מן ההפטרה
ישעיהו ו – ב
"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ"הדבר פשוט, שלא יעלה על הדעת לפרש כביכול שרפים עומדים מעל הקב"ה,
ופירש רש"י, כי הביאור הוא שהשרפים עומדים בשמים ממעל, כדי לשמש לפניו יתברך.
ואולם ב
משלי (טז, כד) פירש רש"י באופן אחר:
"מִמַּעַל לוֹ" – שעומדים מלפניו כדי לשמשו.ועמד הג"ר מנחם הופמן שליט"א לעורר, כי ההבדל בין הפירושים גורם לכאורה פלוגתא באופן הקריאה בפועל של הפסוק:
א. לפי הפירוש בישעיהו, צריך להטעים את הפסיק לאחר תיבת 'ממעל', ובאופן זה: "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל, לוֹ", שהרי כאמור, השרפים עומדים בשמים ממעל, "לוֹ" - כדי לשמש לפניו,
ב. ולפי הפירוש במשלי, יש לכאורה לקרוא את הלשון כאחד, ובאופן זה: "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ" – כלומר, השרפים עומדים מלפניו.
ויש לדון, אם נכון הדבר להכריע ולהעדיף את אופן הקריאה, כפי פירושו של רש"י על אתר, ולא כפי שפירש במקום אחר.
אך מכל מקום זו הערה נכבדה, לכל יראי ד' המבקשים לברר ולדייק בקריאתם על פי הביאור הנכון.
ציין אחד המדקדקים שיחי', כי אמנם את שני הפירושים ניתן לקיים בקריאה לפי 'טעמי המקרא', אולם לפי משפט הטעמים, מאחר ותיבת 'מִמַּעַל' מוטעמת ב'פשטא' שהוא טעם מפסיק, משמע לכאו' כפירוש הראשון.
אכן יש להבחין עוד, כי בפסוק זה מצאנו אותיות זהות הסמוכות זו לזו,
האות מ': "עֹמְדִים – מִמַּעַל",
האות ל': "מִמַּעַל - לוֹ",
נמצא איפוא, כי כל המבואר לעיל ניחא לפי המובא ה'משנה ברורה' (סי' סא ס"ק לג) בשם ה'מגן אברהם', שבאותיות זהות הסמוכות זו לזו, כגון "בְּכָל לְבָבְךָ" או "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה", אין צריך לעשות הפסק גמור ביניהם, אולם צריך לקרוא באופן שישמעו בבירור שיש כאן שני למדי"ן.
ולפי זה, כאן כאשר יקרא "עֹמְדִים – מִמַּעַל", אין צריך להפסיק ממש, רק להטעים את כפל האותיות, אולם לאחר מכן כאשר יאמר "מִמַּעַל - לוֹ", שם יראה גם להפסיק, מאחר וכאמור לפי הפירוש הראשון ברש"י, יש לעשות כן לצורך הבנת המשמעות.
אמנם יש מקום לעורר, שלא כן משמע ברמב"ם, שכתב (ק"ש פ"ב, ה"ט) וז"ל "
צריך ליתן ריוח בין הדבקים בין כל שתי אותיות הדומות... כגון בכל לבבך, קורא 'בְּכָל' ושוהה, וחוזר וקורא 'לְבָבְךָ'",
ומשמעות דבריו, שיש לשהות ולעשות הפסק גמור בין אותיות הדבקים, ולא להסתפק רק בהטעמת האותיות היטב. (ומשמע שלא כהכרעת רבנו המשנ"ב ע"פ המג"א)
ולפי זה יש לדון, שהמבקש לנהוג ולקרוא את הפסוק לשיטת הרמב"ם, יצטרך לנהוג כדלהלן;
יקרא "שְׂרָפִים עֹמְדִים - מִמַּעַל" ויפסיק מעט בין התיבות, ולאחר מכן בין "מִמַּעַל - לוֹ" יפסיק מעט יותר, מאחר ושם יש צורך להפסיק לא רק משום טעות המבטא, אלא גם עבור משמעות הענין.