ויחבש = לשון קשירה

[שמואל דוד]

פרשת צו פרק ח פסוק י״ג
ויחבש להם מגבעות
ועיין פירש״י ויחבש לשון קשירה.
וק׳ מדוע המתין עד כאן לפרש כן ולא פירש כן בפרשת וירא פרק כב פסוק ג ויחבש את חמורו.
גם יש להעיר על תרגום אונקלוס, דהנה בפרשת וירא כתב וזרז ובפרשת צו כתב ואתקן.
וע״ע בתרגום יונתן בפרשת וירא ובפ׳ צו ובפ׳ תצוה עה״פ וחבשת להם מגבעות.
וצ״ע בכל זה.

[ביקורת תהיה]

א. כבר העיר על כך בספר מלכה של תורה וכתב ז"ל: צ"ע למה לא ביאר רש"י מלת ויחבש עד כאן, ובספר בראשית ויחבש את חמורו, ובשמות וחבשת להם מגבעות, ולא פירש על זה כלום.

ב. בארמית: חגורה, אזור - זְרֵז. מיודע – זִרְזָא, רבים - זִרְזִין (וַעֲבַדוּ לְהוֹן זִרְזִין).
ומכאן: חָגַר – זָרֵז. בלשון זה מתרגם אונקלוס את הפועל 'חגר' לנטיותיו השונות.
גם את הפועל 'חבש' במשמע חגר, כמו חבישת אוכף לבהמה, מתרגם אונקלוס בלשון זרוז.
אך 'חבש' במשמע של כרך, כמו חבישת מגבעת לראש, שאין הולם בו הלשון זרוז, מתרגם אונקלוס בלשון תיקון (דהיינו עריכה).
ושים לב, גם את המלה 'ויאפד' מתרגם אונקלוס 'ואתקן': וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ – וְזָרֵז יָתֵהּ בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא וְאַתְקֵן לֵהּ בֵּהּ.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול