מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

'גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא'

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 5496
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

'גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' נובמבר 11, 2017 8:44 pm

כד, כה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן.

ופירש"י, כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים.

ובקובץ כרם שלמה (באבוב; שנה ג קובץ ב עמ' מ) כתב הרה"ג ר"מ ברפלד זצ"ל
בדפוסים הישנים הגירסא ברש"י היא 'מספוא - כל מאכל הגמלים כגון עצה שעורים.
וגירסת הדפוסים הישנים נכונה יותר. כי עפ"י נוסחתנו משמע שרק מאכל הגמלים קרוי מספוא, ובאמת מצינו להלן (מב, כז) דכתיב 'לתת מספוא לחמורו', הרי שגם מאכל החמורים קרוי מספוא, וכן בכ"מ.

ועוד שאין התבן מאכל מיוחד לגמלים רק העצה כמו שמצינו במשנה (שבת דף ע"ו) המוציא תבן כמלא פי הפרה, עצה (מפרש שם בגמרא תבן של קטניות) כמלא פי גמל. ובפרט בפסוק זה אין לפרש שהמספוא הוא תבן, שהרי אמרה גם תבן גם מספוא רב עמנו הרי שפרטה את התבן ולמה לה לכללו בתיבת מספוא, וכן בפסוק לקמן כתיב ויתן תבן ומספוא לגמלים, וכן בספר זכרון הביא כנוסחת דפה"ר, ופירשו ע"פ גמ' הנ"ל.

אולם נראה לקיים הגירסא שלפנינו, ובהקדם דברי הרע"ב בפי' עמר נקא כאן שגרס בדברי רש"י, 'כל מאכל בהמה קרוי מספוא', קשה מאי משמע דלשון מאכל בהמות הוא. י"ל מדברי רבותינו ספי לתורי ספי ליה כי תורא שפי' תנו מאכל לבקר תנו לו מאכל לשור אף זה מספוא לשון מאכל בהמות לכך פרש"י כן. [ובפי' רש"ר הירש כאן כתב, מספוא משורש "ספא", קרוב ל"סבא", "שבע". ובמקום אחר הוסיף הרשר"ה דהכל מלשון 'סוף' ו'סף', והיינו להביא דבר עד סיומו].

ולפי דבריו נראה לומר שלשון מספוא ענינו הוא מאכל לבהמות מעורבב שאינו עשוי ממין מסוים דווקא, אלא תערובת דחוסה של אבוס לבהמות, שמלעיטין ומאביסין בהן את הבהמות שאוכלין אכילה גסה במילוי כל שבען, ואמנם אין זה מאכל מיוחד לגמלים, אלא מצוי גם בחמורים, אף שכנראה בגמלים שכיח יותר מאחר שאוכלים הרבה בבת אחת.

וכיוצא בזה תנן בשבת (קנה, ב) אין אובסין את הגמל, ובגמ' שם, מאי אין אובסין, אמר רב יהודה אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. מי איכא כי האי גוונא, אין, וכדאמר רב ירמיה מדיפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאכלא כורא, ואטעינא כורא.

ועי' ברש"י בעירובין (כ, ב), אובסין אותה מבפנים - מפרש בפרק מי שהחשיך (שבת קנה, ב) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה, יותר מכדי אכילתה, עד שנעשה כאיבוס במעיה כשיוציא למדבר, ומתיירא שלא תמצא מאכל.

חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים