שמואל א' ח' - ט' - הפטרת זכור. הזכרת שאול את ה' בתואר 'אלוקי שמואל'

[שייף נפיק]

פעמיים כשמדבר שאול אל שמואל הוא אומר ''ה' אלוקיך''
ח' טו ''אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלקיך''
וכן ט' כא ''ויקח העם מהשלל צאן ובקר לזבוח לה' אלקיך''
מה פשר הדבר שהוא מוציא עצמו מן הכלל, ומכתיר את ה' בתור אלוקי שמואל?!
ומענין שב' המקומות עוסקים בענין מה שחסו העם מלהרוג למטרת הקרבה לה'.
ויל"ע.

[עזריאל ברגר]

גם בפסוק ל: ושוב עמי והשתחויתי לה' אלוקיך

[קו ירוק]

..

[קו ירוק]

הרהרתי בזה גם בזמן הקריאה, ועלה בדעתי שאף ששאול גבוה היה משכמו ומעלה מכל העם, אבל שמואל היה בבחינת עבד ה'. ממילא שייך לומר עליו 'ה' אלוקיך' יותר מכולם, ואף יותר משאול. או מצד נבואתו שה' אלוקיו.
וא"ז מפני ששאול הרגיש שנתרחק מה' בזה שעבר על דברי הנביא, כי הפסוק אומר כך גם בזמן ששאול בטח בדעתו שעשה דבר ה'.

[מה שנכון נכון]

מצוי הרבה בנ"ך (אלהיך אלהיו ואלהיכם).

[קו ירוק]

זה לא מספיק. כי שאול אומר לשמואל למען זבוח לה' אלוקיך. ובפשוטו הרי הוא הולך לזבוח לה' אלוקיו שלו - שהרי הולך לזבוח לשם ה' ! כך שיאמר בסתם שהולך לזבוח לה'.

[מה שנכון נכון]

זה לא מספיק. כי שאול אומר לשמואל למען זבוח לה' אלוקיך. ובפשוטו הרי הוא הולך לזבוח לה' אלוקיו שלו - שהרי הולך לזבוח לשם ה' ! כך שיאמר בסתם שהולך לזבוח לה'.

שאול לא הולך לזבוח. הוא מספר שהעם לקח כדי לזבוח. אולי התכוונת להשתחויה.
אני לא רואה שום טעם בחילוק זה. ועכ"פ יבחר הקורא אם לקבל ביאורים והסברים שיסודם בקושיא דחוקה על לשון שכיחה ביותר על סמך חילוקים קלושים.
[כמובן גם הצירוף ה'-אלהיך וכו' מצוי הרבה מאד].

אמנם מצאנו שחז"ל דייקו לשון זו גבי חל נא את פני ה' אלהיך דירבעם, וכעי"ז אצל בני הנביאים ואלישע לוקח את אדוניך וכ' רש"י ולא אדונינו. וזה הצריך ביאור שכן מדובר בלשון רגילה. [ואולי גבי ירבעם חשדינן טפי ומכריעים לשונו לחובה, (כמ"ש ליישב גבי 'בר אלהין' דבריך שמיה, והלא מצאנו שבא מלאך וסתרו לנ"נ על שאמר כן, ד'וכי בר אית ליה'), וכ"ש שעד עתה היה עע"ז והיה לו להכנע בפירוש].

[קו ירוק]

א"ז מיישב, ואולי היה לי לפרט.
בכל 'אלקיך' המופיע בתנ"ך (בהקשר שכזה) משום שהייחוס הוא אל האיש שאליו מדבר: בפסוקי התורה א"צ לפנים, ובנ"ך כגון; 'רק יהיה ה' אלהיך עמך כאשר היה עם משה', 'התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות', וביחוד כאן 'ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך'. אבל כששאול מדבר על עצמו ועל מעשהו ועל מעשי העם, שלא מתייחס לשמואל כלל מה שייך לשון 'אלקיך' דקאי אשמואל, שיאמר לה' אלוקינו. וגם בהשתחויתו שיאמר והשתחויתי לה' אלקי. או והשתחויתי לה' (שהוא אלוקי שניהם). וע"ז באו דברי.

[קאצ'קלה]

שד"ל בפירושו לירמיה מב ו טוען שדרך כבוד לדבר כך אל אדם גדול:

פירוש שדל.JPG (107.1 KiB) נצפה 2565 פעמים

[מה שנכון נכון]

א"ז מיישב, ואולי היה לי לפרט.
בכל 'אלקיך' המופיע בתנ"ך (בהקשר שכזה) משום שהייחוס הוא אל האיש שאליו מדבר: בפסוקי התורה א"צ לפנים, ובנ"ך כגון; 'רק יהיה ה' אלהיך עמך כאשר היה עם משה', 'התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות', וביחוד כאן 'ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך'. אבל כששאול מדבר על עצמו ועל מעשהו ועל מעשי העם, שלא מתייחס לשמואל כלל מה שייך לשון 'אלקיך' דקאי אשמואל, שיאמר לה' אלוקינו. וגם בהשתחויתו שיאמר והשתחויתי לה' אלקי. או והשתחויתי לה' (שהוא אלוקי שניהם). וע"ז באו דברי.

ברור שלזה הכוונה בכנוי היחוס שבנ"ך, וע"כ אי"ז בא למעט 'ולא אלהי'. וה"נ מתפרש באותו סגנון: עליך שמואל לשמוח שהעם הקריבו לה' אלהיך, כי וודאי גם אתה חפץ בזה. וכן יש לפרש בענין ההשתחויה, שכיון שלא נענה לו שמואל מתחלה (בפסוק כה) לבא עמו להשתחוות 'לה'' (ושם לא כתוב אלהיך), הוסיף (בפסוק ל) נימוק שיש בזה קידוש ה' וע"כ עליך להסכים לכבוד 'ה' אלהיך'.

אמנם ברד"ק בפסוק טו ראיתי שכתב בדומה למה שכתבת למעלה.

ואמר אלהיך לכבוד שמואל ולהגדיל מעלתו, כי כל מה שאדם גדול ונכבד וטוב וישר ראוי לומר עליו 'אלהיו' 'אלהיך'. וכן אומר בחטא הנשיא "מכל מצוות יי' אלהיו" (וי' ד , כב). וכן היו הנביאים אומרים 'יי' אלהי'.

[קאצ'קלה]

כדברי שד"ל הנזכרים - כבר כתב ר"ע ספורנו בפירושו לדברים כו ג:

אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה לא תחדל מלדבר עמו בכבוד באמרך ה' אלהיך, אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם כמו למלכים ולנביאים מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לאל יתעלה שהוא בעל הקרקע ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד.

לדברי שניהם ציין רבי יוסף זכריה שטרן בבאורו להגדש"פ.

[קו ירוק]

א"ז מיישב, ואולי היה לי לפרט.
בכל 'אלקיך' המופיע בתנ"ך (בהקשר שכזה) משום שהייחוס הוא אל האיש שאליו מדבר: בפסוקי התורה א"צ לפנים, ובנ"ך כגון; 'רק יהיה ה' אלהיך עמך כאשר היה עם משה', 'התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות', וביחוד כאן 'ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך'. אבל כששאול מדבר על עצמו ועל מעשהו ועל מעשי העם, שלא מתייחס לשמואל כלל מה שייך לשון 'אלקיך' דקאי אשמואל, שיאמר לה' אלוקינו. וגם בהשתחויתו שיאמר והשתחויתי לה' אלקי. או והשתחויתי לה' (שהוא אלוקי שניהם). וע"ז באו דברי.

ברור שלזה הכוונה בכנוי היחוס שבנ"ך, וע"כ אי"ז בא למעט 'ולא אלהי'. וה"נ מתפרש באותו סגנון: עליך שמואל לשמוח שהעם הקריבו לה' אלהיך, כי וודאי גם אתה חפץ בזה. וכן יש לפרש בענין ההשתחויה, שכיון שלא נענה לו שמואל מתחלה (בפסוק כה) לבא עמו להשתחוות לה', הוסיף (בפסוק ל) נימוק שיש בזה קידוש ה' וע"כ עליך להסכים לכבוד אלהיך.

אמנם ברד"ק ראיתי שכתב בדומה למה שכתבת למעלה.

פירושך נאה מאוד לגבי הדיוק שבתחילה בקש והשתחויתי לה', ואח"כ והשתחויתי לה' אלקיך.
אך זה לא מיישב לגבי 'זבוח לה' אלוקיך' דקאי אעם ולא אשמואל. ולא היה עדיין כוונתו לפייס לשמואל כי בדעתו ששמע לדבר ה'. (וע"ז יישבתי לעיל)
יישר כח על הרד"ק.