אנסה להציג כאן קצת מההתלבטויות שלי כבר כמה שנים, ואולי יועיל מישהו בטובו לעזרני:
כריתת הברית בין ה' לבין עמו ישראל בהר סיני התקיימה באמצעות עשרת הדברות ששמעו מפי הגבורה, ועליה מושתת שאר כל חלקי התורה, כמו שהאריכו המפרשים בזה. החלוקה של הדברות למנין עשרה מצינו כבר בתורה עצמו (בלשון 'עשרת הדברים'), פעם אחת בספר שמות גבי לוחות שניות "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים", וכן בספר דברים פעמיים, אחד בלוחות ראשונות "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים", ואחד בלוחות שניות "ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל".
אלא שבפרטן אין אתה מוצא אלא תשע לכאורה, ומקובל לחלק את הדברות לעשרה, ע"י חלוקת משפט אנכי ולא יהיה לך לשתים.
אמנם מצד שני, הרי הדיבור "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אינו ציווי, ולא נאמר בה לשון ציווי, אילו היה נאמר "תאמינו שאנכי ה' אלקיך" ניחא, והכוונה היה שהחיוב היא להאמין, אבל לא זה מה שכתוב, יש כאן משפט שמספרת עובדה קיימת, שאנכי המדבר אליכם היא אלוקיכם שהוציאכם ממצרים. ובפשוטו אין כאן אלא הקדמה, שכיון שכן שאנכי ה' אלקיך לכן "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".
ויש שיגידו ש'דברות' אין הכוונה 'מצוות', לכן שפיר יש לחלק באמצע מצוה זו, אע"פ שאין כאן חלוקה של שני מצוות. אלא שהדבר תמוה ביותר, שלמה הדבר דומה, כמו שאם תחלוק בין 'כבד את אביך ואת אמך' לבין 'למען יאריכו ימיך' ששני דברות הם, או בין 'זכור את יום השבת לקדשו' ו'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', הרי כיון שנושא אחד הם וחדא מיתלי תליא בחברתה, אין לזה שום הבנה לחלק ביניהם.
איברא, שבעיון בספר התורה מצינו שהמסורת שלנו חילק את הדברות באופן שונה, שהרי בתורה יש פתח בין כל דיבור ודיבור, ואכן בין אנכי ללא יהיה לך אין שום הפסק, אבל בין 'לא תחמוד אשת רעך' ו'לא תחמוד בית רעך' יש בה הפסק. ולפ"ז נמצא שעשרת הדברות מחולקים כך:
א. אנכי ה'
ב. לא תשא
ג. זכור את יום השבת
ד. כבד את אביך
ה. לא תרצח
ו. לא תנאף
ז. לא תגנוב
ח. לא תענה ברעך
ט. לא תחמוד בית רעך
י. לא תחמוד אשת רעך
ובביאור הדבר נראה פשוט ביותר, כשם ש"לא תגנוב" ו"לא תנאף" שני לאוין הן, כך 'לא תחמוד אשת רעך' היא כעין שלב מקדים ללאו דלא תנאף (שהיא לאו דאשת איש ולא שאר עריות), ואילו 'לא תחמוד בית רעך' היא כעין לאו דלא תגנוב. ומה גם, שבספר דברים מחלק אותם בשמות גם, האחד בשם 'לא תתאוה' והשני בשם 'לא תחמוד', ומשמע קצת ששניהם שונים בעיקרם.
בקיצור, השאלה שלי על המקובל היא בשתים, א' איך אפשר לחלק אנכי ולא יהיה לך כאשר אנכי אינו אלא הקדמה ללא היה לך ולא נאמר בה שום ציווי אלא עובדה קיימת, ב' למה אכן אין מחלקים בין שני ה'לא תחמוד', הרי בכתיבת ספר תורה אנו מחלקים כן!
ולסיום אוסיף עוד תמיהה, שלכאורה טעם העליון שאנו קוראים בציבור היא לפי חלוקת הדברות ולא לפי חלוקת הפסוקים, וכמו שביארו הראשונים, ושם לא נשאר בידינו אלא 9 ותו לא, שהרי גם אנכי ולא יהיה לך מקשר ביחד, וגם לא תתאווה ולא תחמוד אינו מחלק לשתים.