'ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו' (בראשית כד, כ). ראה והתבונן בחכמת המוסר שהיה ברבקה לנהוג כבוד הבריות, כי מתחילה שתה אליעזר ונשארו מים בכדה, ולא ידעה רבקה מה לעשות, אם תתן אלו מים הנותרים לגמלים, אז יהיה נראה כאילו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד, ואם תשפוך המים הנותרים לחוץ, הוא גם כן העדר כבוד, להיות המים הנותרים משתייתו נידונין כשופכין. נתחכמה ותרץ (להשקות) [להשוקת], ומכח הריצה הגדולה עשתה כאילו נפל הכד מאליו מידיה ונשפך, והיתה ממלאה בו מים, ובזה נשאר אליעזר בכבודו.
התפעלתי מאד מהפירוש היפה, ואמרתיו בשב"ק על השולחן, אולם תוך כדי אמירה לא הבנתי דבריו, הרי כתיב 'ותמהר ותער כדה אל השקת' ואח"כ 'ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו'.