פורום אוצר החכמה

מאמר לפר"ש מאת ידידנו הרב סטל שליט"א.

יפה מאד.
בהקשר לכללות הענין. ישנו יסוד של הגה"ק מאוסטרובצא שאדם קיבל שני עינים כדי שבאחת יוכל להתבונן בגדלות ה', ובשניה בשפלות עצמו. ובזה הוא מסביר הרבה מאד מדרשים, וכגון 'עינו הטעתו' דקורח, שהביט בגדלות ה' אך לא המעיט בערך עצמו.
ואולי על פי זה יוכל מישהו למצוא דרך לרמוז רמז בדברי הרוקח שהובאו בסיום המאמר -
'כשאדם סותם עינו אחת ופותח עינו אחת, אז יכול לחשוב בעומק כן מנהגי'.
(אולי כשרוצים להתובנן בעומק, אז הזמן הוא להתבונן בגדלות הבורא, דוקא, שאם יעסוק אז בשפלות עצמו, לא יוכל לבאר הענין כהוגן, וכל כיו"ב. נשמח לרעיונות).

באותו עניין

שיר השירים ד, ט
לִבבתני אחותי כלה לבבתיני באחת מעיניך וגו'
ובמצודת דוד שם פירש "יפרש במה משכה לבו, ואמר בהבטת עין אחת מעיניך, כי הבטה בדרך חיבה בעין אחת ממשיך את הלב מאד".

בנוגע לדברי בעל 'סמיכת חכמים' שהובאו במאמר, הובא השבוע בעלון 'עלים לתרופה', שהקדמת שו"ת חקל יצחק, מאמר ה אות א: "ואחרי כי היה מוכרח (=אביו, בעל ה'אמרי יוסף' מספינקא) לילך ברחובות הקריה המלאות אנשים ונשים, היה דרכו בקודש מתחילה לעצום עין אחת לגמרי, ועין השניה היה פותח מעט כדי לראות דרך הליכתו. ואח"כ מצא בספר הקדוש סמיכות חכמים, שמי שמסתכל רק בעין אחת אינו סימן טוב, כי גם בלעם הרשע סומא באחת מעיניו היה, ועל כן, אם היה לו מי שיחזיק אותו להוליכו היה הולך בסתימת עינים לגמרי".

הקפצה.

הקפצה אחר הקפצה.