תנן במסכת סוטה (פ"ח מ"ז),
במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ז ה"ד) העתיק לשון המשנה ככתבה וכלשונה. וכתב ה
רדב"ז שם, וז"ל,
ברייתא כלשון רבינו. אלא דקשה וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקתני וכלה מחופתה, והא כתיב כל כבודה בת מלך פנימה . וי"ל דה"ק כיון דחתן יוצא מחדרו כלה יוצאה מחופתה שאינה נוהגת ימי חופה. ואפשר דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן וכן המנהג היום בערביות.
על הסברו הראשון של הרדב"ז לפיו 'יוצאת מחופתה' אין המכוון שהיא יוצאת למלחמה, אלא שהיא שובתת מהנהגת ימי חופתה כתוצאה מכך שהחתן יוצא מחדרו, יש להוסיף כי לשון הכתוב ביואל (ב, ט),
'אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ', לא מיירי כלל על יציאה למלחמה אלא על קריאה להתכנסות בעקבות אבל וצרה על הציבור, ומצינו בפירוש הרד"ק שם, וז"ל,
יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה - אפי' החתן שהיה לו לשמוח עם אשתו יצא מחדרו, וכן הכלה תצא מבית חופתה והוא החדר שזכר, או פי' מחופתם מהחליים והעדיים שחופפין עליה בימי החתונה וכלם יהיו באסיפה.
ולכאורה ניתן לפרש עד"ז גם את היציאה של 'כלה מחופתה' בעת מלחמת מצוה או מלחמת חובה, שהמכוון הוא שהיא פושטת את תכשיטי החופה ומשתתפת בצרת הציבור.
סימוכין לכך יש למצוא בלשון תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרשה יח),
ואומר יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. מיכן אמרו, אפילו חכם מישראל שהוא כמשה רבינו וחסיד כאהרן אחיו לא יאמר, הואיל והריני בתוך ביתי, שלום עליך נפשי, אלא יצא ויכנס עם הציבור בצער, עליו הוא אומר יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה.
יש שכתבו לסייע פירושו זה של הרדב"ז מהא דאיתא דסוטה (י, א), אין נקי אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ופירש"י, אפילו חתן דכתיב ביה נקי יהיה לביתו. ולכאורה אכתי כלה מנא לן, ובעל כרחנו דנקט לישנא דקרא (יואל ב, טז) יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, שמכיון שהחתן יוצא מחדרו למלחמה, בהכרח שגם הכלה יוצאת מחופתה.
כעין פירוש הרדב"ז השני מצינו בהגהות הרש"ש בסוטה (מד, ב), וז"ל, ו
כלה מחופתה. משמע דגם נשים יוצאות למלחמה וחדוש הוא. ואולי אינן יוצאות אלא לבשל ולאפות וכדומה לצורך הגברים אנשי המלחמה.
וכ"כ בתפארת ישראל על המשניות בסוטה שם.
אלא שבעוד ברדב"ז מודגש כי הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן, בדברי הרש"ש והתפארת ישראל נראה כי לאו דווקא לבעליהן, אלא לכלל 'הגברים אנשי המלחמה'.
לפי שני פירושים אלו אין הבנה לדברי המשך חכמה הנ"ל. יתכן כי המשך חכמה ביאר את דברי המשנה כפשוטן, וכן מצינו ראינו במנחת חינוך בכמה מקומות (מצוה תקכז, מצוה תרג ומצוה תרח ועוד) שנקט שנשים יוצאות למלחמת מצוה בפועל. במקו"א אף הוסיף כי האשה גם מחויבת במצות יתד במחנה (מצוה תקסז).