הודעהעל ידי סגי נהור » א' אוגוסט 13, 2017 3:21 pm
לכאורה יש לומר שיש חילוק גדול בין שני פסוקים אלו, ובהקדים כמה שינויים בין שני פירושי רש"י הנזכרים:
(א) בפ' ואתחנן בא לפרש התיבות "ובשמו תשבע" - שאם יש לך כל המדות הללו המבוארות לעיל אז בשמו תשבע, ואילו בפ' עקב מפרש הפסוק מתחילתו: "את ה' אלקיך תירא וכו', ולאחר שיהיו בך כו' אז בשמו תשבע". (ב) בפ' ואתחנן מבאר הטעם: שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר כו', ובפ' עקב אינו מבאר (אף שי"ל שסומך על מה שפירש כבר, אבל א"כ למה אינו שותק לגמרי, כדרכו במקומות שסומך על פירושו הקודם). (ג) בפ' ואתחנן מוסיף גם צד השלילה - "ואם לאו לא תשבע", ובפ' עקב אינו מוסיף.
ולכאורה הטעם פשוט, שהפסוק בפ' ואתחנן בא ללמדנו האיסור להשבע ללא יראת ה', ולפניו ואחריו פסוקים של איסור: השמר לך פן תשכח את ה' וגו', לא תלכון אחרי אלקים אחרים וגו', לא תנסו את ה' אלקיכם וגו'. ומפרש רש"י שגם פסוק זה בא להזהיר שלא להשבע ללא (הזהירות הבאה ע"י) יראת ה'. ולכן מפרש התיבות ובשמו תשבע, ומדגיש שדוקא מתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר, ואם לאו לא תשבע.
משא"כ בפ' עקב הפסוק מופיע בתוך פרשה המלמדת את האדם לאהוב את ה' ולדבוק בה' (עיי"ש), וכביטוי לדבקות זו הרי הוא גם נשבע בשם ה'. וזהו שפירש רש"י: אחר שיהיה בך כל המדות הללו, אז בשמו תשבע. פירוש, לא לאסור להשבע ללא דבקות (שלכן לא הזכיר צד השלילה), אלא לבאר כוונת הפסוק, שבא ללמדך לירא את ה' ולעבדו ולדבוק בו עד אשר בשמו תשבע מתוך דבקות זו. אבל גם בלא דבקות זו אין איסור להשבע כל זמן שאתה זהיר כו' מצד יראת שמו, וכנ"ל.