פורום אוצר החכמה

שמואל דוד כתב:ב] בלק פרק כב פסוק יח. ויען בלעם כו׳ לא אוכל לעבר כו׳ קטנה או גדולה.
לכאורה הול״ל גדולה או קטנה בדרך לא זו אף זו וצע״ק.

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם. וצ״ע בזה.

טברייני כתב:

שמואל דוד כתב:א״כ הול״ל שלוחים של בלק בן צפור כו׳
הקב״ה שאל ממנו מי הם והוא השיב מי שלחם...

עתה הבנתי טוב יותר את שאלתכם

ונראה לי בדרכי הנ"ל, כיון ששאלו הקב"ה להטעותו, שאלו על עצם האנשים, אף שבודאי אין נפק"מ מי הם אותם אנשים, אלא להראות שכביכול אינו יודע, והשיבו בלעם אליבא דאמת, שאין זה משנה מי הם אותם האנשים, אלא מי שלחם.

ועוד אפשר, שבלעם שנפשו רחבה, סבר (כפי ששיקר בהמשך) שאם יאמר לקב"ה מי הם, לא יתנו להלוך עמם מחמת פשטותם, ולכן אמר לו שהם שלוחי בלק, והם חשובים, ושמא ע"י כך ירשה לו לילך עימם.

טור תלגא כתב:

שמואל דוד כתב:ב] בלק פרק כב פסוק יח. ויען בלעם כו׳ לא אוכל לעבר כו׳ קטנה או גדולה.
לכאורה הול״ל גדולה או קטנה בדרך לא זו אף זו וצע״ק.

קול אליהו (גר"א).

הא לחמא עניא כתב:באיזה מהספרים הק' ומפרשי התורה מסבירים את הענין שהפרשה שלנו נקראת ע"ש בלק מלך מואב שהיה גוי רשע???
בתודה מראש לכל העונים.

א"ל א"כ אברכם, אמר לו אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא, משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך.

אראב"כ כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר ויהפוך ה' א' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א' קללה ולא קללות. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה... מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו... אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין וכו'.

אבל בלעם הרשע ברכן כארז מה ארז זה אינו עומד במים וכו'. משל אומרים לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך משום דברכתו של בלעם קללה תחשב שרצה לומר כארזים סתם בלא מים, וכן כולם כדפירש"י ז"ל והוי דומיא דמשל דצרעה שעוקצת עם הדבש, והיינו נמי מה שאמרו חז"ל טובתן של רשעים רעה היא לגבי הצדיקים.

ויחבש את אתנו - מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקדוש ברוך הוא רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו.

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

סגי נהור כתב:

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

התשובה הפשטית באמת היא זו:
"שלוחי בלק הם" אינו לשון תורה אלא לשון חכמים. אין "שליח" בלשון תורה ולא נותר אלא לתאר מיהו המשלח.

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

התשובה הפשטית באמת היא זו:
"שלוחי בלק הם" אינו לשון תורה אלא לשון חכמים. אין "שליח" בלשון תורה ולא נותר אלא לתאר מיהו המשלח.

נטפלת ללשון השואל, אבל השאלה במקומה עומדת, דהול"ל מלאכי בלק הם (ובפירוש נקראו שלוחי בלק מלאכים).

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

התשובה הפשטית באמת היא זו:
"שלוחי בלק הם" אינו לשון תורה אלא לשון חכמים. אין "שליח" בלשון תורה ולא נותר אלא לתאר מיהו המשלח.

נטפלת ללשון השואל, אבל השאלה במקומה עומדת, דהול"ל מלאכי בלק הם (ובפירוש נקראו שלוחי בלק מלאכים).

"מלאכי בלק הם" - דומה שהיא לשון חסרה בסגנון המקרא. השימוש בתואר "מלאכים" אינו מייתר את הצורך להודיע על שליחתם כמו בתואר שלוחים בלשון חכמים. אכן היה הכתוב יכול לומר "המלאכים אשר שלח אלי בלק" או "האנשים אשר שלח אלי בלק". אבל נראה שלשון זו אינה עדיפה על הלשון הנוכחית, ואדרבה, משמע ממנה קצת כאילו ידוע מכבר עליהם. לכן נראה שבדרך הפשט ממש אין שאלה על הלשון שלפנינו.

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

התשובה הפשטית באמת היא זו:
"שלוחי בלק הם" אינו לשון תורה אלא לשון חכמים. אין "שליח" בלשון תורה ולא נותר אלא לתאר מיהו המשלח.

נטפלת ללשון השואל, אבל השאלה במקומה עומדת, דהול"ל מלאכי בלק הם (ובפירוש נקראו שלוחי בלק מלאכים).

"מלאכי בלק הם" - דומה שהיא לשון חסרה בסגנון המקרא. השימוש בתואר "מלאכים" אינו מייתר את הצורך להודיע על שליחתם כמו בתואר שלוחים בלשון חכמים. אכן היה הכתוב יכול לומר "המלאכים אשר שלח אלי בלק" או "האנשים אשר שלח אלי בלק". אבל נראה שלשון זו אינה עדיפה על הלשון הנוכחית, ואדרבה, משמע ממנה קצת כאילו ידוע מכבר עליהם. לכן נראה שבדרך הפשט ממש אין שאלה על הלשון שלפנינו.

מלאכי יפתח (שופטים יא, יג)

מלאכי שאול (שמואל א יט, כ)

מלאכי דוד (שם כה, מב)

מלאכי מלך שומרון (מלכים ב א, ג)

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:

סגי נהור כתב:

שמואל דוד כתב:א] פרק כב פסוק ט
ויבא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך
ויאמר בלעם אל האלוקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

לכאורה יש להעיר על תשובת בלעם דהול״ל שלוחי בלק הם.

התשובה הפשטית באמת היא זו:
"שלוחי בלק הם" אינו לשון תורה אלא לשון חכמים. אין "שליח" בלשון תורה ולא נותר אלא לתאר מיהו המשלח.

נטפלת ללשון השואל, אבל השאלה במקומה עומדת, דהול"ל מלאכי בלק הם (ובפירוש נקראו שלוחי בלק מלאכים).

"מלאכי בלק הם" - דומה שהיא לשון חסרה בסגנון המקרא. השימוש בתואר "מלאכים" אינו מייתר את הצורך להודיע על שליחתם כמו בתואר שלוחים בלשון חכמים. אכן היה הכתוב יכול לומר "המלאכים אשר שלח אלי בלק" או "האנשים אשר שלח אלי בלק". אבל נראה שלשון זו אינה עדיפה על הלשון הנוכחית, ואדרבה, משמע ממנה קצת כאילו ידוע מכבר עליהם. לכן נראה שבדרך הפשט ממש אין שאלה על הלשון שלפנינו.

מלאכי יפתח (שופטים יא, יג)

מלאכי שאול (שמואל א יט, כ)

מלאכי דוד (שם כה, מב)

מלאכי מלך שומרון (מלכים ב א, ג)

שים לב למודגש. "מלאכי בלק הם" לענ"ד אינה תשובה מספיקה לשאלה "מי האנשים האלה".
בכלל, במקרים רבים של קושיות בסגנון למה נכתב כך ולא נכתב באופן אחר, יכול כל שומע להבחין שהאופן האחר איננו מצלצל. ובדרך הפשט זה גופא התירוץ, שאין דרך המקרא לכתוב כן.

נוטר הכרמים כתב:כב, כא וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב.

פירש"י,

ויחבש את אתנו - מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקדוש ברוך הוא רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו.

בפשוטו היינו שאברהם אבינו הקדימו בכך שג"כ חבש בעצמו את חמורו למעשה העקידה, ואמנם כך מפורש להדיא במדרש ילמדנו כאן, "א"ל הב"ה רשע כבר קדמך אברהם בעקדת יצחק ויחבש את חמרו, תבא חבישה ותבטל חבישה".

אולם היה מקום לבאר שהמכוון הוא שהקדימו בכך שאצל אברהם כתיב 'וישכם' היינו שקם בהשכמה, ואילו אצל בלעם לא כתיב וישכם, וכ"כ מהר"ל בגור אריה כאן. [וצריך לומר שעל זה לא מועילה 'שנאה מקלקלת את השורה'].

דבר אחר מה טובו אהליך. מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם: משכנותיך - אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחורבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד יא), ובמה כלה, ויצת אש בציון.

עוד נתכוין כנגד ב' זמנים א' שהיו במדבר שהיה ה' ביניהם באהל דכתיב (שמות כו) ועשית וגו' לאהל על המשכן וכנגדו אמר מה טובו אהליך, ב' שהיו בו בישוב דכתיב (מ"א ח') ה' אמר לשכון בערפל וכנגדו אמר משכנותיך ישראל, ואמר לשון רבים לפי שיש הדרגות באהל אהל מועד משכן לפנים מן הפרוכת.

האהל הוא אהל עראי והמשכן הוא הקבוע, ובמדבר שכנו באהלים אבל היו מוכנים אז לכנס אל הארץ ולשכון במשכנות קבועים ובלעם ראה כ"ז, ואמר על האהלים שבמדבר מה טבו אהליך יעקב, ועל מה שמוכנים לשכון במשכנות בא"י אמר מה טבו משכנותיך ישראל, ושם ישראל גדול משם יעקב, כי כשיכנסו לארץ יהיו במעלה יותר גדולה ויקראו בשם ישראל.

וי"מ שמקרא זה לבדו דרש מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו' קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הקדוש ברוך הוא חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון (איכה ד).

הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן... אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו, כמ"ש היכל ה' היכל ה' המה , וכמאמרם ז"ל ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם וכו' (בתוכו של כל אחד ואחד).

בנו בעור - כמו למעינו מים (תהלים קיד ח). ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה.

יחסנינה סקאה - פי' בקונטרס ארבה כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה. ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם. ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י) והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיה יח) ר"ת.

תד"ה יחסינה כדכתיב הנה כסה (כצ"ל בל"ו) כו'. פשוט דיכוונו על קרא דר"פ בלק והמרשים טעה והטעה גם את הגרי"ף להגי' וכסה.

את משה אהרן ומרים – תרגם יונתן משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.

והנני אסמיך מן המקרא שראוי למנות זקינות לנצור הבחורות שלא יבואו לידי קלות ראש ואין לסמוך בזה על האנשים שנאמר בתרי עשר בהפטורת בלק עמי מה עשיתי לך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ופי' משה מסורת הדינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים להוראה לנשייא וכו'. הרי שעיקר ההצלחה שיהיה הנשים מלמדות לאשר תחתיהן הן הן הנשים.

נוטר הכרמים כתב:הפטרת בלק

(מיכה ו, ד): כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם.

בפשוטו הכוונה כמו דאיתא בכמה מדרשים: כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל שלחתי לכם שלשה שלוחין משה אהרן ומרים שמא אכלו מכם שמא שתו מכם שמא הטריחו עליכם כלום לא מזכותן אתם מתפרנסין המן בזכות משה הבאר בזכות מרים ענני כבוד בזכות אהרן, ועי' במלבי"ם על אתר.

אולם ברש"י איתא:

את משה אהרן ומרים – תרגם יונתן משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.

וצ"ב שלא מצינו שמרים הנביאה הורתה לנשים.

וראיתי בספר משיבת נפש פרשת בהעלותך, וז"ל,

והנני אסמיך מן המקרא שראוי למנות זקינות לנצור הבחורות שלא יבואו לידי קלות ראש ואין לסמוך בזה על האנשים שנאמר בתרי עשר בהפטורת בלק עמי מה עשיתי לך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ופי' משה מסורת הדינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים להוראה לנשייא וכו'. הרי שעיקר ההצלחה שיהיה הנשים מלמדות לאשר תחתיהן הן הן הנשים.