הביא רש"י על הפסוק:
"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב".
וכתב רש"י :
"אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".
ואמר הדרשן ותמה מדוע רש"י הוסיף את המילה "אברהם"? והלא בגמרא ברכות נאמר "אותו צדיק" בלא להזכיר אברהם.
(ואפשר לדחות בקש, אך מכ"מ-)
ואמר ותירץ אותו דרשן ועמד והאיר את עינינו והסביר ופירש שמי שיבדוק ויחשב יגלה וימצא שהפסוק כולו שווה בגימטריה שלו לכל הדיבר של רש"י על אותו הפסוק (!).
ולא זו אף זו, כך הבטיח, הגימטריה שווה לחלוטין בלי כל סיעתא של "כולל" וכדו'.
ורק הזהיר שבחלק מן ההוצאות החדשות של רש"י הוסיפו ווי"ן יתירות שאינן במקומן ומקלקלות את הגימטריה (ועדיין לא מצאתי).
בכל אופן, אחרי הרבה חישובים יצא שאמנם לא כל הדיבר של רש"י טובה גימטריה שלו ושווה לגימטריה של הפסוק, אבל אכן מפתיע לגלות שכל הציטוט מן הגמרא הנ"ל (ברכות ט, ע"א וע"ב) אכן כמעט שווה לגימטריה של הפסוק הנ"ל ולולא רש"י היה מוסיף את המילה "אותו צדיק אברהם" לא היה שייך כל זה.
אומר אני כמעט שווה משום שגימטריה של הפסוק היא : 3562.
ואילו גימטריה של המימרא ברש"י היא : 3572.
כך שביני וביני נתווסף אות י'. ואולי רש"י כשכתב חשב על אות י' אחד במילה "קיים". ואפשר שלא.
ע"כ שמעתי.
###
מעשה בעשיר אחד שביקש מראש הישיבה שבעירו למצוא לו חתן מן ת"ח שבישיבתו.
קרא ראש הישיבה לחכם ופיקח וחריף שבבחורים ושלח אותו לסעודת שבת בבית העשיר.
בין הדגים למרק פנה העשיר לבחור החשוב והציע בפניו שאלה בלימוד למען ידע אם חכם הוא אם שוטה.
פנה העשיר לבחור ושאל; איתא במשנה שבת:
ומדוע, שאל אותו עשיר, מדוע גזרו חכמים שלא להדליק בחלב נחום?"אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים.
לא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב נחום.
המדי אומר, מדליקין בחלב מבושל."
אמר לו אותו בחור וענה, חייך שאתה טועה, שכן קורין אותה משנה "ולא בחלב. נקודה. ורק שאח"כ ממשיכין נחום המדי אומר וגו'".
נתכעס אותו עשיר ושילח את הבחור מביתו.
###
לא היו ימים ושוב נכנס אותו עשיר אצל ראש הישיבה ובקש ממנו חתן הגון לביתו.
שאל אותו ראש הישיבה "ומה רע באותו בחור ששלחנו אליכם כבר?".
אמר לו הגביר חכם שלחת אצלי גולם שלחת אצלי וסיפר לו כל המעשה.
שתק ראש הישיבה וקרא ללץ ראש הפוחזים בישיבה ושלח אותו לסעוד בליל שבת בבית העשיר.
אותה ליל שבת בין המרק לבשר רכן העשיר ושאל את הבחור; איתא במשנה שבת:
"אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים.
לא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב נחום.
המדי אומר, מדליקין בחלב מבושל."
ומדוע, שאל אותו עשיר, מדוע גזרו חכמים שלא להדליק בחלב נחום?
נצטחק אותו לץ שבפוחזים וענה:
מצאנו בפרשה :
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום"
שאל הלץ, וכי נחום זה מדוע לא יצא ממצרים עם שאר בני ישראל?
"מדוע?" שאל גם הגביר כשברק בעיניו.
"אלא" נענע הלץ בידו וענה "אותו נחום חנות של חלב היתה לו במצרים. וכישצאו בני ישראל ממצרים ביד רמה נשאר שם נחום ולא רצה לעזוב מסחר שלו ולעלות עם שאר בני ישראל.
מייד עמדו חכמים וגזרו ותקנו שלא להדליק נרות שבת בחלב נחום" .
איני יודע מה היה סוף המעשה, אך כמדומני לקח הגביר לחתן את אותו הבחור. ושמעתי אומרים שנכדו של אותו לץ הדפיס בעיר ויטצען ספר גדול על הלכות שחיטה.
ע"כ. קמצן_קדוש.