הודעהעל ידי ישורון250 » ב' יולי 17, 2017 2:01 am
כתב רבינו בחיי שמות לה א: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לעשות אותם. אם תסתכל בסדרים אלה תמצא מעשה המשכן וכל כליו נזכר שם הרבה פעמים, הקב"ה הזכיר למשה שתי פעמים, תחילה הזכירו בפרט בסדר ויקחו לי, וחזר והזכירו דרך כלל בכי תשא בפרשת ראה קראתי בשם, שלישית הוא שהזכירו משה עתה לכל ישראל בדרך כלל וצוה אותם עליו באומרו וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה' את המשכן את אהלו, רביעית הוא סיפור התורה אחר מעשה הוא שכתוב ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה, והזכיר על כל דבר ודבר ויעש ויעש, חמישית אחר שנשלמה כל המלאכה בפרשת ויביאו את המשכן אל משה, והיה הענין להזכירו חמש פעמים הכל למעלת המשכן ודרך חבה כשם שמצינו שהזכיר הכתוב חמש פעמים ישראל בפסוק אחד בסדר בהעלותך, הוא שכתוב (במדבר ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש, והכל דרך חבה ומעלה. ודרשו חז"ל (תנחומא כי תשא ח) למה זה דומה למלך ששלח בנו לבית הספר כשבא שאל אכל ברי, שתה ברי, דמך ברי, אזל ברי לבי ספרא, אתי ברי מבי ספרא. וכן דרשו חז"ל במה שהאריכה תורה בסיפור אליעזר שכל דבריו כפולים אמרו (בראשית רבה ס, ח) יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתן של בנים שהרי פרשת אליעזר כל דבריו כפולים ובשנים ושלושה דפין היא אמורה וכמה מצוות בתורה תלויות באות אחת ובתיבה אחת והן הן גופי תורה".
ועוד כתב שם במדבר לג א: כדי לעקר שורש הדעת הנפסדת הזאת ולקבוע בלב אמונת המופתים הגדולים ההם באה חכמת התורה שיתחייב האדם להקדימה לשאר החכמות והאירה את עינינו והודיעה אותנו כי המדבר ההוא לא היה כשאר המדברות, והוא שכתוב (דברים ח, טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, ולא היה קרוב אל הישוב שיקבל חרישה וזריעה ופעולת הצמיחה, הוא שכתוב (במדבר כ, ה) לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ולא היה שם מים כלל, הוא שכתוב וצמאון אשר אין מים (דברים ח, טו), ומים אין לשתות (במדבר כ, ה), ועוד שלא היה בטבע האדם שיחיה שם אפילו יום אחד כל שכן עם כובד אנשים ונשים וטף שעמדו שם ארבעים שנה, ומזה אמר הכתוב (ירמיה ב, ו) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, כלומר שאין בטבע האדם שיחיה שם. וכדי לחזק אמונה זו בלבבות באה התורה והאריכה בסיפור המסעות שעשו שהיו בין כולן ארבעים ושנים מסעות, ורצתה להזכירם בשמם כי יש בסיפורם תועלות רבות לשעה ולדורות, שיתפרסם הפלא הגדול לשעה בין העמים שבאותו הדור אשר שמעו את שמע מצרים והיו יודעים קצת מהמקומות שאין בטבע האדם לחיות שם, ועוד שיתפרסם גם כן לדורות הבאים אשר לא ראו הענין ותהיה האמונה קבועה בלבם באותם הדורות שראו, ויספרו זה לבניהם ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון איך עמדו ישראל שם לא בדרך הטבע רק בדרך הנס, וכן כל מעשיהם היו בדרך הנס על פי הענין ועל ידי שני הגואלים משה ואהרן. וזהו שכתוב אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן" וראה שם. (הראיני בזמנו הגריח"ס שליט"א לשאלה מדוע האריכה התורה בדברים הנ"ל)