תזריע, פרק י״ב, פסוק ב׳:
{ברש''י: אשה כי תזריע. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף: מה המשמעות בענין שתורתו נתפרשה אחר בהמה חיה ועוף.
הסברתי לעצמי, הנה מה שיצירתו של אדם אחר הבע"ח מבואר בחז"ל כדי שאם תזוח דעתו אומרים לו יתוש קדמך, וה"נ, היה מקום לאדם לומר, האף אמנם שיצירתי הגשמית אחר בעלי החיים, אבל התורה שהיא עיקר מעלת ישראל בזה אני קודם, ומצינו בחז"ל פעמים רבות שעל ידי התורה אפשר להגיע לגאווה ורמות רוחא, עד שהזהירו 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת' ולכן הדגישה התורה את דיני האדם אחרי הבע"ח שגם ממעלת התורה לא תגבה רוחו.
וחשבתי בליבי, שאפשר שגם ענין מה שצריך לתת המזונות לבעלי החיים קודם שיאכל הוא גם שייך לענין זה, שעל ידי האכילה וריבויה אפשר לבוא לידי גאווה, וכמו שמצינו ''וישמן ישורון ויבעט'' וכהנה רבות, ועל כן בהאכלת בעלי החיים קודם, נזכר גם בזה הענין שבעלי החיים קדמוהו לבריאתו, ותשפל רוחו מגאוותו.