מ וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: מא וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:
וכתבו הרמב"ן אב"ע וחזקוני דבאמת לא היה יאיר משבט מנשה אלא נתייחס אחר אמו שהיתה משבט מנשה, ובאמת הוא יאיר בן שגוב בן חצרון משבט יהודה הנזכר בדהי"א (ב)
כא וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְֹגוּב: כב וּשְֹגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְֹרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
ומבואר בפסוק שיאיר משבט מנשה הי' לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד, והם הערים של יאיר בן מנשה הנזכרים בפר' מטות.
אמנם דבריהם הם דלא כחז"ל, ראשית במדרש (במדב"ר יד ז) מפורש דיאיר ומכיר בני מנשה אחים היו, אמנם גם בגמרא מוכח דלא כדבריהם מכמה דוכתי, חדא כבר חלק עליהם הרד"ק בדבה"י שם מגמ' ב"ב קיב. דהקשו שם וכי מנין ליאיר שלא היה לשגוב מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה, הרי מבואר דמה שהיה לו ערי מנשה היא מירושת אשתו, וכן מפורש בשטמ"ק בשם הראב"ד וביד רמ"ה שם שאין זה יאיר המוזכר בתורה (ועיי"ש בתוס'), אמנם במלבי"ם שם ניסה להשוות שיטת הרמב"ן עם הגמ' עיי"ש.
ביבמות סב: ילפינן דבני בנות הרי הם כבנים, מהא דכתיב ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב, וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים, ואין מחוקקים אלא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי, וע"כ מה דקאמר מני מכיר ירדו מחוקקים היינו מבתו שנשאה לחצרון, והעיר הרש"ש דלפי"ד הרמב"ן אין צריך לכל הפלפול הזה, דבפסוק שלאחמ"כ כתיב ושגוב הוליד את יאיר, והתורה קרי ליה יאיר בן מנשה, הרי מוכח דבני בנות כבנים, אלא ע"כ דהש"ס לא ס"ל כן.
ועוד שלישית והיא ראיה שאין עליו תשובה, בב"ב קכא: תניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב, וזה לא יתכן בשום אופן לשיטת הרמב"ן ודעימיה, דבדבה"י מפורש דחצרון נשא את בת מכיר בהיותו בן ששים שנה, ואילו בעת מיתת יעקב היה יהודה אבי אביו של חצרון רק בן ששים שנה, לפי החשבון המבואר בסופ"ק דמגילה. (וביל"ש ריש פר' שמות מבואר דחצרון היה בן שנתיים בירדם למצרים)