מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

נדיב לב - ההיפך מלתאוה יבקש נפרד, בדברי המשך חכמה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

נדיב לב - ההיפך מלתאוה יבקש נפרד, בדברי המשך חכמה

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ש' מרץ 10, 2018 7:30 pm

כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת [לה, כב]
כתב המשך חכמה -
פירוש שדברים אלו מביאים האדם להרהור עבירה עיין שבת ס"ד, ושם היה התגברות היצר ועשיית רצון השי"ת באמת, וזהו נדיב לב, פירוש בהשכלת הלב והבן.

חזינן, מהי מעלת ההתגברות ועמידה בנסיון.
ועדיין יש להעמיק, מדוע נחשב הדבר כ'נדיב לב', ומהו בכך שדוחה את תאוותו, ומתגבר על יצרו.
אלא, כתיב לתאוה יבקש נפרד, והיינו, דבעל התאווה הרי הוא אדם ה'נוטל', וכפי שידוע חילוקו של בעל המכתב מאליהו [ח"א קונטרס החסד] את העולם לב' קוטבים, הנותנים והנוטלים.
ובעל התאווה הרי הוא נוטל, דמחפש לקחת לעצמו, ומשום כך מוגדר הוא כנפרד.
ומהאי טעמא, דרשו חז"ל על לוט, שאיווה את סדום מאחר שכולה משקה, כאשר תאוות ליבו ימסרו לרשותו, ועל כך דרשו חז"ל לתאוה יבקש נפרד.
בשונה מכך, האדם הנותן ונדיב הלב, מסוגל הוא להתעלות מעל פחיתויות התאווה, ולרומם את עצמו בכך, שלא כל מה שמאווה הוא נוטל ומסגל לעצמו.
וזהו הנדיבות לב, כיוון שהעמיד את עצמו שיהא חלק מאנשי המעלה –הנותנים.

שייף נפיק
הודעות: 2762
הצטרף: ה' יוני 22, 2017 10:11 am

Re: נדיב לב - ההיפך מלתאוה יבקש נפרד, בדברי המשך חכמה

הודעהעל ידי שייף נפיק » ש' מרץ 10, 2018 7:34 pm

יפה!
יש לציין שענין הנדיבות לב לא שייך דווקא לענינים שבנ"א לחבירו, וכדרשת חז"ל שנדיבי לב הם ישראל בני בניו של אאע"ה שנקרא נדיב ומבואר שקאי על בנ"א למקום. ראה חגיגה ג' א'. ובעלי המוסר מדברים מזה בכ"מ.

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: נדיב לב - ההיפך מלתאוה יבקש נפרד, בדברי המשך חכמה

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » א' מרץ 11, 2018 9:42 pm

ההוא דאמר כתב:כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת [לה, כב]
כתב המשך חכמה -
פירוש שדברים אלו מביאים האדם להרהור עבירה עיין שבת ס"ד, ושם היה התגברות היצר ועשיית רצון השי"ת באמת, וזהו נדיב לב, פירוש בהשכלת הלב והבן.

חזינן, מהי מעלת ההתגברות ועמידה בנסיון.
ועדיין יש להעמיק, מדוע נחשב הדבר כ'נדיב לב', ומהו בכך שדוחה את תאוותו, ומתגבר על יצרו.
אלא, כתיב לתאוה יבקש נפרד, והיינו, דבעל התאווה הרי הוא אדם ה'נוטל', וכפי שידוע חילוקו של בעל המכתב מאליהו [ח"א קונטרס החסד] את העולם לב' קוטבים, הנותנים והנוטלים.
ובעל התאווה הרי הוא נוטל, דמחפש לקחת לעצמו, ומשום כך מוגדר הוא כנפרד.
ומהאי טעמא, דרשו חז"ל על לוט, שאיווה את סדום מאחר שכולה משקה, כאשר תאוות ליבו ימסרו לרשותו, ועל כך דרשו חז"ל לתאוה יבקש נפרד.
בשונה מכך, האדם הנותן ונדיב הלב, מסוגל הוא להתעלות מעל פחיתויות התאווה, ולרומם את עצמו בכך, שלא כל מה שמאווה הוא נוטל ומסגל לעצמו.
וזהו הנדיבות לב, כיוון שהעמיד את עצמו שיהא חלק מאנשי המעלה –הנותנים.


ואיפה כל זה "נעלם" ב"מראות הצובאות", שמאס משה רבינו ע"ה בהן?


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים