עבר הירדן קדושתה וטומאתה.

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » ד' יולי 26, 2017 7:00 pm

דברים פרק ב' פסוק ה' אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר.
כתב רש"י ירשה לעשו מאברהם עשרה עממים, נתתי לו שבעה לכם וקיני קניזי וקדמוני, הן עמון מואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו אחותי היא עשאו כבנו. [ועי' במלבי"ם פרק ג' פסוק ו']

א. גדר עבר הירדן
מסכת גיטין ל"ח. אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון, וע"כ היה מותר לישראל לכובשה.
ויש לעיין האם עבר הירדן כארץ ישראל או לא.
והנה לגבי מצוות התלויות בארץ דינה כא"י,[דרך אמונה הלכות ביכורים פרק ב' הלכה א'] אך לגבי העומר יש מחלוקת ראשונים רש"י במנחות דף פ"ג כתב כל הארצות שבארץ ישראל כגון יהודה ועבר הירדן והגליל כשרות אלא מכאן היו מביאין משום דמצווה מן המובחר, וכ"כ רש"י בסנהדרין דף י"א: וכן כתב התשב"ץ [ח"ג סי' קצ"ח] אולם הר"ן בנדרים דף כ"ב: ד"ה ההיא שעתא לא עברינן ירדנא כתב דעבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות. עכ"ד.
וביאר הגר"מ זעמבא זצ"ל בספרו "אותיות פורחות" [עמ' 23], שכל מה שבא עומר זה דווקא מארץ שהובטחה לאבות אבל ארץ שנכבשה ונעשית א"י לא דכיבוש לא מהני אלא למצוות ולא לקרבנות.
והשתא יש לחקור האם עבר הירדן מקודש משום אתחלתא דארץ ישראל או משום שדינה כמו ארץ הנכבשת סתם. רש"י והתשב"ץ ס"ל שעבר הירדן חשיב כהתחלתא דארץ ישראל ע"כ מביאים ממנה את העומר, אולם הר"ן ס"ל שעבר הירדן נחשב כמו ארץ אחרת הנכבשת וע"כ אין מביאין ממנה עומר.
והנה כתב הרמב"ם הלכות תרומות פ"א ה"ג הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהריים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן וכו' אינן כארץ ישראל לכל דבר וכו' ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל.
וצ"ע א"כ איך נתקדש עבר הירדן הרי הוא נכבש קודם לכבישת ארץ ישראל.
וכתב הגר"מ לומר שלפי רש"י והתשב"ץ דחשיב כהתחלתא דארץ ישראל לכן מתקדש אפילו שעדיין לא נכבש כל ארץ ישראל, ושונה דינה מכל ארץ הנכבשת שמתקדשת רק בתנאי שנכבשה אחר שארץ ישראל נכבשה.
ולפי הר"ן תירץ דכיון שהם באו לילחם אתנו ליכא דין זה דכיבוש קודם לכיבוש ארץ ישראל ועוד שמכיון שא"א לבא לארץ ישראל בלי כיבוש עבר הירדן ע"כ אין כאן כיבוש קודם כיבוש של ארץ ישראל. עכ"ד המאירים של הגאון הר"מ זעמבא.
ולענ"ד נראה להוסיף ביאור בחקירה האם מכיון שבעצם השלושת הארצות שייכות לאברהם אבינו אלא שזכו בזה בני לוט ועתה שאינם, ממילא חוזר ירושה לאברהם אבינו והוי עבר הירדן כהתחלתא דארץ ישראל או שמכיון שלא היה זכות לעם ישראל לרשת את שלושת האומות אז גם עתה שכבשו את מקומם לא חשיב נחלת אבות אלא חשיב כסתם ארץ הנכבשת כעין סוריא ותו לא.

ב.תנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו חלוצים ונתתם להם את ארץ הגלעד.
והנה לפי המבואר נמצא שעבר הירדן כא"י גמורה [למעט שיטת הר"ן לגבי עומר דלא חשיבה א"י.] א"כ מדוע כעס משה רבינו על שתים וחצי השבטים שבחרו לשבת בערי הגלעד מעבר הירדן ולא רצו ליכנס לארץ.
והנראה לומר שכל מה שנתקדש עבר הירדן זה רק מכח מה שקיימו את התנאי בני גד ובני ראובן ויצאו חלוצים לצבא ואם לא היו יוצאים חלוצים לצבא עבר הירדן לא היה מתקדש בקדושת א"י.
כלומר לפי רש"י והתשב"ץ שעבר הירדן הוי כהתחלתא דארץ ישראל אז מה שהלכו בני גד ובני ראובן לכבוש את ארץ ישראל זה חיבר את עבר הירדן לארץ ישראל, וכמו שמבואר בהעמק דבר [במדבר פרק ל"ג פסוק נ"א] שאין עבר הירדן מתקדש אלא רק אחרי שנתקדש ארץ ישראל כלומר הקדושה היא רק מכח והמשך של ארץ ישראל.
ולפי הר"ן נראה לומר בפשיטות שכדי שיחול קדושה לארץ ישראל צריך שכל ישראל ילכו לילחם ולכבוש אותה וע"כ היו צריכים שיעברו לילחם גם שני השבטים ראובן וגד.
והקשה הגרי"ז [וכן הנצי"ב יובא לקמן] מדוע על חצי שבט מנשה לא ציווה משה שיצאו חלוצים.
ולפי"ד מיושב היטב שמכיון שחצי שבט מנשה נמצא כבר בארץ ישראל ונלחם עליה תו לא צריך לעבור החצי שבט השני לילחם.

ג. החסרונות של עבר הירדן.

א. הירושלמי כתב הטעם שלא מביאים ביכורים מעבר הירדן משום דכתיב אשר נתתה לי וגו' ולא שנטלתי לי מעצמי.
והרמב"ן כתב [במדבר פרק כ"א פסוק כ"א] אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר הירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה, וכן שנוי בספרי לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב ביהושע [כ"ב, י"ט] ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם. עכ"ד.
מבואר בדבריו שיש חיסרון קדושה בעבר הירדן מצד שלא נתקיים כאן אשר נתתה לי ונחשב כאילו לקחו מעצמם. וצ"ב הדברים אמאי חשיב לקיחה טפי מכיבוש ארץ ישראל.

ונראה הבנת הענין הוא מש"כ הגור אריה [דברים פרק כ' פסוק י'] וכן יש לתרץ מה שקרא יהושע לשלום אל האומות מפני שלא היה אז שעת כיבוש דקודם שעברו הירדן היה דבר זה וטעם הדבר דמיד כאשר עברו הירדן נקרא כאלו כבשו את הארץ ולאחר כבוש אין לקרוא לשלום, וזה ההפרש יש בין שבעה עממים לשאר אומות דשבעה אומות מיד כשעברו הירדן נתן להם את הארץ ולפיכך לא הותר להם לקרוא לשלום אבל שאר אומות לא נקרא כיבוש רק עד שנתן להם העיר לכך יש לקרוא למלחמה קודם שכבשו העיר ואחר כיבוש כתיב והכית כל זכורה לפי חרב, ובשבעה עממים לא תחיה כל נשמה אחר שעברו הירדן. עכ"ד.
ובאמת המעיין יראה שמה שהתורה ציוותה על כיבוש ארץ ישראל אינו רק כדי שהעמים לא יחטיאו את עם ישראל ולא שעצם הכיבוש מקדש את הארץ.
והשתא מובן היטב שעל ארץ ישראל נאמר "נתינה" מכיון שעצם ההתיישבות בארץ כבר יש כאן נתינה ודין מלחמה הוא דין צדדי, לעומת ארץ סיחון ועוג דהיינו עבר הירדן שנכבש רק ע"י מלחמה דהוי "נטילה". [ועי' העמק דבר דברים פרק ג' פסוק ט"ז]

ב. שעבר הירדן ארץ טמאה ואינו ראוי לבית המקדש ולשכון בו שכינה כמבואר ברמב"ן לעיל.
מבואר בהעמק דבר [דברים פרק ל"ג פסוק כ'] "ברוך מרחיב גד" תניא בספרי פרשה וזאת הברכה שמת משה בהר נבו בחלק ארץ ראובן ונקבר בהר בחלק גד ככתוב כי שם חלקת מחוקק ספון והאיך מצומצם המקום לשני שבטים, אלא כך הוא הדבר שאותו ההר הוא נגד בית פעור ולא ירשו בני ראובן משום יראת עכו"ם זו שכחה רב להמשיך את ישראל אבל גד הרחיב חלקו "כלביא שכן" בלי פחד "וטרף זרוע אף קדקוד" שהיה לו לירא מזרוע מואב יושבים על הספר ומעבודת כוכבים פעור שכח השכל עבודת כוכבים זו רב להמשיך לב ישראל ע"ז אמר אשר גד טרף זרוע מואב, אף קודקד של פעור, ובשביל שכל השכל הוא במח מש"ה המשילו בקודקד מקום המח".
ונראה לענ"ד שמכיון שלא ירשו את כל מואב ונשאר עדיין בית פעור וכדאיתא בסוטה שבשעה שמגבהת עבודת כוכבים זו ראשה ורואה קבר משה אזי נשקע בארץ. ע"כ חשיב ארץ טמאה ולא ראוי לשכון השכינה.

ג. כתב הרמב"ן [במדבר ל"ה, י"ד] או שיאמרו שהיה אויר ארץ הגלעד מגדלת רוצחים מאז היתה לגוי.

וכן כתב ה"גור אריה" [במדבר, שם] ועוד דודאי מה שהיו שם הרבה רוצחים היינו מפני שהמקום גורם היה מגדלת רוצחים לרצוח אנשים. עי"ש.

ד. המעלות של עבר הירדן קדושת משה והתורה.
והנה כתב המלבי"ם [דברים פרק ל"ג פסוק כ'] בתורה אור וא"כ למה בחרו [שבט גד וראובן] בעבר הירדן מזרחה שאינו מעיקר הארץ, ובהכרח שהיה יקר בעיניהם מה שינתן להם ע"י משה ע"פ ה' אף שאינו מעיקר ארץ ישראל יותר ממה שינתן ע"פ יהושע ואורים ותומים מעיקר הארץ.
וצ"ב מה המעלה בזה שניתן ע"פ משה ע"פ ה', וביותר שלעיל אמרינן שלא נאמר על עבר הירדן אשר נתתה לי ה'.
והנראה לבאר דאיתא בגמ' בב"ב [דף קכ"ב.] שהחלוקה של יהושע הייתה ע"י גורל, ולפי"ז יוצא שכל ישראל היו ראוים לכל חלק בארץ והגורל היה גילוי ובירור מה כל אחד מקבל.
לעומת זאת עבר הירדן שהחלוקה הייתה ע"פ משה המקום לא היה שייך לכלל ישראל, ומשה רבינו היה בדעתו להשאיר את המקום חרבה וכמבואר ברמב"ן [ועי' גם בגור אריה פרשת ואתחנן ד"ה שמא הותר הנדר, שכתב שכל הכיבוש לא היה על דעת שהתיישבו שם. עי"ש בדבריו] , וא"כ בשעה שבקשו שנים וחצי השבטים "התחדשה נתינה חדשה" ע"י משה ע"פ ה'.
והנראה שכל הקדושה שיש לעבר הירדן היא רק מכח משה רבינו, ורק משה רבינו היה את הכח להסיר את הע"ז של פעור באופן חלקי [וכדאיתא בסוטה דף י"ד בתוס'.] ולקדש את המקום בעצם הכיבוש.
וכתב הרש"ר הירש [דברים ל"ג פסוק כ"א] וירא ראשית לו נחלתו היא ראשית ארץ ישראל כי שם חלקת מחוקק ספון, שהרי גם המחוקק גם משה זכה שם לקברו ועל ידי כך לחלקו, מקום קברו של המחוקק הוא בהתאמה עם חשיבות האדמה כאדמת התורה.

סיכום של הדברים: עבר הירדן נחשב כאדמת התורה ולכן משה רבינו מוסר התורה נקבר שם, אך מכיון שעדיין לא נסתלקה משם ע"ז דפעור ע"כ נחשב המקום מקום טומאה, למשה רבינו בפני עצמו אין זה מפריע ואדרבה כל שנה היא שוקעת באדמה מכוחו, [עי' העמק דבר דברים פרק ג' פסוק כ"ו.] אבל עם ישראל שנכשל בפעור אין ראוי שיגורו שם וע"כ משה רבינו רצה להניחה חרבה, עד שבאו בני גד ורצו לשבת באדמת עבר הירדן מצד קדושתה שאדמתה אדמת התורה, ואז נתן משה ע"פ ה' את האדמה שנתקדשה מכוחו. ודו"ק.

ולפי"ז נראה לומר שמשה רבינו חשד את בני גד שיש להם שייכות לע"ז דפעור וע"כ הם רוצים נחלה את עבר הירדן ולכן הם גם לא רוצים ליכנס לילחם וע"כ הציב תנאי שילכו לילחם כדי שבזה שהם ילחמו בשבעה אומות ויסירו גילולים מהארץ זה יראה ויחזק אותם כשישובו לעבר הירדן מלהיגרר לעבודה זרה של פעור.
ובטעם שלא ציווה משה רבינו ששבט מנשה יצא לילחם.
כתב העמק דבר [דברים פרק ג' פסוק ט"ז] ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כח התורה מעט, וכו' על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ באור כח שלהם וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים היינו גדולי תורה ראשי ישיבות. עי"ש בדבריו.
ולענ"ד אפשר לומר עפ"ד בנוסח אחר שמכיון שהיו ת"ח לא חשש משה רבינו שיגררו אחר טומאת פעור .
והשתא נמי נראה לבאר טעמו של הר"ן שאין מביאין עומר מעבר הירדן מכיון שרק המקום נתקדש אבל עצם הישיבה במקום לא נתקדש וחשיב כמקום טומאה וכמו שמבואר ברמב"ן שמשה רבינו רצה להשאיר את המקום חרבה לכן לא מביאים עומר, שעומר צריך לבא ממקום ישיבה קדוש או ממקום שראוי לישיבה לכתחילה לכל ישראל. ודו"ק.

נכתב בעזרת אדון הכל. אשמח על כל הערה והוספה. [שמעתי שלגר"מ אליפנט היה בזה שיעור ידוע, אם משהו יוכל לעלות אותו אודה לו מאד.]

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ה' יולי 27, 2017 11:17 pm

עבודה גדולה השקעת.

ואבא בקיצור האומר ממש.

א. עבר הירדן יש בו קדושת המקום, שהרי מביאין ממנו העומר ושתי הלחם (עי' גירסת הגר"א ב'אליהו רבא' בפ"א דכלים עה"ג, ובסוף הש"ס וילנא מס' נדה. ויעויין חידושי הגרי"ז מנחות מה:, עמוד קעד היסוד בשם הגרח"ס אף בדעת הרמב"ם!), משא"כ מכל העולם שלא מביאים. וזהו משום שזה חלק מהארץ שנתנה לאברהם אבינו. ולכן נחל זרד הוא תחילת כניסתן לא"י כמו שהאריך הגר"א באד"א פר' בלק. ולכן דוקא כאשר עברו את נחל זרד התורה מציינת (דב' ב יד) שמתו כל דור המדבר (אף שנסתיימה גזירת מרגלים ומתו כולם כבר כשבאו למדבר צין והר ההר כדפירש"י כל העדה - עדה השלמה).
וחייבת בכל המצוות כולם לכל הראשונים, מלבד בכורים שזו מח' בתלמוד אי חשיבא אזבחו"ד או משום שנטלו מעצמן. [והר"ן שהבאת באמת דבריו צ"ע, והחזו"א והקה"י רצו לישבו: ראה חזו"א ליקוטי זרעים ס"י סק"ב אות ה', ולעיל מינה סק"א אות א. וקה"י שביעית סי"ב אות ו. העולה מדבריהם והמוכרח מצד הסוגיות הוא, שאין בדברי הר"ן יסוד גבי עה"י, אלא דין מסוים בעבה"י].

ב. וקדושת המקום שבה (אילו היו מקדשים אותה ע"י כיבוש עו"מ כדין) היא עד נהר פרת, אלא שדוד לא כבש סוריא כסדר ולכן לא נתקדשה.

ג. ואף שנחלות עה"י נכבשו קודם שבאו לא"י, היתה זו הוראת שעה "החל רש", ושוב ליכא חסרון דסמוך לפלטרין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש ארצות אחרות (ספרי ס"פ עקב, הובא ברמב"ם תרומות פ"א). וכן ביאר החזו"א.

ד. ואין קדושתה מחמת שהיא אתחלתא דא"י, ולא מובנת ההגדרה משם הגר"מ זעבא הי"ד שהבאת, 'אתחלתא דא"י' ומהכ"ת. רק על יריחו מצאנו שהיתה חרם לפי שהיא תרומת א"י שנכבשה בראשונה. אבל סביבות א"י מה שייך אתחלתא דא"י. והרי רש"י בפר' מסעי טרח לומר שהתורה מציינת מצרניה של ארץ כנען לפי שהרבה מצוות תלויות בה. וסביבותיה זה כלום..

ה. ואמנם לגבי א"י חשיבא עבר הירדן 'קרית פעלי און עקבה מדם', וגם יש בה בחינה של 'אף אם טמאה ארץ אחזכם', אך זה הכל ביחס לעה"י המערבי שהיא הארץ המובחרת הכשרה לבית שכינה. אבל הדר שם כמי שיש לו אלוה (ואמנם התשב"ץ ח"ג ס"ר כ' לא כן, אך מהראשונים משמע דכא"י היא לענין זה, וכ"מ בהגר"א הנ"ל, וכ"ה פשטא דגמ' שילהי כתובות).

ו. וארץ הנכבשת סתם בכל העולם (אם היתה נכבשת כסדר), מתחייבת בכל המצוות מדין 'כל המקום' כהספרי הנ"ל, אבל שבט לוי נוחלין בה, ואיננה א"י, וליכא בה קדושת המקום כלל, אלא קדושת המצוות בלבד.

נ.ב. ביחס לאות ב' שכתבת. המש"ח כותב להדיא שחצי המנשה נכללו בחובה לעבור חלוצים, וזהו פסוק מפורש ביהושע א יב-יג. ואינני מבין מה נכתב בשם הרב מבריסק זצ"ל.

ישא ברכה · הודעהעל ידי **ישא ברכה** » ה' יולי 27, 2017 11:41 pm

בעז"ה

אני מנסה לסדר את הדברים שידוע לי ושיצא לי מדבריכם.

א. יש מושג אחד שנקרא ארץ ישראל-ארץ כנען שזה כולל את גבולות הארץ שנאמרו בפרשת מטות. ועבר הירדן אינה בכלל ארץ זו. סתם הארץ בתורה היינו ארץ כנען וממילא א"י כגבולות מטות. [ולכן למשל גם כשכבשו את עבר הירדן לא התחייבו עדיין בחלה כי לא נכנסו לארץ, וכהנה רבות].

ב. יש מושג נוסף, הארץ המובטחת לאברהם אבינו, שכולל גם את הקיני קנזי, זה לא ארץ כנען אבל זו ארץ שמובטחת גם לבנ"י.

ג. יש מושג נוסף של הרחבת הארץ ע"י כיבוש שטחים נוספים מעבר לא"י ומעבר למקומות המובטחים לאברהם, וזה יתכן עם תנאים שונים מאשר כיבוש א"י או הארץ המובטחת לאברהם.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ו' יולי 28, 2017 12:31 am

ב. הארץ המובטחת לאאע"ה שבה עשרה עממין, גם לה יש תנאי, שיכבשוה רק אחר שיכבשו רק ארץ כנען לגבולתיה (מה שלא קרה בפועל).
והיא מתחלקת לשלושה חילוקי דינים: א) חלק מאותה ארץ אשר כבשה משה רבינו ע"ה בהוראת שעה, ולכן נתחייבה בכל המצוות (אמנם, רק אחר שתתחייב ארץ כנען במצוות, וכ"כ הר"ש להדיא). ב) שאר אותה הארץ עד נהר פרת, שישבו בה מז' אומות. ולפי הרמב"ן בעשה ד' ששכח הרמב"ם (וראייתו היא מפרשת השבוע ריש פר' דברים) חייבים במ"ע דאו' לכבוש מז' עממין כל גבולי ההרחבה עד הנהר הגדול נהר פרת (רק שיהיה כסדר), והרמב"ם בנקודה זו לא חלק עליו. (ואותה כבש דוד שלא כסדר, אבל מצד כיבוש מלך ישראל גזרו בה מד"ס כמה מצוות). ג) אומות קיני קניזי וקדמוני, שאחר שחטאו בחטא מרגלים הפסידו אותם עד לעת"ל (כש"כ האר"י - הובא בחס"ד על ספרי, הגר"א והמל"מ בפרש"ד), והם עמון אדום ומואב. ולפי שאין רצון השי"ת לכבשם עד לעת"ל, הגם שישבו בהם בני שמעון, והגם שדוד שם נציבים באדום, לא גזרו בהם מד"ס שום חיוב.

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » ו' יולי 28, 2017 11:43 am

לכבוד הרב קו ירוק. [יישר כח על הדברים]
הגר"מ זעמבה מתכוין לומר כמו הגר"א שעבר הירדן זה ממש ארץ ישראל. [לפי צד אחד.]

נ.ב. אמנם ראיתי אחד מהפרשנים שעומד על לשון הפסוק בוזאת הברכה שכתוב "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק" וכו'. שמוכח שעבר הירדן מכונה "ראשית". וצ"ע.

ונתנו ידידים

לכבוד הרב יזל דליו האם אתה יכול להעלות דבריך בקובץ נפרד וורד או פידיאף כדי שיהי' יותר קריא, תודה

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » ש' יולי 29, 2017 11:41 pm

עבר הירדן.docx: (19.99 KiB) הורד 274 פעמים

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » א' יולי 30, 2017 10:05 am

עי' נדרים כב,ב ובאותה שעה לא עברנו את הירדן.
והגר"מ אליפנט היה מאריך הרבה לומר שיש שני דינים בעבר הירדן.
ועי' גם בhttps://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=29363&p=372740&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%98#p308644

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' יולי 30, 2017 10:08 am

זה לא שני דינים בעה"י אלא דלד' הרמב"ם חידש הגר"ח (לאור יסוד הגר"א בכלים) דאיכא ב' דינים בבכורים: א. שהיא מצווה התלויה בארץ, ב. שצריכה קדושת המקום,
לאפוקי תו"מ שאינה צריכה קדושת המקום ומביאים מסוריא, ולעת"ל כשיכבשו כל המקום מחוץ לגבולי ההרחבה נמי יתחייבו בתו"מ אך לא בבכורים דבעי' בהם קדו' המקום, ולא רק קדו' המצוות.

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » א' יולי 30, 2017 11:04 am

מיכאל1 כתב:עי' נדרים כב,ב ובאותה שעה לא עברנו את הירדן.
והגר"מ אליפנט היה מאריך הרבה לומר שיש שני דינים בעבר הירדן.
ועי' גם בhttps://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=29363&p=372740&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%98#p308644

אני לא מצליח להיכנס למקום שציינת.

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » א' יולי 30, 2017 2:24 pm

תנסה כאן בזהב מרדכי על פרשת ואתחנן
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx? ... 7301422753

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » א' יולי 30, 2017 6:40 pm

מיכאל1 כתב:תנסה כאן בזהב מרדכי על פרשת ואתחנן
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx? ... 7301422753

יישר כח.

אליהו בן עמרם

יזל מדליו כתב:
א. גדר עבר הירדן
וצ"ע א"כ איך נתקדש עבר הירדן הרי הוא נכבש קודם לכבישת ארץ ישראל.
וכתב הגר"מ לומר שלפי רש"י והתשב"ץ דחשיב כהתחלתא דארץ ישראל לכן מתקדש אפילו שעדיין לא נכבש כל ארץ ישראל, ושונה דינה מכל ארץ הנכבשת שמתקדשת רק בתנאי שנכבשה אחר שארץ ישראל נכבשה.
ולפי הר"ן תירץ דכיון שהם באו לילחם אתנו ליכא דין זה דכיבוש קודם לכיבוש ארץ ישראל ועוד שמכיון שא"א לבא לארץ ישראל בלי כיבוש עבר הירדן ע"כ אין כאן כיבוש קודם כיבוש של ארץ ישראל. עכ"ד המאירים של הגאון הר"מ זעמבא.

ב.תנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו חלוצים ונתתם להם את ארץ הגלעד.
והנה לפי המבואר נמצא שעבר הירדן כא"י גמורה [למעט שיטת הר"ן לגבי עומר דלא חשיבה א"י.] א"כ מדוע כעס משה רבינו על שתים וחצי השבטים שבחרו לשבת בערי הגלעד מעבר הירדן ולא רצו ליכנס לארץ.
והנראה לומר שכל מה שנתקדש עבר הירדן זה רק מכח מה שקיימו את התנאי בני גד ובני ראובן ויצאו חלוצים לצבא ואם לא היו יוצאים חלוצים לצבא עבר הירדן לא היה מתקדש בקדושת א"י.
כלומר לפי רש"י והתשב"ץ שעבר הירדן הוי כהתחלתא דארץ ישראל אז מה שהלכו בני גד ובני ראובן לכבוש את ארץ ישראל זה חיבר את עבר הירדן לארץ ישראל, וכמו שמבואר בהעמק דבר [במדבר פרק ל"ג פסוק נ"א] שאין עבר הירדן מתקדש אלא רק אחרי שנתקדש ארץ ישראל כלומר הקדושה היא רק מכח והמשך של ארץ ישראל.
ולפי הר"ן נראה לומר בפשיטות שכדי שיחול קדושה לארץ ישראל צריך שכל ישראל ילכו לילחם ולכבוש אותה וע"כ היו צריכים שיעברו לילחם גם שני השבטים ראובן וגד.
והקשה הגרי"ז [וכן הנצי"ב יובא לקמן] מדוע על חצי שבט מנשה לא ציווה משה שיצאו חלוצים.
ולפי"ד מיושב היטב שמכיון שחצי שבט מנשה נמצא כבר בארץ ישראל ונלחם עליה תו לא צריך לעבור החצי שבט השני לילחם.

האם דברי מר שירד לעומקן של דברים בס"ד מתיישבים עם המשמעות הפשוטה העולה לכאורה מדברי הספרי ב"דבר אחר" באופן שהביאם רש"י כדלהלן:

במדבר כ"ז י"ב - ברש"י
עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם, אמר, אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב"ה, גזרתי במקומה עומדת (במ"ר כא, יג). דבר אחר, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס (ספרי קלד):

העולה לכאורה מהדברים המדויקים מהפירוש השני בספרי:
א. גדר נחלת בני גד ובני ראובן כארץ ישראל.
ב. יש מעלות בארץ ישראל עצמה, זו למעלה מזו (קיטון למעלה מטרקלין, חצר ושער), כעיין דברי המשנה "עשר קדושות הן". יש את ארץ ישראל שמעבר לירדן, ויש את "ארץ זבת חלב ודבש" (שזאת הסיבה - למה לא מביאים ממנה ביכורים, כדאיתא במשנה). והדברים מדוייקים לכאורה גם מדברי הגמ' בסוטה י"ד "דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך, כלומר החילוק נעוץ ב"פריה" ו"טובה", שאין בארץ סיחון ועוג, אלא רק בארץ בחלק שמהירדן ועד הים הגדול, שהיא "זבת חלב ודבש" (כנגד פריה וטובה).
ג. ארץ ישראל זו שנכבשה מסיחון ועוג נתקדשה גם לפני כיבוש ארץ זבת חלב ודבש. דאם לא כן, למה הותר הנדר? ואם לא כן, למה נחשב כנכנס לטרקלין לשער ולחצר של ה"פלטרין", הא אינו אלא עומד בחוץ, עד שיכבשו את הארץ שאחר הירדן.

ומה שכתב מר:
והנראה לומר שכל מה שנתקדש עבר הירדן זה רק מכח מה שקיימו את התנאי בני גד ובני ראובן ויצאו חלוצים לצבא ואם לא היו יוצאים חלוצים לצבא עבר הירדן לא היה מתקדש בקדושת א"י.
לפי מיטב זכרוני, יש הסכמה של כמה מפרשים, (ביניהם המלבי"ם, אם אינני טועה), שבסופו של דבר ניתנה ארץ סיחון ועוג לראובן וגד כמתנה גם בלי התנאי ולפני קיומו, וכפי שדקדקו בפסוקים. (במחילה, אין הספרים לפני)

אליהו בן עמרם

יזל מדליו כתב:
ג. החסרונות של עבר הירדן.

א. הירושלמי כתב הטעם שלא מביאים ביכורים מעבר הירדן משום דכתיב אשר נתתה לי וגו' ולא שנטלתי לי מעצמי.
והרמב"ן כתב [במדבר פרק כ"א פסוק כ"א] אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר הירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה, וכן שנוי בספרי לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב ביהושע [כ"ב, י"ט] ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם. עכ"ד.
מבואר בדבריו שיש חיסרון קדושה בעבר הירדן מצד שלא נתקיים כאן אשר נתתה לי ונחשב כאילו לקחו מעצמם. וצ"ב הדברים אמאי חשיב לקיחה טפי מכיבוש ארץ ישראל.

יעוין בדברי רבינו הרמב"ן על התורה – במדבר ל"א כ"ג
והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגויים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב לה): רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו.
והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם [b]וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים דכתיב (שם ו יא): ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת.[/b]
ואמרו רבותינו (חולין יז א): קדלי דחזירי אשתרי להו.
אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם. וכן בדין הטומאה שהזהירם עתה (בפסוק יט): ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וגו', כי מלחמת סיחון ועוג בה היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור.

והנה מצד אחד כותב רבינו שיש חילוק בין ארץ סיחון ועוג לבין ארץ זבת חלב ודבש, ומצד שני כותב שהיא "מנחלת ישראל" שהותר בכיבושה גם "קדלי דחזירי" ככיבוש ארץ זבת חלב ודבש.
רק אולי נראה שנקודת החילוק בדברי רבינו נעוצה לא ב"נטילה" שאיננה "נתינה" (שאינה שונה מה"כיבוש" כשאלת מר), אלא בשאלה: היכן המקום הראוי להתיישב בו?
כלומר, זה ברור שצריך לקחת לנו גם את ארץ סיחון ועוג, שהיא חלק מארץ ישראל, ולכן יותרו בעת המלחמה על חלקים אלו "קדלי דחזירי". רק "לשבת" או "להתיישב" (ובלשון רבינו "לכבוש") - צריך לשבת בחלק המוגדר כ"ארץ זבת חלב ודבש", שהוא החלק המעולה יותר. ואילו את ארץ סיחון ועוג, אמנם צריך לקחת מהם, אך להשאיר אותה חריבה ללא "התיישבות".
ומה שהביא מה"ספרי" - כוונתו לומר שה"התיישבות" של בני גד וראובן בארץ סיחון ועוג היא היתה בבחינת "נטילה מעצמו" ולא בבחינת "נתינה" שהיא נאמרה רק על ה"התיישבות" בחלק המוגדר כ"זבת חלב ודבש".

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » א' יולי 30, 2017 10:25 pm

אליהו בן עמרם כתב:
יזל מדליו כתב:
א. גדר עבר הירדן
וצ"ע א"כ איך נתקדש עבר הירדן הרי הוא נכבש קודם לכבישת ארץ ישראל.
וכתב הגר"מ לומר שלפי רש"י והתשב"ץ דחשיב כהתחלתא דארץ ישראל לכן מתקדש אפילו שעדיין לא נכבש כל ארץ ישראל, ושונה דינה מכל ארץ הנכבשת שמתקדשת רק בתנאי שנכבשה אחר שארץ ישראל נכבשה.
ולפי הר"ן תירץ דכיון שהם באו לילחם אתנו ליכא דין זה דכיבוש קודם לכיבוש ארץ ישראל ועוד שמכיון שא"א לבא לארץ ישראל בלי כיבוש עבר הירדן ע"כ אין כאן כיבוש קודם כיבוש של ארץ ישראל. עכ"ד המאירים של הגאון הר"מ זעמבא.

ב.תנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו חלוצים ונתתם להם את ארץ הגלעד.
והנה לפי המבואר נמצא שעבר הירדן כא"י גמורה [למעט שיטת הר"ן לגבי עומר דלא חשיבה א"י.] א"כ מדוע כעס משה רבינו על שתים וחצי השבטים שבחרו לשבת בערי הגלעד מעבר הירדן ולא רצו ליכנס לארץ.
והנראה לומר שכל מה שנתקדש עבר הירדן זה רק מכח מה שקיימו את התנאי בני גד ובני ראובן ויצאו חלוצים לצבא ואם לא היו יוצאים חלוצים לצבא עבר הירדן לא היה מתקדש בקדושת א"י.
כלומר לפי רש"י והתשב"ץ שעבר הירדן הוי כהתחלתא דארץ ישראל אז מה שהלכו בני גד ובני ראובן לכבוש את ארץ ישראל זה חיבר את עבר הירדן לארץ ישראל, וכמו שמבואר בהעמק דבר [במדבר פרק ל"ג פסוק נ"א] שאין עבר הירדן מתקדש אלא רק אחרי שנתקדש ארץ ישראל כלומר הקדושה היא רק מכח והמשך של ארץ ישראל.
ולפי הר"ן נראה לומר בפשיטות שכדי שיחול קדושה לארץ ישראל צריך שכל ישראל ילכו לילחם ולכבוש אותה וע"כ היו צריכים שיעברו לילחם גם שני השבטים ראובן וגד.
והקשה הגרי"ז [וכן הנצי"ב יובא לקמן] מדוע על חצי שבט מנשה לא ציווה משה שיצאו חלוצים.
ולפי"ד מיושב היטב שמכיון שחצי שבט מנשה נמצא כבר בארץ ישראל ונלחם עליה תו לא צריך לעבור החצי שבט השני לילחם.

האם דברי מר שירד לעומקן של דברים בס"ד מתיישבים עם המשמעות הפשוטה העולה לכאורה מדברי הספרי ב"דבר אחר" באופן שהביאם רש"י כדלהלן:

במדבר כ"ז י"ב - ברש"י
עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם, אמר, אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב"ה, גזרתי במקומה עומדת (במ"ר כא, יג). דבר אחר, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס (ספרי קלד):

העולה לכאורה מהדברים המדויקים מהפירוש השני בספרי:
א. גדר נחלת בני גד ובני ראובן כארץ ישראל.
ב. יש מעלות בארץ ישראל עצמה, זו למעלה מזו (קיטון למעלה מטרקלין, חצר ושער), כעיין דברי המשנה "עשר קדושות הן". יש את ארץ ישראל שמעבר לירדן, ויש את "ארץ זבת חלב ודבש" (שזאת הסיבה - למה לא מביאים ממנה ביכורים, כדאיתא במשנה). והדברים מדוייקים לכאורה גם מדברי הגמ' בסוטה י"ד "דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך, כלומר החילוק נעוץ ב"פריה" ו"טובה", שאין בארץ סיחון ועוג, אלא רק בארץ בחלק שמהירדן ועד הים הגדול, שהיא "זבת חלב ודבש" (כנגד פריה וטובה).
ג. ארץ ישראל זו שנכבשה מסיחון ועוג נתקדשה גם לפני כיבוש ארץ זבת חלב ודבש. דאם לא כן, למה הותר הנדר? ואם לא כן, למה נחשב כנכנס לטרקלין לשער ולחצר של ה"פלטרין", הא אינו אלא עומד בחוץ, עד שיכבשו את הארץ שאחר הירדן.

ומה שכתב מר:
והנראה לומר שכל מה שנתקדש עבר הירדן זה רק מכח מה שקיימו את התנאי בני גד ובני ראובן ויצאו חלוצים לצבא ואם לא היו יוצאים חלוצים לצבא עבר הירדן לא היה מתקדש בקדושת א"י.
לפי מיטב זכרוני, יש הסכמה של כמה מפרשים, (ביניהם המלבי"ם, אם אינני טועה), שבסופו של דבר ניתנה ארץ סיחון ועוג לראובן וגד כמתנה גם בלי התנאי ולפני קיומו, וכפי שדקדקו בפסוקים. (במחילה, אין הספרים לפני)

א. מה שכתבתי שעבר הירדן מתקדש רק אחר שמתקדשת ארץ ישראל, מקורו בנצי"ב ובמשך חכמה [ואולי גם יש ספרי.] ומה שהקשת מדוע חשב משה שהותר הנדר ? משום שעל משה נגזר לא לכנס לארץ ישראל אפילו אם היא עדיין לא התקדשה. [ועי' בגור אריה בד"ה שמא הותר הנדר. שמבאר היטב מדוע חשב משה רבינו שהותר הנדר. וזהו השלמה לדברים שכתבתי למעלה.]

ב. מש"כ שבסופו של דבר ניתנה ארץ סיחון ועוג כמתנה בלי תנאי, זהו פלא גדול בעיני, אשמח אם תביא לזה מקור.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' יולי 30, 2017 11:15 pm

הא דקדו' עה"י למצוותיה חלה רק אחר שא"י תתקדש למצוותיה, מקורו בפירוש הר"ש על התו"כ, ריש פר' בהר (כי תבואו).
ובעצם עיקרו בתורה שערי מקלט אינן קולטות (כלו' אינן מקדשות) עד שיקלטו אלו שבארץ.
וסברא פשוטה היא לא תהא ארץ עה"י חמורה מא"י, וכי שפחה תתקדש וגבירתה לא?

אליהו בן עמרם

יזל מדליו כתב:ב. מש"כ שבסופו של דבר ניתנה ארץ סיחון ועוג כמתנה בלי תנאי, זהו פלא גדול בעיני, אשמח אם תביא לזה מקור.

המלבי"ם בפרשת מטות פרק ל"ב פסוקים ל"א עד ל"ג מאריך בזה, ותמצית דבריו להלן:
א. הם רצו שתינתן להם ארץ הגלעד תכף.
ב. משה רבינו דרש מהם שיילחמו לשם שמיים (ראה נא מה שהאריך בעניין זה בפירושו קודם לפסוקים אלו).
ג. בני גד וב"ר טענו שקשה מאד לעשות מצוה לשם שמים כשאדם מקוה לשכר ממנה תכף. (ונותן דוגמא ממי שיבטיחו לו עושר גדול בעת שילמד מסכת פלונית...)
ד. לכן הם ביקשו לקבל את ארץ הגלעד במתנה תכף "בין נלך למלחמה בין לא נלך כבר הוא שלנו", כדי שלא תהיה להם פניה אחרת בכוונתם במלחמה לש"ש, "אחר שכבר זכינו בארץ הזאת בכל אופן".
ה. משה קיבל דבריהם, "ויתן להם משה" = נתן להם אחוזתם תכף.

מטעים · הודעהעל ידי **מטעים** » ה' אוגוסט 03, 2017 5:54 pm

עי' בדברי של רבי יזקאל אברמסקי זצ"ל בקונטרס ארץ ישראל בפרק כיבוש עבר הירדן.
https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?19213

אליהו בן עמרם

קו ירוק כתב:הא דקדו' עה"י למצוותיה חלה רק אחר שא"י תתקדש למצוותיה, מקורו בפירוש הר"ש על התו"כ, ריש פר' בהר (כי תבואו).
ובעצם עיקרו בתורה שערי מקלט אינן קולטות (כלו' אינן מקדשות) עד שיקלטו אלו שבארץ.
וסברא פשוטה היא לא תהא ארץ עה"י חמורה מא"י, וכי שפחה תתקדש וגבירתה לא?

בענין מש"כ בערי מקלט:
א. דברי הגמ' במכות י שלכאורה ממנה מקורך, פשטות ביאורה הוא שלא קולטות רוצחין ולא שלא נעשות קדושות (מסתמא כוונת מר לענין "מחנה ישראל"). אמנם רש"י לא מבאר שם, אך זאת הפשטות, והממע"ה.
ב. ערי מקלט שאני, כי גזירת הכתוב היא שיהיו "שש", וכולן כחטיבה אחת (וסברא היא, שתהיה הזדמנות שווה לכל רוצח שהוא - לאן לברוח). אבל מה הראיה לענין ארץ ישראל, שיכול שמתקדשת קמעא קמעא. (אלא"כ וודאי לנו שבתוככי הארץ הטובה - זבת חלב ודבש, אין קידושה אלא לבסוף, ואז נימא: מאי שנא עבר הירדן מהארץ הטובה עצמה שאינה מתקדשת קמעא קמעא).
ג. אם אין זה לטורח, אשמח שתצטט/תעתיק דברי הר"ש.
ייש"כ

יזל מדליו · הודעהעל ידי **יזל מדליו** » ש' אוגוסט 05, 2017 8:58 pm

אליהו בן עמרם כתב:
קו ירוק כתב:הא דקדו' עה"י למצוותיה חלה רק אחר שא"י תתקדש למצוותיה, מקורו בפירוש הר"ש על התו"כ, ריש פר' בהר (כי תבואו).
ובעצם עיקרו בתורה שערי מקלט אינן קולטות (כלו' אינן מקדשות) עד שיקלטו אלו שבארץ.
וסברא פשוטה היא לא תהא ארץ עה"י חמורה מא"י, וכי שפחה תתקדש וגבירתה לא?

בענין מש"כ בערי מקלט:
א. דברי הגמ' במכות י שלכאורה ממנה מקורך, פשטות ביאורה הוא שלא קולטות רוצחין ולא שלא נעשות קדושות (מסתמא כוונת מר לענין "מחנה ישראל"). אמנם רש"י לא מבאר שם, אך זאת הפשטות, והממע"ה.
ב. ערי מקלט שאני, כי גזירת הכתוב היא שיהיו "שש", וכולן כחטיבה אחת (וסברא היא, שתהיה הזדמנות שווה לכל רוצח שהוא - לאן לברוח). אבל מה הראיה לענין ארץ ישראל, שיכול שמתקדשת קמעא קמעא. (אלא"כ וודאי לנו שבתוככי הארץ הטובה - זבת חלב ודבש, אין קידושה אלא לבסוף, ואז נימא: מאי שנא עבר הירדן מהארץ הטובה עצמה שאינה מתקדשת קמעא קמעא).
ג. אם אין זה לטורח, אשמח שתצטט/תעתיק דברי הר"ש.
ייש"כ

מש"כ הרב קו ירוק שההוכחה זה ערי מקלט, אלו דברי הנצי"ב כמדומני בפרשת מסעי.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' אוגוסט 06, 2017 12:58 am

אליהו בן עמרם כתב:
קו ירוק כתב:הא דקדו' עה"י למצוותיה חלה רק אחר שא"י תתקדש למצוותיה, מקורו בפירוש הר"ש על התו"כ, ריש פר' בהר (כי תבואו).
ובעצם עיקרו בתורה שערי מקלט אינן קולטות (כלו' אינן מקדשות) עד שיקלטו אלו שבארץ.
וסברא פשוטה היא לא תהא ארץ עה"י חמורה מא"י, וכי שפחה תתקדש וגבירתה לא?

בענין מש"כ בערי מקלט:
א. דברי הגמ' במכות י שלכאורה ממנה מקורך, פשטות ביאורה הוא שלא קולטות רוצחין ולא שלא נעשות קדושות (מסתמא כוונת מר לענין "מחנה ישראל"). אמנם רש"י לא מבאר שם, אך זאת הפשטות, והממע"ה.
ב. ערי מקלט שאני, כי גזירת הכתוב היא שיהיו "שש", וכולן כחטיבה אחת (וסברא היא, שתהיה הזדמנות שווה לכל רוצח שהוא - לאן לברוח). אבל מה הראיה לענין ארץ ישראל, שיכול שמתקדשת קמעא קמעא. (אלא"כ וודאי לנו שבתוככי הארץ הטובה - זבת חלב ודבש, אין קידושה אלא לבסוף, ואז נימא: מאי שנא עבר הירדן מהארץ הטובה עצמה שאינה מתקדשת קמעא קמעא).
ג. אם אין זה לטורח, אשמח שתצטט/תעתיק דברי הר"ש.
ייש"כ

חוזרני מדברי בענין ערי מקלט, כי זה משום דרשה מפורשת 'את שש ערי המקלט', מגיד שלא היו קולטות עד שהפריש יהושע בא"י. ואי משום שעה"י אינה מתקדשת לא הו"ל לדרוש עוד דרשה, תיפו"ל מה"ט. [ומסברא היו צריכות להתקדש בשביל להיותם ערי מקלט].
גם בא"י איכא מצוות שאינן מתחייבות אלא אחר י"ד של כיבוש וחילוק (יובל ושמיטה ומה שהוקש אליהם, ראה ר"מ סופ"א מתרו'), אבל איכא מצוות שמתחייבות מיד כמו חדש וערלה וחלה. ואעפ"כ בעבר הירדן אינן מתחייבות עד שיתחייבו בא"י, ואלו דברי התו"כ המובאים כאן, ובפירוש הר"ש:

: ספרא ריש פר'בהר.jpg (289.83 KiB) נצפה 11521 פעמים

ומש"כ בר"ש שבספרי ואתחנן ילפי' מגז"ש יהיה יהיה, זה ט"ס של המעתיק, וצ"ל בספרי עקב (אות טו).
ואגב, כבר אפסק את דברי הר"ש הללו באופן יותר נכון ממה שהודפס שם: יכול יהיו חייבים חייבים בשמיטה. מיהו לאחר שנתחייבו בא"י גם בעבר הירדן היתה נוהגת. ובספרי (פר' עקב) יליף לה בגז"ש יהיה יהיה (וגם) [שגם] בכל מקום שכבשו והוסיפו על א"י. עכ"ד.

אליהו בן עמרם

קו ירוק כתב:חוזרני מדברי בענין ערי מקלט, כי זה משום דרשה מפורשת 'את שש ערי המקלט', מגיד שלא היו קולטות עד שהפריש יהושע בא"י. ואי משום שעה"י אינה מתקדשת לא הו"ל לדרוש עוד דרשה, תיפו"ל מה"ט. [ומסברא היו צריכות להתקדש בשביל להיותם ערי מקלט].
גם בא"י איכא מצוות שלדעת ר' ישמעאל בקידושין אינן מתחייבות אלא אחר י"ד של כיבוש וחילוק (יובל ושמיטה ומה שהוקש אליהם, ראה ר"מ סופ"א מתרו'), אבל איכא מצוות שמתחייבות מיד כמו חדש וערלה וחלה. ואעפ"כ בעבר הירדן אינן מתחייבות עד שיתחייבו בא"י, ואלו דברי התו"כ המובאים כאן, ובפירוש הר"ש:

ומש"כ בר"ש שבספרי ואתחנן ילפי' מגז"ש יהיה יהיה, לא מצאתי שם. ואינני יודע מה כוונתו. (האם קיים תו"כ עם מהדורה חדשה של פי' הר"ש או רק הנדפס מאז - בפעם היחידה כמה שידוע לי).

מהעיון בדברי התו"כ והר"ש עולה לכאורה:
א. על אף שיש גזה"כ גבי שמיטה ויובל, שדינם חל רק אחר כיבוש וחילוק, אך שאר מצוות המביאות לידי ביטוי את קדושת א"י, הם חלות מיד אחר שעברו את הירדן. כלומר קדושת ארץ ישראל לעניין זה חלה "קמעא קמעא" על כל שטח שכבשו, ומשטח זה יביאו עומר, ויתחייבו בחלה ויאסרו בערלה וחדש.
ב. מה דאיתא בתו"כ שדוקא כשעברו את הירדן נתחייבו בחלה ערלה וחדש, לענ"ד לא ברור לי שהכוונה לקבוע שקדושת עבר הירדן חלה רק אחר חלות קדושת ארץ זבת חלב ודבש ממערב לירדן, אלא הואיל וקיבלו בני גד ובני ראובן את התנאי, א"כ כל מתנה זו של ארץ סיחון ועוד תלויה בקיום התנאי שיתבצע רק לאחר שיעברו את הירדן. ודו"ק היטב, שבתו"כ לא כתב משכבשו משהו אז נתחייבו, אלא רק מ"שעברו ישראל את הירדן". (ומה שהדגיש מר בדברי הר"ש, לא כתב כן אלא לעניין שמיטה, כמפורש בדבריו).
ג.יש לענ"ד הבדל מהותי, בין א"נ שקדושת ארץ סיחון ועוג חלה כדברי מר רק לאחר כיבוש הארץ שממערב לירדן, שאז חלותה בארץ סיחון ועוג רק ממועד חלות הקדושה ממערב לירדן. אולם, א"נ כדברי, שכוונת התו"כ שקדושת ארץ סיחון ועוג תלויה בקיום תנאי בני גד ובי ראובן, א"כ מיד כשעברו את הירדן חלה קדושת ארץ ישראל על ארץ סיחון ועוג למפרע מיום כיבושם או מיום התיישבותם של בני גד ובני ראובן.
ד. ומה שכתבתי בסעיף ב' אינו לפי דברי המלבי"ם דלעייל, כמובן. וגם מסופקני אם הדברים מתיישבים לגמרי עם דברי הרמב"ן שהובאו לעייל, לכן אסתפק בהצעת הדברים לעיונכם, והי'ת יאיר עינינו.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' אוגוסט 06, 2017 3:27 pm

מה שכתבתם דזה תלוי בקיום התנאי דב"ג וב"ר, ולכן עה"י לא נתקדשה, דמי יימר שיקיימו התנאי. בפשוטו זה אינו, דעד כמה שיתקיים התנאי הרי חייבים כבר מהשתא, ואיך יקלו בתו"מ שזה כרת מספיקא. אלא באמת אי משו"ה ודאי היו חייבים בכל המצוות על הצד שיתקיים התנאי, בפרט שבדעתם לקיים התנאי (ואי יאנסו מלקיים התנאי, רחמנא פטרם).
וע"כ מה שאינם חייבים זה רק משום שלא נתחייבו עד שלא נתקדשה ארץ כנען.

בתו"כ לא אמרו להדיא שאחרי שעברו הירדן נתחייבו גם בעה"י, אלא שהחיוב הוא מכי יבואו אל הארץ המיוחדת. ואי מצד דרשת הספרי הו"א שמא לא יתחייבו כלל בעה"י.
ועלה כתב הר"ש דמכי נתחייבו בארץ חייבים אף בעה"י. וא"ז הייגינע של הר"ש.. שהרי אמרו שלוש ארצות לביעור יהודה עה"י וגליל, וע"כ דנוהגות בה כל המצוות.

וא"כ מה שכתבתם שאין כוונת הר"ש לשאר מצוות אלא לשמיטה בלבד אינו מדויק, דהנה כל המעיין בספרי מתקשה למאי צריך שום דרשה ששמיטה אינה נוהגת בעה"י, הרי יש דרשה לקמן מינה 'שדך' 'כרמך' שיהא כ"א מכיר את שדהו וכרמו, ולפני כן לא מתחייבים בשמיטה, וא"כ פשיטא שלא תנהג בעה"י קודם שיהיו כל השבטים מכירים את חלקם.
ומ"מ דרשו הכי בתו"כ כי תבואו לארץ המיוחדת ולא לעה"י - ועלה כתב הר"ש דאף לפום האי דרשא, דהו"א שתתחייב מיד בשמיטה, ועלה דרשו לפוטרה עד שיכנסו לארץ, מ"מ כשתתקדש הארץ תתחייב נמי עה"י. וממילא ה"ה לחלה, ערלה, נטע רבעי, כלאיים, עומר, חדש ובכורים.

[ובאמת הרי קורקוס ביאר בשיטת הר"מ בפ"ד משמיטה הכ"ח, דעה"י שביעית נוהגת בה מדבריהם, שמקורו מהאי דרשא דספרי (ומחמת הקו' שהקשינו למאי צריך דרשה הרי בלא"ה בעי' שכ"א יכיר את חלקו). אבל הר"ש חולק! ומ"מ גם החזו"א למד בדע' הרמב"ם שא"ז מהאי טעמא, דודאי שביעי' חייבת מדאו', ורק מחמת שלא כבשו חלקים בעה"י הם לא נתקדשו. וכן למדו האחרונים, וכן הבין בו הראב"ד ממה שהשיג עליו שם.
ודברי הספרי אפשר ליישב, שאלו שום דרשות, ולא זו אף זו. דהר דרשו גם על עמון ומואב (שלא טהרו) שאין מתחייבים, ולמאי אשמעי', הא אפילו מה שכבשו מסיחון ועוג לא נתחייבו כ"ש עמון ומואב גופייהו, אלא ע"כ אלו שום דרשות].

ולשון הספרי 'משעברו את הירדן' זהו חלות כיבוש קמא, דעצם זה שעברו והם בא"י הוי כיבוש אותו מקום.
ואכן אותן המצוות שמתחייבים בהם כשכובשים קמא קמא, גם עה"י תתחייב בהן מהשתא מיד.

(ועכ"פ, גם לפי מה שכתבתם, מהיכי תיתי לחדש 'קדושה למפרע' בעה"י).

דברי הגאון מלבי"ם viewtopic.php?f=46&t=35277&p=389243#p388566 מחודשים . וצ"ע.

דורשי יחודך

קו ירוק כתב:ב. הארץ המובטחת לאאע"ה שבה עשרה עממין, גם לה יש תנאי, שיכבשוה רק אחר שיכבשו רק ארץ כנען לגבולתיה (מה שלא קרה בפועל).
והיא מתחלקת לשלושה חילוקי דינים: א) חלק מאותה ארץ אשר כבשה משה רבינו ע"ה בהוראת שעה, ולכן נתחייבה בכל המצוות (אמנם, רק אחר שתתחייב ארץ כנען במצוות, וכ"כ הר"ש להדיא). ב) שאר אותה הארץ עד נהר פרת, שישבו בה מז' אומות. ולפי הרמב"ן בעשה ד' ששכח הרמב"ם (וראייתו היא מפרשת השבוע ריש פר' דברים) חייבים במ"ע דאו' לכבוש מז' עממין כל גבולי ההרחבה עד הנהר הגדול נהר פרת (רק שיהיה כסדר), והרמב"ם בנקודה זו לא חלק עליו. (ואותה כבש דוד שלא כסדר, אבל מצד כיבוש מלך ישראל גזרו בה מד"ס כמה מצוות). ג) אומות קיני קניזי וקדמוני, שאחר שחטאו בחטא מרגלים הפסידו אותם עד לעת"ל (כש"כ האר"י - הובא בחס"ד על ספרי, הגר"א והמל"מ בפרש"ד), והם עמון אדום ומואב. ולפי שאין רצון השי"ת לכבשם עד לעת"ל, הגם שישבו בהם בני שמעון, והגם שדוד שם נציבים באדום, לא גזרו בהם מד"ס שום חיוב.

הרב קו ירוק, תוכל להבהיר פרט אחד?

כתבת שחייבים במ"ע דאורייתא לכבוש מז' עממין כל גבולי ההרחבה על הנהר הגדול נהר פרת. כלומר שהיו מצווים לכבוש גם חלק מעבר הירדן. וכוונתך שהרמב"ן מביא את הפסוק הזה כראיה לחיוב הכיבוש, והרי בפסוק זה מדובר ג"כ על חלק מעבר הירדן. אודה ולא אבוש שאף פעם לא שמתי לב לזה.

ולכאורה קשה שהרי בפ' מסעי שגם שם כתובה מצות הכיבוש כמ"ש הרמב"ן בפ' מסעי, התורה מציינת אח"כ את גבולות הארץ, ושם זה לא כולל את עבר הירדן. ועוד שהרי בלשון חז"ל שמביא הרמב"ן בספה"מ שם קורא לארם צובא וכו' חוצה לארץ, ומבואר מכל דברי הספרי שכל הטעם שארצות שכיבש דוד היו מתקדשות אילו כבש כפי הסדר, הוא מדין "כל המקום אשר תדרוך כו'" אבל לא שזה בכלל מצות הכיבוש בעצם.

ועי' במלבי"ם על הפסוק שהבאת דברים א:ז שלומד שהפסוק קאי הגבולות שלעתיד לבא, שאילולי החטאים היו צריכים לכבוש אותם מיד, דהיינו כולל קיני קניזי וקדמוני, אבל אחרי שחטאו הרי שרק לעתיד לבא נירש. ולפי דבריו מיושבת הסתירה. אולם לא הבנתי דבריו כלל כי קקו"ק הם למטה בדרום ולא למעלה בצפון על נהר פרת.

אשמח את תוכל לעזור לי, ייש"כ.

נ.ב. ייש"כ להרב פותח האשכול שליט"א על הדברים הנפלאים והמשמחים, ארצה בע"ה בהמשך להעלות כמה מחשבות.

דורשי יחודך

כעת הלכתי לראות בס' משמרת השביעית של הרב קארפ שליט"א, בסוה"ס יש לו קונטרס על גבולות הארץ. אם הבנתי נכון הרי שהרמב"ם ויותר מפורש בנו רבינו אברהם (בפירושו על התורה פ' משפטים) סוברים שנהר פרת איננו כלל מגבולות הארץ שיש לנו עתה, והפסוקים של נהר פרת נאמרו על לעתיד לבא.

ואילו שאר הראשונים סוברים שנהר פרת הוא ממש מגבולות הארץ, (לכאורה צ"ל שהם סוברים שנהר פרת הוא במקום אחר מאשר לפי הרמב"ם).

עוד יש לו סתירה בדברי הספרי מיניה וביה האם הגבולות מתפשטות עד נהר פרת, ומחדש שם חידוש גדול שיש גבולות הארץ של פרשת מסעי ויש גבולות הארץ שהם בכלל כי ירחיב, לא לעתיד לבא אלא כיבוש שלמה, אולם לא ידעתי איך זה יתאים עם הפסוק בפרשת דברים.

עכ"פ לפי הבנתי אין מי שיסבור שהיתה מצוה וחיוב לכבוש מקומות שהם בעבר הירדן, כפי שכתב הרב קו ירוק. אך אומר מפורש שאני לא בטוח שהבנתי נכון, לא למדתי את הסוגיא. יבא הרב קו ירוק ו\או שאר היודעים ויסבירו...

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ה' אוגוסט 10, 2017 11:03 am

'נברר דברי הספרי, ויסורו כל התמיהות:
ה'ספרי' בסו"פ השבוע - פרשת עקב, שואל קושיא על הפסוק: כתי' 'כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה'. ובתריה כתי' 'מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם', ולשם מה נצרך הרישא של הפסוק, אם כבר נאמרו תחומי א"י שהם יהיו גבולינו ? ומתרץ הספרי, שנתרבה הבטחה ויעוד שאם נחפוץ לכבוש את 'כל המקום' שחוץ לגבולות האמורים בסיפא של הפסוק, אף אלו יהיה שלנו (קדושים בקדו' המצוות).
אלא שהוסיף הספרי תנאי: שאין רשות בידנו לכבוש ארצות אחרות ('כל המקום') קודם שנכבוש את כל הגבול המצוין בסיפא של הפסוק (והא ראיה מכיבוש דוד).

חוזר ושואל הספרי: מדוע כיבושי דוד בארם נהרים וארם צובה לא התקדשו? ומתרץ, היות ודוד כבשם לפני שכבש סמוך לפלטרין של מלך.
כוונת הספרי לשאול אם גבולנו הנזכר בסיפא של הפסוק הוא עד נהר פרת, מדוע כיבושי דוד באר"צ וארם נהרים לא הועילו. ומחדש הספרי, שחובה בראשונה לכבוש סמוך לפלטרין, היינו סמוך לירושלים, והכוונה לגבולות אלה מסעי (שהם דומים לפלטרין שכשרים לבית שכינה) ואח"כ יוכלו לכבוש את שאר הגבול המצוין בפסוק עד נהר פרת.

מדברי הספרי נמצינו למדים שיש 3 מעגלים של כיבוש. 1 גבולי אלה מסעי - סמוך לפלטרין. 2 גבולי ההרחבה שניתנו לאאע"ה עד נהר פרת. 3 כל המקום אשר תדרוך (וגם ארם נהרים בכללם).

הוסיף הרמב"ן (בעשה ד' ששכח הרמב"ם) שאף חובה לכבוש את כל הגבול - עד נהר פרת, מכל שבעה עממין שבהם, ותחומם נתפרש 'ובואו הר האמרי וגו' עד הנהר הגדול נהר פרת', ואין חולק עליו בזה.
ואמנם לא בכל מקום צינה התורה את כל התחום; פעמים שצינה רק את גבולי אלה מסעי 'והורשתם את הארץ' שמדבר על ארץ כנען לגבולותיה, ופעמים 'בואו ורשו את הארץ' שמדבר על כל גבולי ההרחבה. אבל כולם בכלל חובה לכבוש; מה שלא נתפרש בפסוק זה נפרש בפסוק זה.

ואם שהספרי כורך את ארם צובה וארם נהרים בחדא מחתא, אף שחלוקים בהגדרתם - ארם צובה בתוך נהר פרת ותוך גבול ההרחבה, וארם נהרים חוץ לנהר פרת וחו"ל. אבל לא תיקשי, שהרי דוד כבש כל סוריא עד נהר פרת (וכמ"ש הר"מ בפ"א מתרו' ה"ג איזוהי סוריא כל יד נהר פרת עד בבל!) וגם כבש ארם נהרים אחריה, אלא שלא הועיל כיבוש אר"צ וכ"ש כיבוש ארם נהרים, כי לא גמר לכבש כל התחום הסמוך לפלטרין (כגון ארץ מלך צור, שהיא בכלל גבולי אלה מסעי), ועד חורבן הבית לא השלימו כיבוש סמוך לפלטרין.

היכן ברמב"ם יש דברים שאינם תואמים לדברים האמורים? (דברי ר"א בן הרמב"ם עה"פ 'ושתי את גבולך' נאמרו על דרך אפשר (לשונו: 'ואין ספק' וכו'), אלא שהרמב"ן הכריע לא כך, ומהספרי משמע להדיא לא כך).

דורשי יחודך

הרב קו ירוק תודה רבה על התגובה.
אתה מוריד כאן חידושים גדולים כאילו שהם דברים פשוטים, לאט לי...

לפי דבריך יש שתי קבוצות של גבולות הארץ (חוץ מהשטח הרחב של עשרת העממים; הרי אתה מודה שאין מצות כיבוש על קיני קניזי וקדמוני). ויש נפקא מינה ביניהם, שאת גבולי ההרחבה (עד נהר פרת) א"א לכבוש לפני שכובשים את עבר הירדן מערבה.

ויש להעיר:

א. בספרי לא משמע כן, אלא משמע שלכבוש פלטרין של מלך הוא תנאי רק לקיום הדין של "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם", אבל לא לכיבוש ארצות שהם בתוך הגבול. הרי לשון הספרי "כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו הרי הוא שלכם", ועל זה ממשיך "או אינו אלא רשות בידם לכבוש ח"ל עד שלא יכבשו את הארץ" כו'. ולא התנו כך על המקומות שבתוך גבולות ההרחבה. וגם אין מקום לדייק כן מהפסוקים כמו שהספרי מדייק מהפסוקים שדין "כל מקום" תלוי ב"וירשתם גויים גדולים" וגו'.

ב. מה שתירצת שלפעמים מזכירה התורה את גבולות ההרחבה ולפעמים לא, אינני מבין את התשובה, מדוע התורה משנה, הרי מצוות כיבוש לדבריך היא עד גבולות ההרחבה וא"כ כשהתורה מדברת על מצוות כיבוש למה שתתן גבולות אחרות.

ג. וברמב"ן בספר המצוות כותב את עיקר המצווה מפ' מסעי, וכתב שציין להם את הארץ לגבולותיה, ואח"ז כתב שנכפלה המצוות בפ' דברים ושוב עם כל פרטי הגבולות, ולא משמע מדבריו שנתרבו בפ' דברים מקומות חדשים שהם בכלל המצווה.

ד. מה שאתה מביא מהרמב"ן בספר המצוות שכתב שיש מצוות כיבוש על גבולות ההרחבה, לא ראיתי ברמב"ן שעומד על זה או מדגיש את זה, רק שהרמב"ן מביא מצות כיבוש מהפסוק המזכיר עד נהר פרת, ומזה אתה כנראה מדייק שהיו מצווים לכבוש גם מה שמעבר הירדן מזרחה. אבל לאור כל מה שכתבתי הייתי יותר מבין שהרמב"ן סבר שנהר פרת מגיע עד קצה גבול מזרחי של ארץ ישראל, והוא הגבול הצפוני של ארץ ישראל, ולכן לא ראה בזה שום הבדל בין גבולות פ' מסעי לשל פ' דברים.

ה. ומה שכתבת שאין מי שחולק על פירוש הרמב"ן בפסוק בפ' דברים(לפי הבנתך ברמב"ן), העירוני שהרי רש"י בפ' דברים שם מפרש ש"אל כל שכיניו" היינו עמון ומואב, והרי עמון ומואב לא ניתנו לנו עדיין, וכמדומה שבמפרשי רש"י ביארו שאז לפני חטא המרגלים היו מקבלים את כל הארצות המבוטחות, ורק לאחר החטא נתחדש שלא ינתנו עד לע"ל, וא"כ גם מה שכתוב באותו פסוק "עד נהר פרת" יתפרש כן. וכמו שבאמת מפרש המלבי"ם.

מצליח · הודעהעל ידי **מצליח** » ה' אוגוסט 10, 2017 6:12 pm

לכל הנושא הזה כדאי ללמוד שיעורו של הרב אריאב עוזר

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ה' אוגוסט 10, 2017 7:14 pm

א. מאי דלא משמע ליה למר, לדידי פשט"ל. ובארתי לעיל.
ואוסיף לבאר, שהחובה לכבוש את המעגל השני (גבולי ההרחבה עד נהר פרת) קודם השלישי (כל המקום), אלו דברי הספרי מפורשים.
ודברי הספרי לקמן מינה על כיבוש דוד לא על זה נסובו, אלא לחדש אתו, שגם בתוך גבולי ההרחבה, צריך לכבוש מקודם סמוך לפלטרין (שזו ארץ כנען לגבלותיה), ורק אח"כ עד נהר פרת.

ב. ז"ל הרמב"ן: 'ונכפל כזה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתב' באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו', שלא יניחו ממנה מקום'.
ובארתי בפשיטות שאמנם המצווה נכפלה פעמים רבות, כדברי הרמב"ן, אבל בכ"מ כפי ענינו. וכשעסקי' בגבולי אלה מסעי 'נאמר והורשתם את הארץ וישבתם בה', וכשעסקי' בגבולי ההרחבה 'עד הנהר הגדול נהר פרת' נמי נאמר בפסוק אחריו 'באו ורשו את הארץ'. וראה להלן עוד מש"כ.

ג-ד. ואמנם, כמו שכתב מר, לא הדגיש הרמב"ן את מצוות גבולי ההרחבה עד נהר פרת ביחוד, ולא זו בלבד אלא שבגיטין ד"ז: משמע לכאו' שהבין הרמב"ן שנהר פרת הוא גבול א"י בצפון [והחזו"א ציין ע"ז בשביעי' ס"ג: "ורמב"ן האריך לבאר, ולא זכינו לפירוש דבריו"], אמנם המציאות איננה כפי שהעמידה הרמב"ן בגיטין, ומ"מ יסוד דבריו הוא לשון הכתוב, ואינו תלוי בקושי זה שבדבריו (ואת קושייתך מהמקראות ישבתי בפשיטות לעיל אות ב). ואנו שזכינו ויודעים את המציאות, הבנת המקראות (ע"ד שיסד הרמב"ן במצווה זו) ודברי הספרי בתחילתם ובסופם - עולים כמין חומר ב"ה.

ה. תשובתה בצידה באות א. והרי הספרי אומר, והביאו הרמב"ם להלכה בפ"א מתרו', שהטעם היחיד שכיבוש סוריא לא מהני מפני שעשה שלא כסדר. ולדבריך הרי א"ז הטעם כלל, אלא משום שייעודו לעת"ל אחרי שהפסידוהו בחטאם.

אמנם ראיתי איזה אחד גם בימינו שכותב שחצר עינן זה על נהר פרת.. אלא שעיוות עלינו את הגבול: לבא חמת/אנטיוכיה ידועה. שפם/אפמיה ידועה. מנביג לצפון אר"צ ידועה והיא מסוריא כדכ' הר"מ. אר"צ ידועה. ונהר פרת מהם והלאה הרבה למזרח.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ה' אוגוסט 10, 2017 7:50 pm

מצליח כתב:לכל הנושא הזה כדאי ללמוד שיעורו של הרב אריאב עוזר

עיינתי בדבריו שכולם מיוסדים על דברי הר"ש בפירושו לספרי ריש פר' בהר, ולא מצאתי כדברים האלו. וכמדומה שזה אי הבנה בדברי הר"ש לכרוך את עה"י עם "כל המקום".
ניתן לראות לבד בתמונה: viewtopic.php?f=46&t=35277#p389033 וציטטתי שם בסוף התגובה, את הר"ש, בפיסוק נכון.
ועכ"פ גדולי הראשונים והאחרונים לא למדו כדרך זו המוצעת על ידו בר"ש:
הרמב"ן אומר שהותר להם קדלי דחזירי בע"י. ע"כ שהיא מנחלת האבות.
הפסוק אומר מנהר מצרים עד נהר פרת הובטח לאברהם (ורק קיני קניזי וקדמוני לא הובטחו בזה"ז, והם כמובן לא כוללים את כל המרחב הגדול הזה).
הגרי"ז הביא בשם הגרח"ס (במנחות מד) מכח יסוד הגר"א, שעה"י יש בה קדושת המקום אף לדעת הרמב"ם בגי' במשנה בכלים פ"א (העומר והבכורים ושתה"ל)!

דורשי יחודך

קו ירוק כתב:א. מאי דלא משמע ליה למר, לדידי פשט"ל. ובארתי לעיל.
ואוסיף לבאר, שהחובה לכבוש את המעגל השני (גבולי ההרחבה עד נהר פרת) קודם השלישי (כל המקום), אלו דברי הספרי מפורשים.
ודברי הספרי לקמן מינה על כיבוש דוד לא על זה נסובו, אלא לחדש אתו, שגם בתוך גבולי ההרחבה, צריך לכבוש מקודם סמוך לפלטרין (שזו ארץ כנען לגבלותיה), ורק אח"כ עד נהר פרת.

ב. ז"ל הרמב"ן: 'ונכפל כזה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתב' באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ופרט אותה להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה כמו שאמר ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו', שלא יניחו ממנה מקום'.
ובארתי בפשיטות שאמנם המצווה נכפלה פעמים רבות, כדברי הרמב"ן, אבל בכ"מ כפי ענינו. וכשעסקי' בגבולי אלה מסעי 'נאמר והורשתם את הארץ וישבתם בה', וכשעסקי' בגבולי ההרחבה 'עד הנהר הגדול נהר פרת' נמי נאמר בפסוק אחריו 'באו ורשו את הארץ'. וראה להלן עוד מש"כ.

ג-ד. ואמנם, כמו שכתב מר, לא הדגיש הרמב"ן את מצוות גבולי ההרחבה עד נהר פרת ביחוד, ולא זו בלבד אלא שבגיטין ד"ז: משמע לכאו' שהבין הרמב"ן שנהר פרת הוא גבול א"י בצפון [והחזו"א ציין ע"ז בשביעי' ס"ג: "ורמב"ן האריך לבאר, ולא זכינו לפירוש דבריו"], אמנם המציאות איננה כפי שהעמידה הרמב"ן בגיטין, ומ"מ יסוד דבריו הוא לשון הכתוב, ואינו תלוי בקושי זה שבדבריו (ואת קושייתך מהמקראות ישבתי בפשיטות לעיל אות ב). ואנו שזכינו ויודעים את המציאות, הבנת המקראות (ע"ד שיסד הרמב"ן במצווה זו) ודברי הספרי בתחילתם ובסופם - עולים כמין חומר ב"ה.

ה. תשובתה בצידה באות א. והרי הספרי אומר, והביאו הרמב"ם להלכה בפ"א מתרו', שהטעם היחיד שכיבוש סוריא לא מהני מפני שעשה שלא כסדר. ולדבריך הרי א"ז הטעם כלל, אלא משום שייעודו לעת"ל אחרי שהפסידוהו בחטאם.

אמנם ראיתי איזה אחד גם בימינו שכותב שחצר עינן זה על נהר פרת.. אלא שעיוות עלינו את הגבול: לבא חמת/אנטיוכיה ידועה. שפם/אפמיה ידועה. מנביג לצפון אר"צ ידועה והיא מסוריא כדכ' הר"מ. אר"צ ידועה. ונהר פרת מהם והלאה הרבה למזרח.

א. היוכל מר להביא בבקשה היכן "דברי הספרי המפורשים" על "החובה לכבוש את המעגל השני (גבולי ההרחבה עד נהר פרת) קודם השלישי (כל המקום)"? אני לא רואה את זה בספרי. כבר הבאתי לשון הספרי שמפורש בלשונם שדיברו על הכיבוש של חוץ לארץ ממש, ומר לא הגיב על זה אלא רק כותב שבספרי מפורש כדבריו, אבל לא טרח להביא לנו את דברי הספרי.

ב. לא הבנתי את תירוצו דמר, מהו ההבדל הרי מצוות כיבוש מתייחסת לשניהם, ולמה התורה מזכירה גבולות שונים במקומות שונים.

ג-ד. פנים חדשות באו לכאן, הרי יוצא שמסכים מר שהרמב"ן מעולם לא אמר את חידושו דמר, אלא הרמב"ן חשב שנהר פרת הוא גבול א"י הצפוני (וכפי שכתבתי) (ולא כמו שכתב מר פעמיים שהרמב"ן כותב שיש חיוב לכבוש את ארצות ההרחבה). אלא שכיון שאנו יודעים את המציאות, מבאר מר חידוש, כדי ליישב אותו, אבל זו אינה דעת הרמב"ן. וא"כ אין לייחס חידוש זה לרמב"ן. אני הייתי קורא לזה "סוגיא", יש לנו כעת קושיא בפסוקים, ומר מחדש מהלך כדי ליישב אותו, ואולי באמת מקום הניחו לו למר מן השמים.

(ואגב, אם כדברי מר מפורש בספרי שיש כזה ארצות ההרחבה שיש עליהם מצוה לכבוש, האיך הבין את זה הרמב"ן שלא ידע על קיומם של ארצות כאלו?)

אם אנו מקבלים שאין המציאות כדברי הרמב"ן וממילא אין הפירוש בפסוק כדבריו, א"כ עלינו ליישב את הקושיא. מר מחדש לנו חידוש, אולי כן אולי לא. אבל הרי אפשר לומר שקרא דפ' משפטים הוא לעת"ל או קודם החטא, וכמו שכ' הר"א בן הרמב"ם וקרא דפ' דברים נאמר ג"כ קודם חטא המרגלים, וכמו שפירש המלבי"ם, וכמו שרואים בדברי רש"י שהזכיר עמון ומואב וכמו שכתבתי, ומר לא התייחס לזה. איה"נ בספרי לא משמע כן, והעיר מזה הרב קארפ בספר שהזכרתי, ובאמת זהו דיוק בעלמא, כי הספרי רק מביא שיש גבולות, והגבולות המדויקים אינם ענין לכאן, ולא דק הספרי איזה פסוק להביא.

ה. מה שהקשה מר על מה שכתבתי שארצות אלו אינן נכללות במצוות כיבוש כי לא ניתנו לנו עד לעת"ל, דא"כ למה לא אמרו בספרי והובא ברמב"ם, שזוהי הסיבה שלא נתקדשה ארם צובה, משום שעדיין לא ניתנה להם - לא הבנתי את הקושיא, הרי מה שלא ניתנה להם איננו מגרע אותו יותר מחוץ לארץ ממש, זה פשוט לא ניתן להם אבל אין עליהם איסור מיוחד לכבוש יותר מאת אנגליה או צפרת, וא"כ למה אינו קדוש מדין כל המקום אשר תדרוך כו', ולכן אמרו בספרי טעם כיבוש יחיד.

דורשי יחודך

דרך אגב לא התכוונתי להסיט את האשכול מייעודו שהוא דבריו היסודיים של הרב יזל מדליו, ובע"ה גם אני אשוב לדבריו היקרים, אבל הרב קו ירוק פתח כאן נושא עובדתי דחוף וחשוב ואני בלחץ לגלות את פשר העניין.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ו' אוגוסט 11, 2017 2:50 am

א. זה לשון הספרי:

כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ

מדובר כאן להדיא על שני מעגלים: מעגל פנימי של גבולי ההרחבה עד נהר פרת, והוא גם נקרא כאן תחומי א"י, ומעגל חיצוני שמחוץ לגבולי ההרחבה, שאותו אין רשות לכבוש רק אחרי שיכבשו את המעגל הפנימי, והוא חו"ל גמור.
ואין כאן נ"מ מה סוברים הראשונים היכן הוא נהר פרת ומהו תפקידו. שהרי אנחנו יודעים את המציאות היטב, שהוא איננו בגבולות פר' אלה מסעי, אלא הרחק למזרח בסוף גבולות ההרחבה.
זה מספיק מפורש ב'ספרי' ?

ב. שאלת מדוע מצוות ירושת הארץ שמנה הרמב"ן (הנזכרת פעמים רבות כדבריו), מונה פעם גבולות אלו ופעם גבולות אלו (ושאלה זו היא על הפסוק עצמו, ע"פ מנין המצוות שמנה הרמב"ן, ללא כל קשר לנושא מהו נהר פרת לפי דעתו).
ואני אשאל הפוך: ואם זה ייעוד כדברי רש"י והרמב"ם (ולא מצווה הנמנית), מדוע פעם נאמר ייעוד וירושה על גבולי אלה מסעי (בפר' מסעי), ופעם על גבולי ההרחבה (בפר' דברים). אלא שההסבר פשוט: כאן מיירי בייעוד זה וכאן מיירי בייעוד זה. ה"נ נתרץ לפי יסוד הרמב"ן שאמנם המצווה נכפלה פעמים רבות, כדבריו, אבל בכ"מ כפי ענינו, וכשעסקי' בגבולי אלה מסעי 'נאמר והורשתם את הארץ וישבתם בה', וכשעסקי' בגבולי ההרחבה 'עד הנהר הגדול נהר פרת' נמי נאמר בפסוק אחריו 'באו ורשו את הארץ'.

ג-ד. אף שבכמה מקומות דברי הרמב"ן בעניני המקומות בארץ נפלאו, כמו נהר פרת שהוא גבולה הצפוני של ארץ (סוגיית גטין ז:), וכמו תיאורו שחרן של ארם נהרים בדרום, מ"מ יסוד דברי הרמב"ן אינם הרגשת הלב, אלא ביאור מצוות התורה. ויסד לן הרמב"ן שמצוות ירושת הארץ (לא כיבוש ז' עממין, ולא רק הדירה בה), נצטוינו בה בתורה בכמה מקומות, שנאמר 'והורשתם', 'בואו ורשו', 'עלה רש', 'עלו ורשו'.
ממילא כאשר אנו יודעים שעל גבולי ההרחבה נאמר 'בואו ורשו את הארץ', הרי הם במצווה דאו' לשיטת הרמב"ן.
ואם רצונך להקשות על שיטת הרמב"ן במנין המצוות מפני פירוש הפסוקים - שבעיניך מהוים קושיא, לא מפני זה תידחה שיטת הרמב"ן ביסודה. וכמשכ"ל א"ז נ"מ למה שחשב הרמב"ן על נהר פרת.
(ומה ששאלת באגב, היאך הבין הרמב"ן, את הנושא של חיוב כיבוש בארצות ההרחבה, הרי לשיטתו בגיטין שנהר פרת הוא גבול אלה מסעי, ה'ספרי' מיירי באותו הגבול בלא"ה, לא עלי ליישב דבריו מהא דהספרי לא מיירי בגבולי אלה מסעי (כי נהר פרת אינו בגובלי אלה מסעי). וכבר כתבתי שהחזו"א כתב על הרמב"ן שלא זכינו לביאור דבריו אלו).
גם לא עלי ליישב דברי ר"א בן הרמב"ם והמלבי"ם, שאינם עולים בקנה אחד עם דברי ה'ספרי' הברורים.
ולומר שהספרי לא דק איזה פסוק להביא, לא זו בלבד שראשי וכתפי צרים מהכיל שמוע דבר כזה, הרי הספרי מקשה את הסתירה מהפסוק מיניה וביה ומיישבו בדרשה זו על תחומין אלו של הפסוק, האם הספרי לא דק, או הפסוקים לא מדויקים? אתמהה! ובלא"ה אלו לא דברים מוקשים, אלא ברורים ונעימים לכל רואה (וגם הסברתים כאן viewtopic.php?f=46&t=35277#p391084 באות ה): קיני קניזי וקדמוני היו ייעוד בנסיעתן מהר סיני והפסידום אח"כ בחטא מרגלים, אבל ז' עממין היו ביעוד ולא נלקחו מהם - עד נהר פרת (אפשר ע"ד שביאר רמב"ן שזכות עמון אדום ומואב שהם ממשפחת אברהם הועילה דוקא להם).
ועוד הגע בעצמך, אם גם אתה ציינת שהפסוקים שהביא הרמב"ן 'והורשתם' ו'בואו ורשו' מדברים על שני סוגי גבולות שונים, איך יתכן שהספרי לא דק להביא הגבולות המתאימים וקבע הלכה על הפסוק שאינו מתאים?
והדברים פשוטים, גבולי ההרחבה נמי יש להם מעלה של ארץ ישראל בכמה בחינות, ושונים במהותם מחוצה לארץ, וגם נ"מ להלכה איכא, שחו"ל אינה מתקדשת בקדושת המקום אלא בקדושת המצוות בלבד (גם כשיכבשו כסדר), ועוד הרבה נ"מ לדינא.

ה. צודק. אין תשובתי זו עונה 'לשיטתך'. התשובה הנכונה היא תשובה א'" שמדברי הספרי אין לנו אפשרות לזוז, ואר"צ מחוייבת בכיבוש מדין ארץ שבעה עממין.

דורשי יחודך

הרב קו ירוק שליט"א.

א. תמהני מה קורה כאן.
חידשת שהארצות שמעבר הירדן מזרחה, מעל ארצות סיחון ועוג, כלומר דמשק וסוריא וכדו', הם בכלל מצוות כיבוש ארץ ישראל, למרות שאינן בכלל הגבולות המקוריים.

עוד חידשת שכיבוש בארצות אלו לא מועיל אם לא כבשו קודם את כל הגבולות המקוריים. הצורך בחידוש זה הוא שהרי לפחות חלק ממה שכבש דוד היה במקום זה, ולא נתקדש.

על חידוש זה השני אני שואל שבספרי לא נראה כן, הספרי דורש את הדין מהקדמת "וירשתם גוים וגו'" ל"כל המקום", כלומר שרק הדין של "כל המקום" יש לו תנאי, אבל לא כתוב בספרי שהתנאי נוגע גם לארצות שבשבילם אין צריך את הדין של "כל המקום", וגם מהיכן בכלל יהא נלמד דין כזה.

על זה אתה לא משיב לי מאומה.

(כמובן שאם נקבל את חידושך שארצות אלו הם בכלל המצווה, יהיה מוכח כן מהדין של הספרי בארם צובה, זהו הרי כל החידוש שלך, ועל זה אנו דנים, אני שואל שמיסודות הדברים שהספרי מציב זה לא נראה כן.)

ב. לא עלה בדעתי ח"ו להגיד שצריך לומר שאין כאן מצוה אלא יעוד, ודלא כהרמב"ן. אלא הכל מצווה, רק שהמצווה כשנאמרה שם בפ' דברים הרי היה לפני חטא המרגלים, ולאחר החטא מצוות כיבוש היא רק על הגבולות המקוריים.

ג אבל אתה צודק שבספרי לא נראה כדבריי, כי הרי הספרי מדבר על פרשת עקב לאחר החטא, ויותר מזה, הרי הרמב"ן עוד מפרש את הפסוק גם בפ' עקב כמצוה, והרי מיירי לאחר החטא ואעפ"כ כתוב מצוה על הגבולות של נהר פרת. וכבר עמד על זה הרב קארפ וכמו שכתבתי למעלה שהעיר שבספרי לא נראה כמו ר' אברהם בן הרמב"ם, אולם הרי צריך ליישב גם את הפסוק, אולי יאמר ר"א שגם הפסוק בפ' עקב הוא ייעוד ולא מצוה, אבל אנן קיימינן בשיטת הרמב"ן.

ולכן כעת אין לי יישוב לבעיה שהעלית, ויישר כוח על עצם פתיחת הנושא.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ו' אוגוסט 11, 2017 4:06 pm

הרב דורשי יחודך.

א. לא חידשי מעצמי מאום, רק בארתי דברי הספרי.
ב. מה שכתבת "גבולות הארץ המקוריים' יותר נכון לומר גבולי ארץ כנען, כי אלו ואלו מקוריים מאת הבורא; זו הארץ המובחרת, וזו ארץ ההבטחה לאברהם, ובכולם ישבו מז' עממין.
ג. בספרי דרשו דבעי' כיבוש לפי הסדר וירשתם גוים ואח"כ כל המקום. אלא ששאלת היכן נרמז שבתוך ארצות אלו יש סדר (ארץ כנען לפני גבולי ההרחבה), וגם ע"ז כתבתי לעיל כמה פעמים, שלא מהפסוק הזה למדנו זאת, אלא מדברי הספרי ששאל מדוע סוריא לא נתקדשה, וחילק הספרי בין סמוך לפטלטרין לבין סוריא. והרמב"ם הביא זאת להלכה בפ"א מתרומות ודקדק בלשונו "ואילו תפס כל 'ארץ כנען לגבלותיה', שזה הלשון האמור בפרשת מסעי גבי גבולי ארץ כנען המצומצמים מגבולי ההרחבה.
וכל דברי פשוטים מאוד, לית בהו מגרמי כלום.

דורשי יחודך

קו ירוק כתב:הרב דורשי יחודך.

א. לא חידשי מעצמי מאום, רק בארתי דברי הספרי.
ב. מה שכתבת "גבולות הארץ המקוריים' יותר נכון לומר גבולי ארץ כנען, כי אלו ואלו מקוריים מאת הבורא; זו הארץ המובחרת, וזו ארץ ההבטחה לאברהם, ובכולם ישבו מז' עממין.
ג. בספרי דרשו דבעי' כיבוש לפי הסדר וירשתם גוים ואח"כ כל המקום. אלא ששאלת היכן נרמז שבתוך ארצות אלו יש סדר (ארץ כנען לפני גבולי ההרחבה), וגם ע"ז כתבתי לעיל כמה פעמים, שלא מהפסוק הזה למדנו זאת, אלא מדברי הספרי ששאל מדוע סוריא לא נתקדשה, וחילק הספרי בין סמוך לפטלטרין לבין סוריא. והרמב"ם הביא זאת להלכה בפ"א מתרומות ודקדק בלשונו "ואילו תפס כל 'ארץ כנען לגבלותיה', שזה הלשון האמור בפרשת מסעי גבי גבולי ארץ כנען המצומצמים מגבולי ההרחבה.
וכל דברי פשוטים מאוד, לית בהו מגרמי כלום.

ג. נגיד שכתוב בספרי כדבריך (אני דווקא לא חושב). יש לך מושג אולי מאיפה זה נלמד בתורה?
זה שקידוש חו"ל ממש לא חל לפני שכובשים את ארץ כנען, נלמד מלשון הפסוק, שכל המקום נאמר רק אחרי שמקיימים והורשתם וכו'. אבל מהיכן נלמד שקידוש ארצות ההרחבה לא חלה לפני שכובשים את ארץ כנען לגבולותיה?

אולי תאמר שזה מסברא, שלא יתכן הרחבה לפני העיקר, ועל זה לא צריך קרא?

או שהלימוד הראשון הוא גילוי, וכבר מיישמים את זה מסברא לגבי ארצות ההרחבה?

מה שאתה מביא שוב ושוב מהספרי, כוונתך שיש קושי, והחידוש שלך מיישב את הקושי, וזה הראיה לחידוש. יכול להיות. אני שואל שמהספרי משמע שאין יסוד כזה, וממילא צריכים לחפש תירוץ חדש.

דורשי יחודך

נמחק עקב טעות

דורשי יחודך

קו ירוק כתב:
מצליח כתב:לכל הנושא הזה כדאי ללמוד שיעורו של הרב אריאב עוזר

עיינתי בדבריו שכולם מיוסדים על דברי הר"ש בפירושו לספרי ריש פר' בהר, ולא מצאתי כדברים האלו. וכמדומה שזה אי הבנה בדברי הר"ש.
ניתן לראות לבד בתמונה: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 77#p389033
ועכ"פ גדולי הראשונים והאחרונים לא למדו כדרך זו המוצעת על ידו בר"ש:
הרמב"ן אומר שהותר להם קדלי דחזירי בע"י. ע"כ שהיא מנחלת האבות.
הפסוק אומר מנהר מצרים עד נהר פרת הובטח לאברהם (ורק קיני קניזי וקדמוני לא הובטחו בזה"ז, והם כמובן לא כוללים את כל המרחב הגדול הזה).
הגרי"ז הביא בשם הגרח"ס (במנחות מד) מכח יסוד הגר"א, שעה"י יש בה קדושת המקום אף לדעת הרמב"ם בגי' במשנה בכלים פ"א (העומר והבכורים ושתה"ל)!

גם אני לא יודע לאיזה ר"ש התכוין, אבל אין הדבר משנה כ"כ כי בלא"ה יש סוברים כן. ידועים דברי האבן עזרא ורד"ק תהלים קל"ו על הפסוק ונתן ארצם לנחלה כל"ח, ש"מעבר הירדן מזרחה לא נתן לאברהם דבר, ונתן לישראל ארץ סיחון ועוג בתורת חסד וכו'". ועי' בספר הקצר "עבר הירדן" להרב שאול וגשל זצ"ל מגייטסהד בפרק ד' שמביא עוד דעות בראשונים כן.
ועי' עוד במכילתא פ' בא עה"פ והיה כי יביאך, שלכאורה בדברי לפחות אחד מהתנאים (תלוי בנוסחאות איזה תנא) אין עבר הירדן בכלל השבועה שנשבע לאברהם אבינו, ע"ש ובמלבי"ם.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ש' אוגוסט 12, 2017 10:22 pm

הרב דורשי יחודך

ששאלת מי קדם לי בביאור דברי הספרי הפשוטים כל כך (ואמנם מפרשי הספרי מועטים, והמפרשים שהכירו את צורת הארץ כמו שזכינו אנחנו - עוד יותר מועטים),
כבר רמזתי קודם שהרמב"ם בפ"א מתרומות ה"ג כבר הבין כך בדברי הספרי, ולכן כתב: "הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן וכו', ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י וכו', ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר".
לשון 'ארץ כנען לגבולותיה' נקט הרמב"ם כלשון הפסוק בגבולי אלה מסעי (במד' לד ב), ונקט להלכתא את טעם הספרי, ומבאר שיש חיוב לכבוש את גבולי אלה מסעי (ארץ כנען לגבולותיה) קודם שיכבוש את ארם צובה ואחלב.
וזה שיש חיוב לכבוש את ארם צובה ואחלב קודם שיכבשו את ארם נהרים (מעבר המזרחי של הפרת), זה לא פירט הרמב"ם, אלא כבר נכתב בתורה ונתבאר בספרי דלעיל מינה דילפי' מ'וירשתם גוים' (בתחום ש'מהמדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת' גו') - ואז תוכלו לכבוש 'כל המקום'.

וששאלת מהיכן למד זאת תנא דספרי, יתכן שזו סברא.

דורשי יחודך

[q

נמחק עקב טעות

פורום אוצר החכמה

מי מחובר