והנה עצם חידושו של הרנ"ו שהבאר לא היתה מוציאה מים ללא הפסק ארבעים שנה, מבוסס על כך שהבאר היתה מתפשטת לכל הכיוונים, ומקיפה בנהרות מים את כל מחנה ישראל, והמקור לזה הם דברי התוספתא בסוכה (פ"ג הי"ב),
וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא וגו' היא סובבת כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון שנ' ונשקפה על פני הישימון והיא נעשית נחלים גדולים שנ' ונחלים ישטפו הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה שנ' הלכו בציות נהר.
והורחבו הדברים במדרשים (במדבר רבה פרשת חקת פרשה יט; תנחומא שם סי' מח, וראה מדרש תהילים מזמור ה),
כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוברין אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה שנא' הלכו בציות נהר ואין ציות אלא ספינות שנא' וצי אדיר לא יעברנו והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה שנא' ינחני במעגלי צדק למען שמו ומגדלים מיני דשאים ואילנות לאין סוף שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
ומה שחידש שהבאר לא היתה מוציאה מים ללא הפסק, גם לזה ישנו מקור מפורש בבראשית רבה (פרשת ויצא פרשה ע),
הנה באר בשדה זו הבאר, והנה שלשה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו, והאבן גדולה על פי הבאר, א"ר חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה, ונאספו שמה כל העדרים וגללו, בשעת המחנות, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.
הרי שמפורש במדרש שאכן היה פה לבאר הנפתח ונסגר, ובשעת המסעות היה פיה נסתם, ורק בשעת המחנות היה פי הבאר פתוח, וממנה ישקו כל העדרים.
אולם בדברי התוספתא בסוכה שם לעיל מיניה (הל' יא) מפורש להדיא
דאופן פתיחת פי הבאר בכל פעם היה ע"י שירת הבאר שענו ישראל כנגדה, וז"ל,
וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה עלי באר ענו לה עלי באר ענו לה והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנ' באר חפרוה שרים וגו' .
ולפי"ז יומתק מאוד ענין בריאת 'פי הבאר' בערב שבת בין השמשות, דהנה בפי' הראשונים למסכת אבות (פ"ה מ"ו) מצינו ב' פירושים אם המכוון הוא על פי בארה של מרים שהלכה עם ישראל המדבר והשקתם מים, או על פי הבאר שפתחה הבאר פיה ואמרה שירה כמו דכתיב 'עלי באר ענו לה'. [וכמו שהעתיק הרע"ב].
ולפי המבואר בתוספתא נראה דזו היה שירתה של הבאר שכל פעם שנשיאי ישראל באין וסובבין אותם במקלותיהן ואומרים עליה את השירה, פיה נפתח לרווחה להוציא מים. ודוק.