שמות יג ח' "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'' רש"י: "רמז תשובה לבן רשע לומר עשה ה' לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית כדאי להגאל" ולהלן פסוק יד "והיה כי ישאלך בנך מחר..." רש"י: "זה תינוק טיפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וכו'" ולמה כאן נאמר הגדה וכאן דיבור?
נראה בס"ד, שהגדה לשון קשה, ואמירה לשון רך, (וכמוש"כ רש"י לקמן יט ג) כאן הוא הבן הרשע ואומרים לו תוכחה שהוא לשון קשה, אבל מי שהוא "תינוק טיפש שאינו יודע להעמיק שאלתו"... צריך לענות לו בל' רכה, ולכן נאמר אמירה שהוא לשון רך. ואולי זהו מקורו של רש"י.
ולע"ע עדיין לא מצאתי מי שפירש כן. ומסתמא שכבר קדמוני.