מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

אשת יפת תואר

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
יזל מדליו
הודעות: 290
הצטרף: א' מאי 07, 2017 6:50 pm

אשת יפת תואר

הודעהעל ידי יזל מדליו » ג' אוגוסט 29, 2017 8:31 pm

דברים פרק כ"א
[י'] כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו.
[י"א] וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה.
[י"ב] והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה.
[י"ג] והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה.
[י"ד] והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה.

א. "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה". [ג' שיטות]
יבמות דף מ"ח. תנו רבנן "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה" ר' אליעזר אומר תקוץ, ר' עקיבא אומר תגדיל אמר ר' אליעזר נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים מה להלן העברה אף כאן העברה ר' עקיבא אומר נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול. [וכן מובא כאן בספרי אות ז'.]

שיטת ר' אליעזר שצריכה לגלח שער הראש ולקצוץ את הצפרנים.
ונאמרו בזה שתי פירושים.

א. הרמב"ן [על התורה] כתב וז"ל ואני אומר כי כל אלה משפטי אבילות והכל נמשך אל ובכתה את אביה ואת אמה וצוה שתגלח ראשה כדרך האבילות כענין ויגז את ראשו דאיוב [א', כ'] וכו' וכן קציצת הצפרנים אבלות כגלוח הראש ואמר והסירה את שמלת שביה מעליה כלומר תלבש בגדי אבל וכו' עי"ש.

ב. המלבי"ם כתב וז"ל שלר' אליעזר תעשה ענינים אלו לא כדי לנוולה רק להכינה אל הקדושה והטהרה וכו' וכמו שהיה המצורע מגלח להכנס מן הטומאה אל הטהרה וכן גלוח הלוים, ומטעם זה הסירה גם הציפורנים שגדלו בגויותה והסירה את שמלת שביה כמ"ש והטהרו והחליפו שמלותיכם, וכל אלו הענינים להכין אותה אל הגירות ומחלפת השערות והציפורנים והשמלות שהיו עליה בגויותה ומכינה את עצמה לפרוש מן עבודת אלילים. וכו' עי"ש.
שיטת ר' עקיבא שצריכה "לגדל" את השערות ואת הציפורנים כדי "לנוולה". [ועי' לקמן אות ו' מה שפירשנו בעומק המחלוקת של ר"ע ור"א.]

הרמב"ן מביא "שיטה שלישית" מהספרי שצריכה "להסיר" את הבגדים השערות והציפורנים כדי "לנוולה" וז"ל ועל דעת רבותינו שאומרים שהכל לכער את יפיה, צוה שתסיר הבגדים הנאים מעליה שהגוים ארורים הם, בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי לזנות אחריהן, ותגלח את ראשה שהוא נוול גדול, ותקוץ הצפורנים כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים. עכ"ד.
[חפשתי בספרי ולא מצאתי את הדעה הנוספת שכתב הרמב"ן, וצ"ע. ואולי כוונת הרמב"ן למה שכתב הספרי באות ט' "וישבה בביתך בבית שמשתמש בו נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא רואה בקלקולה ורואה בנוולה".]

סיכום: שיטת ר"ע ורבותינו בספרי [שהביא הרמב"ן] שמצווה לנוולה כדי שאולי האדם יפרוש ממנה וישלחנה לחופשי. שיטת ר"א שאין דין כלל לנוול אותה ושהתרחק ממנה האדם.

ב. עוד בגמרא יבמות [שם] ת"ר "ובכתה את אביה ואת אמה" ר' אליעזר אומר אביה אביה ממש אמה אמה ממש ר"ע אומר אביה ואמה זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר אומרים לעץ אבי אתה וגו'. [וכן מובא כאן בספרי.] [ועי' ברמב"ם וברמב"ן בשיטת ר"ע שהכוונה שגם בוכה על דתה ועמה וגם על אביה ואמה ביחד.]

בדין הבכי והאבלות ירח ימים יש ג' שיטות.

א.
רבותינו בספרי אות ט' [הובא ברמב"ן] וכן מובא ברש"י שהאבלות והבכי כדי שתתנוול ואולי יעבור חשקו ממנה.

ב. שיטת הרמב"ם [מורה נבוכים ג', מ"א] לחמלה עליה כדי שתמצא מנוח לנפשה, כי יש לעצבים מנוח והשקט בבכייתם ואבלם, ובזמן ההוא לא יכריחנה להניח דתה ולא יבעלנה.

ג. שיטת הרמב"ן וז"ל והטעם בפרשה הזו מפני שהיא מתגיירת בעל כרחה ואין שואלין אותה אם תחפוץ לעזוב דתה ולהתייהד כאשר נעשה בגרים וכו' ויתכן שב"ד מטבילים אותה בעל כרחה כמו שעושים בעבדים ומפני שאינה מתיהדת כמשפט הרחיק אותה הכתוב כל הזמן הזה [ירח ימים] וכו' רק שיעקר שם ע"ז מפיה ומלבה ולכבות עוד גחלת הנדוד והפרוד מאביה ומאמה ומעמה שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה ומתאבלת כמו שהזכירו רז"ל [נדרים] בממזרים בני גרושת הלב, וכל שכן זאת הצועקת בלבה לאלהיה להצילה ולהשיבה אל עמה ואל אלהיה. עי"ש באריכות.
מבואר ברמב"ן שאין האיסור מצד מה שהגירות בע"כ, אלא העיקר חסר מצד שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה בע"כ. ופליג על הרמב"ם שפירש שהזמן ניתן כדי לחמול עליה.

ונפק"מ לדינא אם רוצה להתגייר מרצונה, ואזלי לשיטתם כדלהלן.

שהרמב"ם כתב בהלכות מלכים [פ"ח הלכה ה' והלכה ו'] ואם קבלה ורצה בה הרי זו מתגיירת וטובלת ככל הגרים, וצריכה להמתין שלשה חדשים חדש של בכיה ושני חדשים אחריו.
ואילו הרמב"ן כתב אם רצתה להתגייר בחפץ נפשה בב"ד כמשפט הרי היא מותרת "מיד" גם לו גם לאביו גם לאחיו.
שלפי הרמב"ם שהטעם שנותן לה חודש ימים היא לחמלה עליה כדי שתמצא מנוח לנפשה ע"כ גם אם היא החליטה שהיא מתגיירת עדיין צריך לתת חודש ימים כדי לתת מנוח לעצבים.
ולפי הרמב"ן שהטעם שנותן חודש ימים הוא משום שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה, א"כ בשעה שמתגיירת בחפץ נפשה ודאי שלא נחשבת כאשה אנוסה ומותרת מיד.

ג. בגדר הגירות. [ג' שיטות]
שיטת רש"י קידושין דף כ"ב. ולקחת ליקוחין יש לך בה ורש"י פירש קידושין תופסין ואע"פ שהייתה עכו"ם שהרי אינה מתגייר מדעתה אלא בע"כ. ועי"ש בתוס' מה שהקשו מסנהדרין, ועי' רש"י סנהדרין כ"א. מבואר שהגירות מהני רק לגבי תפיסת קידושין אבל עדיין היא עכו"ם ובתה כעכו"ם לכל דבריה מכיון שנעשה בע"כ.

שיטת הרמב"ם שם [הלכה ה' והלכה ז'] וכיצד דין ישראל ביפת תואר אחר שיבעלנה ביאה ראשונה והיא בגיותה אם קבלה עליה להכנס תחת כנפי השכינה מטבילה לשם גירות מיד. וכו' לא רצת להתגייר מגלגלין עמה כל שנים עשר חדש לא רצת מקבלת עליה שבע מצוות שנצטוו בני נח ומשלחה לנפשה והרי היא ככל הגרים התושבים, ואינו נושא אותה שאסור לו לישא אשה שלא נתגיירה.

שיטת הרמב"ן והטעם בפרשה הזו מפני שהיא מתגיירת בעל כרחה ואין שואלין אותה אם תחפוץ לעזוב דתה ולהתיהד כאשר נעשה בגרים אבל יאמר לה הבעל שתשמור תורת ישראל בעל כרחה ותעזוב יראתה. וכו' ויתכן שב"ד מטבילין אותה בע"כ כמו שעושים "בעבדים" ומפני שאינה מתייהדת כמשפט הרחיק אותה הכתוב כל הזמן הזה, וכו' ואמר "ושלחתה לנפשה" שתעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת משה ויהודית כי המתגיירת ברצון נכריח אותה לשמור התורה ואם תחלל שבת תסקל.

נמצא ששיטת הרמב"ם שגירות חייבת להיות ברצון גמור של האשה ואם אינה רוצה להתגייר אסור לו לבא עליה מחמת שהיא גויה. שיטת הרמב"ן שאפשר לגיירה בע"כ ולא נחשבת גויה ומותר לבא עליה, אבל "אין זה גירות גמורה" שהרי אם משלחה היא יכולה להסיר ממנה את הגירות ואינה חייבת לשמור כלל את דת משה ויהודית. ושיטת רש"י שהוי גירות רק לגבי קידושין לא לגבי מצוות.

ויש להתבונן לשיטת רש"י והרמב"ן איך חלה הגירות בע"כ של האשה.
ונראה ע"פ מה דאיתא בסנהדרין [דף נ"ט ע"א] ליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור והרי יפת תואר התם משום דלאו בני כיבוש נינהו.
וכתב רש"י לא נתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל שאף לישראל לא הותר יפת תואר אלא במלחמה ע"י כיבוש.
העולה מהגמרא שהטעם שפקע איסור אשת איש מכיון שהיא כבושה, ולפי"ז נמי נימא שחל הגירות בע"כ מכיון שהיא כבושה תחת יד ישראל. [ובספר טעם ודעת לר"מ שטרנבוך הביא כן מהזוהר הקדוש בפרשתנו.]

ד. ביאה ראשונה ביפת תואר, וגדר שלא ילחצנה במלחמה, [חמש שיטות]
קידושין דף כ"ב. "והבאתה" מלמד שלא ילחצנה במלחמה.

א. שיטת רש"י שאסור לבא עליה אלא רק אחר כל המעשים והגירות, ויצרו מתפייס משום שיש לו פת בסלו שהרי מגיירה בע"כ, וחשיב בשר תמותות שחוטות מכיון שהגירות חלה בע"כ ולא מרצונה.
[ולפי"ז מובן מדוע לעיל בסעיף ב' הביא רש"י את שיטת רבותינו בספרי שכל המעשים נועדו כדי לכער את היפת תואר.]

ב. שיטת ר"ת שביאה ראשונה מותרת במלחמה, ושלא ילחצנה במלחמה הכוונה שלא יבעול וישנה.

ג. שיטת הרמב"ם [שם, הלכה ב']שביאה ראשונה מותרת במלחמה, ושלא ילחצנה במלחמה הכוונה שיכניסה למקום פנוי ולביתו. [ואפשר שלא ס"ל כרש"י משום שלא חשיב פת בסלו שהרי אינו יכול לגיירה בע"כ.]

ד. שיטת הרמב"ן [על הש"ס] ביאה ראשונה מותרת, ושלא ילחצנה במלחמה הכוונה כלומר כל זמן שהם במחנה כענין שלא יראה בך ערות דבר וע"כ צריך להביאה אל ביתו.
[נראה שהרמב"ן לא ס"ל שחשיב פת בסלו מה שיכול לגיירה בע"כ כפירושו של רש"י.]

ה. שיטת ספר היראים [הובא ברמב"ן על הש"ס] מפרש שלא ילחצנה, שלא יבא עליה בע"כ, אבל מדעתה מותר קודם שהתגיירה.

ה. היתר יפת תואר [ג' שיטות]
קידושין דף כ"א: יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות.
מפשט לשון הגמרא משמע שיפת תואר נחשבת אשה יותר כשרה מסתם גויה כמו ששחוט עדיף מנבילה וצ"ע מאי עדיפות איכא.

א. שיטת רש"י שהיפת תואר נחשבת יותר כשרה מסתם גויה מכיון שהיא עברה גירות וקידושין תופסין בה אפילו שהגירות נעשתה בע"כ ואיננה גירות גמורה.

ב. שיטת הרמב"ן [פס' י"ג] והנה הוא שובה אותה במלחמה, ומביאה אל ביתו ואל עירו ובועל אותה לשבור את לבו הזונה. עכ"ד.
נראה מדבריו שעיקר ההיתר של התורה ליפת תואר זה משום שאם לא נתיר לבו כל הזמן יזנה ויחשוב עליה, וע"כ העדיפה התורה שיבוא עליה ובזה אדרבה "ישבור את לבו הזונה" ויפסיק להרהר אחריה וע"כ נחשבת היפת תואר בשר שחוט. [והיה מקום לפרש כן גם בשיטת הרמב"ם.]

ג. שיטת הרמב"ם [שם הלכה א' והלכה ב'] חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים ויכבשו אותם וישבו מהן מותר להן לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים. וכו' וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו אבל לא יבעול אותה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתו שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר ואסור לבעול אותה ביאה שנייה עד שישאנה.
וכתב ה"אור שמח" וכן שותה יין נסך, וזה תקרובת ע"ז אע"ג דבהו נאמר יהרג ואל יעבור מדמה רבינו לבועל אשה בגיותה דגם כן קנאים פוגעים והוי ג"ע ויהרג ואל יעבור ואפ"ה הותר כן כאן לכשירעב הותר. עכ"ד.
והנה ודאי לא מדובר כאן בפיקוח נפש שאז לא היו צריכים פסוק להתיר "קדילי חזירי" אלא הכוונה שיש רעב אבל ודאי לא פקו"נ, והרמב"ם מדמה היתר קדילי חזירי ויין נסך ויפת תואר והכל אותו היתר, וצ"ע מה ההיתר.

ונראה דהנה כתב התורה תמימה [אות ע"ב], וז"ל ויש להעיר בעיקר כלל זה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר הלא לפי"ז לא שבקית קיום לכל מצוה, דנימא דכיון שאפשר שיעבור באיסור נתיר לו שיעשה בהיתר, וי"ל דלא נאמר כלל זה אלא במלחמה דאז צריך שיהיה רוח כל איש נכון בקרבו ולא יצער נפשו כדי שיוכל לעמוד בקשרי מלחמה, ויתכן לומר דמטעם זה הותרו קותלי דחזירי במלחמה כמבואר בחולין.
ונראה שזהו טעמו של הרמב"ם להיתר של יפת תואר והטעם שנחשבת כבשר שחוט מכיון שהבעילה נעשית לצורך המלחמה ושיוכל לעמוד בקשרי מלחמה וזה כמו שהתורה התירה גם קדילי חזירי ויין נסך. ודו"ק.

והנה איתא בקידושין [כ"א:] כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא לא שנא כהן ולא שנא ישראל או דילמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצוות יתירות רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה דכו"ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כי פליגי בביאה שניה רב אמר מותר ושמואל אמר אסור רב אמר מותר הואיל ואישתרי אישתרי ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא.
וצ"ב טעמא רב הואיל ואישתרי אישתרי הא כל מה שהתורה התירה זה רק משום היצר הרע ובביאה שניה שכבר אין יצר הרע הא הויא לה גיורת ואסורה.
והנראה דרב אזיל לטעמו שהביאו הראשונים מהירושלמי מכות פרק ב' הלכה ו', שרב ס"ל שביאה ראשונה הותרה במלחמה כמו הרמב"ם והרמב"ן, ולפי"ז נראה שמכיון שהביאה הראשונה נעשתה בהיתר ואפילו עם קצת כוונה למצוה או לצורך מלחמה או כדי לשבור את לבו הזונה ע"כ נתפס כבר שייכות בין האיש לאשה בצורה כשרה וע"כ שפיר הותרה גם ביאה שניה מכיון שזה המשך והיא מבוססת על הביאה הראשונה שהייתה בכשרות. [וע"ע סעיף ו']

ו. עוד בגדר היתר אשת יפת תואר, והביאה ראשונה.
עוד יש להתבונן אם את הביאה הראשונה התורה התירה רק בדוחק כנגד היצר הרע אז מדוע התורה לא אסרה לגמרי את הביאה השנייה שהרי בפשטות כבר בטל היצר הרע.
ויש להביא הוכחה שהביאה השניה גם פסולה שהרי הביא רש"י מהמדרש תנחומא [פרק כ"א פסוק י"א] שסופו להוליד מהיפת תואר בן סורר ומורה.
ואי אפשר לומר שהבן סורר ומורה נולד מהביאה הראשונה, שהרי היא עדיין גויה וא"כ הולד גוי וגם אם הוא מתגייר אין הוא מיוחס לאביו ואמו, ובעינן שיגנוב משל אביו וגם לא מתקיים בו הקרא "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" כדי שיהיה בן סורר ומורה. וזה פשוט.

והנראה לחדש שהגם שהתורה התירה לבא על אשת יפת תואר בגויותה אבל התורה התנתה בתנאי שיקח אותה לאשה בסוף וכמו שכתב הרמב"ם [שם ה"ב] וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו אבל לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתו שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר.
[וכן יש לדקדק מקידושין כ"א: כי פליגי א"ד בביאה שניה כו"ע לא פליגי דאסירא דהויא לה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר וכו' ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינא ביה וראית בשביה כי היכא דלא קרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך לא קרינא ביה וראית בשביה. מבואר שלפי שמואל הביאה השניה היא ממש לעיכובא ואם אסור לו ביאה שניה אסור לו נמי ביאה ראשונה. וזה מוכיח את מה שפירשנו לעיל.]
מבואר שכוונת התורה שבביאה הראשונה יהיה איזה קשר שע"י יהיה בסוף נישואין כשרים, ועי"ז לא יחשב כ"כ כביאת זנות גמורה. [ואפשר שזה גם נכלל בבשר שחוטות שהובא לעיל.]
והשתא מבואר היטב טעם היתר ביאה שניה כי אם התורה לא תתיר ביאה שניה גם לא יהיה מותר ביאה ראשונה משום שכולה היא רק לשם כוונת זנות ולא לשם כוונה להביאה בסוף אל ביתו לנישואין.
והנה אף לפי דברי ר"ע [בסעיף א'] שיש דין לנוול את היפת תואר כדי שיפסק חשקו ממנה, אין זה מפקיע למפרע את הכוונה של האיש הבועל לשאת אותה אפילו שאפשר שניוולה בסוף יגרום שלא ישא אותה עכ"פ בתחילה בשעת הביאה הוא חשב לשאת אותה וסגי לן בזה.
ואפשר שזהו טעמו של ר' אליעזר [בסעיף א'] שאין התורה מצווה וחפצה לנוול את היפת תואר, מכיון שהתורה רוצה שהתחתן אתה בסוף ואז התבטל כמעט לגמרי מהביאה הראשונה שם של ביאת איסור. ודו"ק.

ז. סיכום הסוגיה, שלושת השיטות רש"י, רמב"ם, רמב"ן.

שיטת הרמב"ם: שלצורך המלחמה התירה התורה לבא על אשת יפת תואר, ויש תנאי שלא יילחץ אותה דהיינו שלא יבא עליה אלא בביתו שזה מראה שהוא מקרב אותה וזה לא סתם ביאה, ואח"כ מצד החמלה צריך לתת לה מנוח לעצבים ובזמן ההוא לא יכריחנה להניח דתה וגם לא יבעלנה וכן אי אפשר לגייר אותה בעל כרחה.
לפי הרמב"ם יש הרבה חמלה על היפת תואר וא"א לעשות דברים בעל כרחה.

שיטת הרמב"ן: שמותר לבא עליה במלחמה כדי לשבור את תאוותו דהיינו את לבו הזונה, וע"כ אסור ללחוץ אותה במלחמה הכוונה שלא יבא עליה במחנה ישראל מצד קדושת המחנה מכיון שזאת ביאת זנות טמאה, ואחר זה מביא אותה חודש ימים משום שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה ומתאבלת כמו שהזכירו רז"ל [נדרים] בממזרים בני גרושת הלב, [וצע"ג שאפשר אפילו יותר מחודש ימים והכל תלוי כמה האשה מסכימה ואיננה אבלה ואנוסה.] ומגייר אותה בע"כ אבל אין זה גירות גמורה.
לפי הרמב"ן בביאת אשת יפת תואר יש הרבה פסול וטומאה, וההיתר של התורה זה רק כדי שהאדם לא יחטא עוד יותר וכמו שפירשנו למעלה.

שיטת רש"י: היא המחמירה ביותר שאין היתר אלא רק אחרי גירות וכל שאר המעשים ענינם שתתכער ויעבור היופי ממנה ויעזוב אותה, אך ס"ל שמגיירה בעל כרחה והיא גיורת רק לגבי שהקידושין תופסים מצד מה שהיא כבושה תחתיו [ואולי הביאור בזה. שאם הכיבוש מפקיעה את האישות שהיה לה סברא הוא לומר שהכיבוש גם יכול לייצר גירות לקידושין.] ולא לגבי בנים שהם הולכים אחריה ונחשבים לגוים לכל דבר.
ולפי רש"י נראה לומר שהפסול ביפת תואר זה מה שמוליד בנים גוים.

נכתב בעזרת אבינו שבשמים, אשמח על כל הערה והוספה בנושא הזה.

עושה חדשות
הודעות: 12521
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: אשת יפת תואר

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אוגוסט 05, 2020 5:40 pm

יזל מדליו כתב:ג. שיטת הרמב"ם [שם הלכה א' והלכה ב'] חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים ויכבשו אותם וישבו מהן מותר להן לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים. וכו' וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו אבל לא יבעול אותה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתו שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר ואסור לבעול אותה ביאה שנייה עד שישאנה.
וכתב ה"אור שמח" וכן שותה יין נסך, וזה תקרובת ע"ז אע"ג דבהו נאמר יהרג ואל יעבור מדמה רבינו לבועל אשה בגיותה דגם כן קנאים פוגעים והוי ג"ע ויהרג ואל יעבור ואפ"ה הותר כן כאן לכשירעב הותר. עכ"ד.
והנה ודאי לא מדובר כאן בפיקוח נפש שאז לא היו צריכים פסוק להתיר "קדילי חזירי" אלא הכוונה שיש רעב אבל ודאי לא פקו"נ, והרמב"ם מדמה היתר קדילי חזירי ויין נסך ויפת תואר והכל אותו היתר, וצ"ע מה ההיתר.

ונראה דהנה כתב התורה תמימה [אות ע"ב], וז"ל ויש להעיר בעיקר כלל זה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר הלא לפי"ז לא שבקית קיום לכל מצוה, דנימא דכיון שאפשר שיעבור באיסור נתיר לו שיעשה בהיתר, וי"ל דלא נאמר כלל זה אלא במלחמה דאז צריך שיהיה רוח כל איש נכון בקרבו ולא יצער נפשו כדי שיוכל לעמוד בקשרי מלחמה, ויתכן לומר דמטעם זה הותרו קותלי דחזירי במלחמה כמבואר בחולין.
ונראה שזהו טעמו של הרמב"ם להיתר של יפת תואר והטעם שנחשבת כבשר שחוט מכיון שהבעילה נעשית לצורך המלחמה ושיוכל לעמוד בקשרי מלחמה וזה כמו שהתורה התירה גם קדילי חזירי ויין נסך. ודו"ק.


ז"ל הרמב"ם בתש' -
"...דין יפת תואר, לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ואין להקיש על זה".

דא"ג
נסתפקתי,
בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרמב"ן בגדרי ההיתר של קדלי דחזירי,
האם זה כולל גם אכילת חמץ בפסח, (עונג יו"ט סי' צב)
שתיית יין לנזיר, (בית הלוי א,לז)
ואולי אפילו לבישת בגד כלאים?
או רק מאכלות אסורות בחפצא כמו בהמה טמאה וכד'.

סעדיה
הודעות: 1602
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: אשת יפת תואר

הודעהעל ידי סעדיה » ד' אוגוסט 05, 2020 5:58 pm

עושה חדשות כתב:דא"ג
נסתפקתי,
בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרמב"ן בגדרי ההיתר של קדלי דחזירי,
האם זה כולל שתיית יין לנזיר, (בית הלוי א,לז)
.

עי' בחידושי מרן רי"ז הלוי הל' נזירות עמ' 50, ובחי' הגרי"ז מנחות ס"ח.

עושה חדשות
הודעות: 12521
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: אשת יפת תואר

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אוגוסט 05, 2020 11:04 pm

בהודעה פרטית פירש לי הרב סעדיה את שיחתו -
בהל' נזירות משווה הגרי"ז את המצוה ד'ואחר שתה הנזיר יין' להמצוה ד'עד הביאכם'.
ובחי' למנחות מחדש הגרי"ז דהמצוה ד'עד הביאכם' אינה נפקעת מחמת התירא ד'בתים מלאים כל טוב'.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים