישלח העם שילה וגו' (שמואל א ד ד)
ומבואר דמיירי הכא בארון שהיה עמהם במחנה שהיה בו ס"ת שלא היה יוצא עמהם למלחמה כלל, אלא נשאר תמיד בתוך המחנה. וכן ביאר מדנפשיה בפי' העמק דבר כאן. ומעתה צ"ב טובא, מאי רבותא נקט הכא שהארון לא מש מקרב המחנה, הרי בשום אופן שבעולם לא היה יוצא חוץ למחנה.
ואשר יראה בזה בהקדם ביאור יסוד הענין של יציאת הארון למלחמה, ונקדים דהנה שיטת רש"י בפר' עקב (י, א) דנקט לעיקר כשיטה זו שהיו ב' ארונות, ארון אחד שעשה משה כפי שנצטוה שם 'ועשית לך ארון עץ', ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, וארון שני שנעשה ע"י בצלאל, ובצלאל עשה משכן תחלה ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה.
ומצינו הרחבת הענין בדברי התוס' בעירובין (סג, ב ד"ה כל זמן), וז"ל,
[וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוס' בפר' עקב שם].ואומר ר"י דשני ארונות היו אחד שבו שברי הלוחות מונחים ואותו היו מוליכין במלחמות כדתניא בספרי וארון ברית ה' נוסע לפניהם יומם זה שיוצא עמהם במחנה והוא ארון עץ שעשה משה בעלותו לסיני כדכתיב בלוחות אחרונות במשנה תורה ועשית לך ארון עץ ותחלה שם בו גם לוחות אחרונות כדכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי עד שנעשה ארון של זהב שעשה בצלאל ואז נתנו בו לוחות אחרונות כדכתיב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך וכן עשה כדכתיב בויקהל... והא דדרשינן בפ"ק דב"ב (דף יד.) אין בארון רק כו' מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון היינו ארון שעשה בצלאל כדמשמע התם זה היה בבית עולמים דבשלמה כתיב האי קרא, ואפילו למאן דדריש מאשר שברת ושמתם בארון היינו בבנין הבית שהיתה מונחת עדי עד.
ומבואר בדברי התוס' דכל החלוקה של ב' ארונות, היתה רק קודם שהארון האחד שעשה בצלאל היה במקום מנוחה עדי עד, אבל כאשר היה קבוע במקומו בבית עולמים, לא היתה חלוקה כזו, ונגנז אותו הארון, וצ"ב סברת החילוק.
והנה תנן בסוטה (פ"ח מ"א),
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום... ואתם אי אתם כן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה הארון.
ויש לברר מהי הכוונה 'מחנה ארון', הרי נתבאר דישנן ב' ארונות כאשר יוצאים למלחמה, האם הכוונה לארון שנמצא בתוך המחנה, היינו ארון ברית ה' שהיה עמהם במחנה, או הכוונה לארון שהיה נוסע לפניהם ויוצא עמהם למלחמה.
ובפנים יפות פרשת נשא (ה, ב) כתב לפרש דמחנה ארון היינו כשהיו ישראל במדבר ומחנה שכינה קרויה בית עולמים, יעו"ש.
ונראה לבאר, דבאמת כשהיו ישראל במדבר, הרי כל המחנה היה נמצא עמהם במקום המלחמה, ונמצא שגם הארון שלא מש מקרב המחנה היה נחשב שיוצא למקום המלחמה, אלא שארון ברית ד' היה נשאר בקרב המחנה, והיינו מחנה שכינה בתוך מחנה לויה ומחנה ישראל ואינו יוצא ממקומו, ואילו הארון השני שעשה משה היה יוצא לפניהם - לפני המחנה, חוץ למחנה ישראל, להורות כי ד' א' נלחם להם.
ברם, כל כח הנצחון במלחמה היה בזכות ארון הברית שהיה בקרב המחנה, וכדמות ראיה לדבר מלישנא דקרא בפר' כי תצא (כג, טו) כִּי֩ ד' אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וגו'. וקאי על הארון שלא מש מקרב המחנה, דהיינו הארון שעשה בצלאל שהיה בתוככי המחנה, אשר לכן נקרא המחנה כולו 'מחנה ארון' .
וכן נראה מוכח גם לדעת אידך מ"ד, שהיה רק ארון אחד ולא שנים, דבודאי כל המבואר על ארון ברית ד' ההולך עמהם למלחמה מיירי באותו ארון שנמצא בבית קדשי הקדשים ואין מוציאין אותו משם, והוא מתהלך עמהם בקרב המחנה. ומעתה י"ל דגם אידך מ"ד דס"ל ב' ארונות היו לא פליג בפרט זה.
ומעתה מבואר היטב הענין שכאשר הארון מצא מנוחת עד בבית עולמים, אזי לא היה ארון יוצא עמהם למלחמה כלל, כי הרי כח הנצחון גלום בארון שעשה בצלאל ולא בארון שעשה משה, והארון ממקומו הקבוע מגן ושומר עליהם במלחמה.
וכבר נמצא מפורש כן בדברי חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק נא) בעובדא דחזקיהו המלך ומלכי שרי מלך בבל, וז"ל,
וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים, ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין, שנ' וישמח עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכותה את הכסף ואת הזהב ואת הנזמים ואת שמן הטוב ולא היה דבר אשר לא הראה חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו, וכעס הב"ה עליו ואמ' לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי וכו'.
ובפי' הרד"ק לתהלים (כ, ג),
ישלח עזרך מקדש. ממקום הקודש, והוא הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד, ומשם ישלח עזרך במלחמה. ומציון, כי בציון היה הארון, וכן אמר מי יתן מציון ישועת ישראל. יסעדך.
ואחר כל הדברים האלה, לולי דמיסתפינא אמינא, דבאמת אותם המעפילים שיצאו למלחמה נטלו עמהם את הארון שעשה משה למלחמה כדרך שעשו בכל המלחמות, ומ"מ לא סייע הארון בעדם לנצח במלחמה, מאחר ש'ארון ברית ד' ומשה לא משו מקרב המחנה', והרי כל מחנה ישראל לא העפילו עמם לצאת למלחמה, ועל כן אותו הארון שנטלו עמם לא היה כח בידם להצילם.
ושוב מצאתי סמך לזה בפי' קרבן העדה לירושלמי בשקלים (פ"ו ה"א) שביאר את ראיית ר"י בן לקיש מקרא דידן לזה שהיו ב' ארונות, וז"ל, לא משו וכו'. ואס"ד דהארון ההוא הוא שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה.
ובזה את"ש כוונת המקרא כמין חומר, דבאמת מיירי קרא בארון ברית ד' שלא מש ממקומו בקרב המחנה בכל המלחמות, אבל בכל המלחמות הרי המחנה – מחנה ארון כולו יוצא למלחמה, ועל כן בכח הארון שנמצא בקרב המחנה נוצחין במלחמה, משא"כ כאן שהמחנה כולו לא יצא למלחמה כלל.