לך לך. ותענה שרי ותברח מפניה

[שייף נפיק]

שמעתי פירוש מענין.
עינוי מצינו מתשמיש כמו בלבן אם תענה את בנותי, וכדו', ואף כאן שרה גרמה שאברהם ימנע מלשמש עמה.
מה דעתכם?

[ברקים רב]

מצאתי ספר קטן ובראשית רבה שמו, ושם דרשו כן.

[קו ירוק]

ודאי שהלשון נופל על זה, והמדרש אינו סוד - אלא למדוהו מתוך לשון המקרא.
אבל בפשוטו זה לא רק עינוי אישות, אלא עינוי ממש כדפירש"י שהיתה משתעבדת בה בקושי. וכן הבין הרמב"ן ממש"כ שלכן זרעה נתנו ביד בניה לענותם בכל מיני עינוי
(מענין לענין הגאון נצי"ב חולק על הרמב"ן בזה כידוע).

[איש גלילי]

גם בהגדה של פסח מצאנו "וירא ה' את ענינו - זו פרישות דרך ארץ".

[חלמישצור]

לא רק הלשון מאפשרת דרש זה (כפי שציינו כאן, ויש עוד), ששרה עינתה במניעת תשמיש, אלא גם ההקשר של כל הכתוב שם העוסק בזרעו של אברהם. מתחיל ששרה לא ילדה, ולפיכך הביאה לאברהם את הגר, ואחר שילדה הגר ותקל גבירתה בעיניה. במה הקילה? בזה שהרתה מאברהם. לכן פשיטא ששרה מנעה ממנה תשמיש, שזו הייתה המתנה שקיבלה משרה וזה מה שניטל ממנה, מה גם שכבר נולד בן לאברהם ואין עוד שום צורך בקשר בין אברהם והגר. וזהו שאומר המלאך להגר, שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה, הרבה ארבה את זרעך, כלומר אע"פ שלא תלדי עוד הילד הנולד יפרה וירבה.

[הא לחמא עניא]

ידועים דבריו הנוראים של אדוננו הרמב"ן בפסוק זה.

[קו ירוק]

לא רק הלשון מאפשרת דרש זה (כפי שציינו כאן, ויש עוד), ששרה עינתה במניעת תשמיש, אלא גם ההקשר של כל הכתוב שם העוסק בזרעו של אברהם. מתחיל ששרה לא ילדה, ולפיכך הביאה לאברהם את הגר, ואחר שילדה הגר ותקל גבירתה בעיניה. במה הקילה? בזה שהרתה מאברהם. לכן פשיטא ששרה מנעה ממנה תשמיש, שזו הייתה המתנה שקיבלה משרה וזה מה שניטל ממנה, מה גם שכבר נולד בן לאברהם ואין עוד שום צורך בקשר בין אברהם והגר. וזהו שאומר המלאך להגר, שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה, הרבה ארבה את זרעך, כלומר אע"פ שלא תלדי עוד הילד הנולד יפרה וירבה.

בפשוטו זה לא עינוי דרך ארץ אלא דרש בלבד (וכתוספת לעינוי הגוף בעבודה). שהרי אם זה רק עינוי ד"א מה הרויחה הגר במה שברחה, דבלא"ה לא תהיה עם אברהם, ע"כ שהשתעבדה בה בקושי כדפירש"י, ועל זה נוסף שמנעה ממנה ד"א.

[מביט ומבין]

יעויין ברמב"ן שם הביא פשט נאה
ומסביר בכך איך ייתכן ששרה תענה