חלוקת העליות בשני ובחמישי פרשת חוקת

[כדכד]

מדוע קוראים לכ"א מהעולים הרבה פסוקים? הרי היה אפשר לעשות הפסקה ראשונה כבר אחרי "ושחט אותה לפניו" שזה ג' פסוקים

[דרומי]

אני התקשיתי בעוד פרשיות כגון דא, עד שהתייאשתי...

[משולש]

השאלה שלך מתבססת על ההנחה שצריך לקרוא מינימום פסוקים ולפי זה קשה למה עכשיו קוראים הרבה. אבל ההנחה כנראה לא נכונה (וראיתי באיזור אליהו שעשה כן לפי הגר"א למעט בקריאה).
אבל המנהג הקבוע בישראל הוא לקרוא עד שני, ולכן מחלקים את עליית שני לשלושה חלקים לפי אורך ממוצע פחות או יותר.

(יש כמה חריגים בעניין וכמה שינויי מנהגים, שיתכן ונובעים מזה שאת הפרשה קראו מחומשים איטלקיים ואת השני וחמישי קראו מתוך סידורים אשכנזיים או ווטאבר. לדוגמא בבראשית קוראים שני עד "לעשות" אבל בב' וה' עד "יום שלישי" (ומנהג אשכנז לסיים בשבת שני "יום שלישי"). בפרשת כי תשא קוראים לכהן כמעט עד מעשה העגל (ואחר כך מחלקים עליות קצרות מאוד, כנ"ל גם בבראשית). ובב' וה' קוראים עד "לדורותם" (וכן מנהג אשכנז שהכהן בשבת קורא עד שם). יש פרשות שאין בשני עשרה פסוקים ולכן קוראים יותר, למשל פרשת בחוקותי שרובה קללות והשאר מתחלק מאוד קטן, וכמובן פרשת נצבים, וילך, והאזינו. מה שמוזר זה פרשיות ואתחנן עקב שבהם קוראים הרבה מאוד למרות שבשני יש די והותר.
בפרשת מסעי יש קוראים בב' וה' עד סוף המסעות, ובפרשות מחוברות יש קוראים בשבת תמיד עד שני הראשון (ולא עד "שני במחוברין" המופיע בחומשים).

[עזריאל ברגר]

השאלה שלך מתבססת על ההנחה שצריך לקרוא מינימום פסוקים ולפי זה קשה למה עכשיו קוראים הרבה. אבל ההנחה כנראה לא נכונה (וראיתי באיזור אליהו שעשה כן לפי הגר"א למעט בקריאה).
אבל המנהג הקבוע בישראל הוא לקרוא עד שני, ולכן מחלקים את עליית שני לשלושה חלקים לפי אורך ממוצע פחות או יותר.

ק"ק לומר כדבריך.
לפעמים זה נראה להיפך - שמאריכים את העליה הראשונה כדי שתתאים לקריאה הקצרה.

ועכ"פ בפרשתנו - מה הענין להפסיק בשבת דווקא כאן?!

[משולש]

השאלה שלך מתבססת על ההנחה שצריך לקרוא מינימום פסוקים ולפי זה קשה למה עכשיו קוראים הרבה. אבל ההנחה כנראה לא נכונה (וראיתי באיזור אליהו שעשה כן לפי הגר"א למעט בקריאה).
אבל המנהג הקבוע בישראל הוא לקרוא עד שני, ולכן מחלקים את עליית שני לשלושה חלקים לפי אורך ממוצע פחות או יותר.

ק"ק לומר כדבריך.
לפעמים זה נראה להיפך - שמאריכים את העליה הראשונה כדי שתתאים לקריאה הקצרה.

ועכ"פ בפרשתנו - מה הענין להפסיק בשבת דווקא כאן?!

לגבי קושייתך הבא מקורות.

לגבי פרשתנו, איני יודע, אבל ניחזי אנן:

בפרשה ישנם 87 פסוקים. חלוקה שווה היתה אמורה לתת לכל עולה כשנים עשר עד שלושה עשר פסוקים. אבל אנחנו קיבלנו כאן שבעה עשר פסוקים, שזה 4/5 פסוקים יותר מהממוצע של הפרשה. (לא הרבה).

מכיון שמשתדלים לסיים ולהתחיל בדבר טוב, זה כנראה גרם שלא יכולנו להפסיק אחרי יב פסוקים ("לא יטהר") או יג ("טומאתו בו") או יד (יטמא שבעת ימים) או טו (טמא הוא) או טז (יטמא שבעת ימים) ורק בפסוק השבעה עשר סוף סוף הגענו לסיומת טובה (מים חיים אל כלי).

מכאן והלאה החלוקה די ברורה (קודם כל החריגה של העליה הראשונה "גנבה" מכל אחד כמעט פסוק ולכן מעכשיו מגיע י"א פסוקים לכל עולה). שני מקבל י"א פסוקים בדיוק לפי הממוצע. אמנם שלישי ורביעי לא ממש מסתדרים עם הי"א (הם מקבלים פחות) וזאת כנראה בגלל ריבוי הפסקי פרשיות ש"מסרבלים" אותנו בבחירת ההפסקות.
חמישי ועוד יותר שביעי מקבלים את כל מה שחסכנו בשנים הקודמים, ושישי מקבל כמעט בדיוק את הממוצע. (י' פסוקים). כי שם "סליק עניינא" שנגמרה השירה.