להוקיע אותו ברבים! - ביאור מילת "והוקע" אותם נגד השמש

[בינוני]

במדבר כ"ה ד':

קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש

המילה "הוקעה" נמצאת פעם נוספת בשמואל ב' כ"א ו' - ט'.

יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'... ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני ה'

מה פירוש המילה "הוקעה"?
כהיום בשפתנו המשמעות המקובלת היא: להוקיע את האדם ולהוציא אותו מתוך הציבור, להוקיע את התופעה ולהרחיקה.
כפי הנראה להלן, אין זה הפירוש הנכון לפי חז"ל והמפרשים.

לתועלת רוב המעיינים, אסכם מראש את השיטות השונות. ובהודעות הבאות ארחיב יותר במקורות.
בגמ' מפורש שפירוש המילה הוא 'תליה'.
לפי' רש"י והאב"ע: הוקעה מלשון תקיעה בדבר, והיינו נעיצת עץ התלייה בקרקע. וכך כתבו רוב הפרשנים.
לפי' הכתב והקבלה: היא מילה מיוחדת לצליבה, וכן הוא במקו"א בשמואל, ויש משמעות כזאת בת"י, באב"ע וברד"ק.
לפי' הרלב"ג: הוקעה מלשון ניתוק (ותקע כך ירך יעקב), והיינו בתליה - ניתוק הנפש מהגוף.
לפי' חכמי הקראים באברבנאל: הוקעה מלשון תקיעה, כלומר תקיעת גוף ההרוג לתוך הקרקע.
לפי' האברבנאל עצמו: הוקעה מלשון תקיעה, והיינו תקיעת סכין בלב.
(לפי' המבי"ט: הוקעה מלשון בקיעה, שנבקע הענן מעל ההרוגים).
לפי' הרש"ר: הוקעה מלשון ניתוק, והיינו בתליה - ריחוף בין שמים לארץ.
לפי ר' יהודה חיוג': הוקעה מלשון הרחקה והשלכה (עפ"י הערבית), והיינו כמשמעות המקובלת כיום.

כלומר, כשמישהו אומר: "צריך להוקיע אותו בשער בת רבים", פירושו המילולי הוא: צריך להרוג אותו לעין כל! בתליה, בצליבה או בתקיעת סכין בלב!
רק לפי פירוש אחד (בלתי מוכר כ"כ ברבים) משמעו הרחקה והדחקה מהציבור.

[בינוני]

מבו' בגמ' סנהדרין דל"ד ע"ב:

מניין להוקעה שהיא תלייה, דכתיב והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'

בדומה לזה בספרי בפרשתנו פיסקא קל"א:

קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, [אמר לו הושב ראשי העם] דיינים ויהיו צולבים את החטאים נגד השמש

והנה בלשה"ק ישנן כמה מילים קרובות מאותו שורש או משורש דומה.
א) בקע. "ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה". בראשית ז' י"א.
ב) הקע.
ג) נקע. "כאשר נקעה נפשי מעל אחותה". יחזקאל כ"ג י"ח.
ד) קעקע. "וכתבת קעקע לא תתנו בכם". ויקרא י"ט כ"ח.
ה) רקע (א'). "וירקעו את פחי הזהב". שמות ל"ט ג'.
ו) רקע (ב') . "הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח". יחזקאל ו' י"א.
ז) תקע (א'). "ויעקב תקע את אהלו בהר". בראשית ל"א כ"ה.
ח) תקע (ב'). "ותקע כף ירך יעקב". בראשית ל"ב כ"ו.
בכל המילים האלו הפירוש הוא או חיבור או ניתוק (בקע ונקע הם מלשון ניתוק. קעקע הוא מלשון תקיעת דבר. רקע הוא או לשון פרישת דבר על דבר, או לשון תקיעת הרגל בקרקע. תקע הוא או לשון תקיעת דבר, או לשון ניתוק דבר).
מעתה, אם נאמר שמילת "הוקע" פירושה להוציא ולהרחיק [וכפי המשמעות המקובלת], מבינים בשופי את השתייכות המילה למשפחתה, אולם אם נפרשה כפי הפשטות בחז"ל, אין מובן מה הקשר של מילה זו לשאר המשפחה.

מחמת קושי זה פירש רש"י במילת "והוקע" פירוש מחודש. וז"ל על מילת "קעקע" הנ"ל.

וכתבת קעקע, כתב המחוקה ושקוע שאינו נמחק לעולם, שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם. קעקע, לשון והוקע אותם, והוקענום. תוחבין עץ בארץ ותולין אותם עליהם ונמצאו מחוקין ותחובין בקרקע, פורפויינ"ט בלע"ז [נעוץ]

כלומר, ש"והוקע" פירושו תחיבה ונעיצה לקרקע, ובדומה למילת "תוקע", ומה שנאמר על אדם תלוי, הוא מכיון שהאדם התלוי נראה תחוב בקרקע ביחד עם העץ.
וכן כתב רש"י על הפסוק בירמיה ו' ח': "הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך".

פן תקע, פן תנתק. הוקע, לשון חיבור, והוקע אותם, ויש לשון הסרת החיבור, והרבה תיבות משמשות כן

ויותר מפורש על הפסוק ביחזקאל הנ"ל: "ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם. ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה".

ותקע נפשה מהם... ותקע כמו ותקע כף ירך יעקב. הוקעה, לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא, וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו ל' קעייה, כאשר תאמר ותשרש שרשיה (תהלים פ) לשון קליטה, ובכל תבואתי תשרש לשון עקור

והיינו, שישנן שרשים שמשמשים למשמעויות הפוכות, כמו להשריש בארץ ולשרש מתוך הארץ, וכך גם מילת "הוקעה", שהיא גם לשון תקיעה בתוך דבר, וגם לשון הסרת הדבר התקוע.

כך נראה שהבין גם האבן עזרא, שכתב על מילת קעקע הנ"ל:
"ומלת קעקע כפולה, כמו רוקע הארץ וצאצאיה (ישעי' מ"ב ה'), והוא מגזרת והוקע אותם".
וגם הוא פירש והוקע מלשון תליה, כמו שכתב בפרשת בלק:
"והוקע אותם, כמו ויקיעום בהר, כדברי המתרגם ארמית, והעד נגד השמש, והטעם - בפרהסיא, כמו לעיני השמש הזאת (ש"ב יב, יא)". ודברי המתרגם ארמית [תרגום יונתן] הם: "ותצלוב יתהון".
וראה גם ברד"ק בשמואל:
"והוקענו, ונתלה אותם, כתרגום וניצלובינון". וכ"ה בספרי הנ"ל.

[בינוני]

הכתב והקבלה בפירושו על כתובת קעקע סיכם את העניין:

וכתבת קעקע. הוא לרש"פ מלשון שקיעה ותחיבה (איינשטעקקען), מענין ויתקעהו ים סוף, ויתקעהו בבטנו, שהתי"ו מן תקע נוספת שהשורש קע כמו תאב מן אבה, ונמצא ג"כ בלי תי"ו ותקע כף ירך יעקב, והוקע אותם לה', עצמות המוקעים, וכפירש"י מלת קעקע מענין תחיבה, והוא ענין כתיבה הנהוג עוד היום שעושים במחט ע"פ הנייר והקלף נקבים נקבים סמוכים זה לזה עד שיעשו צורת אות, ותקרא זאת המלאכה (סקולפטרא, געשטאכנע שריפט), והוא ג"כ ענין קעקע שתוחב מחט או קוץ בעור הבשר בנחת שלא יזוב דם ועושה נקב קטן וממלא אותו דיו או צבע, ושוב עושה נקבים נקבים עד שנעשה מכולם צורת אות או שאר צורה, זהו כתיבה קעקע דהיינו כתיבה הנעשה ע"י תחיבת מחט או שאר דבר הנוקב

אולם בפירושו לפרשתנו חידש יותר:

והוקע אותם. הוא תלי' כמו שמצינו בבני שאול (רש"י מסנהדרין ל"ד ב') ולשון הוקע פירש"י (ירמיה ו' ח', יחזקאל כ"ג י"ז) הוקעה לשון חבור ותקיעת עץ בארז הוא, ע"ש. נראה דעתו לחבר הוקע עם תקע, ותקעתיו יתד במקום נאמן, שענינו חבור דבר על ידי נעיצה. אמנם פירוש זה יתכן שם בבני שאול שהיו תלויים ועומדים שבעה חדשים ממוצאי י"ט ראשון ש"פ עד מוצאי י"ט אחרון ש"ח (ע"ש בילקוט) ושייך למקרי תלייתם ענין חבור שהיו מחוברים בעץ זמן רב, אבל תליית מצוה שאין משהין אותו כלל על העץ דאחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים מצות תלייה בלבד (סנהדרין מ"ו ב') איך יתכן לקרוא תלי' כזו ע"ש חבורו, שכמעט אין העין שולטת בהחברותו על העץ. ואפשר שדעת רש"י דכמו בבני שאול לא חשו על לא תלין מטעם דאמרינן (יבמות ע"ט) מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסי', הכא נמי לא חשו על לא תלין, וקצת דייק לישנא דקרא הכי, שאמר והוקע נגד השמש שיתפרסם העונש.
ואם נוסיף עוד לומר, דמהך טעמא לא דייקו גם באופן התלי', בהקפת ידיו זו ע"ג זו ולתלות בידיו (כבמתני' דסנהדרין מ"ו) כ"א כדרך שהמלכות עושה לתלות בצואר, א"כ יהיה לנו טעם מרווח שהוציא הכתוב ענין התלי' בלשון הוקעה להורות גם על אופן התלי' שהיתה מן הצואר, כי קוע בלשון ארמי צואר, ממסמס קועי' דמא (חולין כ"ח), אי קועיך לזוגא (ע"א כ"ט) ואפשר דמטעם זה שינה המקרא כאן ולא אמר ותליתם אותם כמו שאמר בתליית מצוה ותלית אותו על עץ, להורות בלשון הוקע על שנשתנה באלה מבשאר נתלים. והדבר צריך ביאור, ודע דיב"ע תרגם הוקע צליב, ואונקלס תרגם וקטול

והיינו שמילת "הוקע" נתייחדה לתליה מסוג מיוחד, לא כאופן שנתבאר במשנה שתולים בידיים, אלא שתולים בצוואר, והוא כעין דברי התרגום יונתן [והאב"ע והרד"ק] שהרגו בצליבה, וכן שמשהים את הנתלה זמן רב.
ויש לציין שמצאנו במקום אחר שהוקעה עניינה הריגה בצליבה, והוא בשמואל א' ל"א י', שם כתוב:
"וישמו את כליו בית עשתרות ואת גויתו תקעו בחומת בית שן". ופירשו המפרשים שהפלישתים תלוהו לשאול בצליבה.
(ומה שהביא הכתב והקבלה מהתרגום אונקלוס שהוא לשון הריגה, כעי"ז גם ברשב"ם בפרשתנו: "לשון תלייה והריגה").

[בינוני]

פירושים נוספים.
ז"ל הרלב"ג על הכתוב בשמואל הנ"ל:

והוקענום, הוא מענין תלייה, כי בה יתקע הנפש מהנתלה בזולת מכה וחבורה

והיינו, שהוקע הוא מלשון ניתוק, ומה שפירשוהו לעניין תליה, כי רק בתליה מתנתקת הנפש בלי מכה וחבורה.

פירושים נוספים הביא האברבנאל בפרשתנו:

המתרגם פירשו שיקח את כל ראשי העם אותם שחטאו והיו חייבים בדבר ההוא ויתלה אותם על עץ בפרהסיא. וחכמי הקראים אמרו קח את כל ראשי העם שיקח עמו הראשים כדי לעשות משפט בנצמדים, ופרשו והוקע אותם מוסב לנצמדים. והטעם שיחפור בארץ ויכניסם שם עד חצי גופם וכן היו המוקעים בני רצפה {היינו בסיפור בשמואל}. והנכון בעיני הוא שהאל יתברך בראותו הפשע הגדול הזה שנעשה בישראל בפרהסיא וששרי העם ושוטריו לא היו מוחים בדבר ולא מוכיחי' ומענישי' את החטאים בנפשותם, אמר למשה ראוי הוא לעשות על זה משפט גדול, לא לבד לנצמדים לבעל פעור, אבל על כל שרי ישראל שנעשה בתוכם ולעיניהם ואין איש שם על לב, וכאלו בדרך עצה אמר למשה, אם תרצה להציל את ישראל מן הכליה המוחלטת, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, רוצה לומר שיתקע את החרב בבטנם ויהרגם בפרסום כמו שהם חטאו בפרסום... ומה הוא והוקע אותם, כי משם לקח פנחס להרוג את זה בחנית

מצאנו בדבריו שני פירושים מחודשים. או שתחבו את הנהרגים בקרקע, או שתחבו חרב בבטנם.

(פירוש נוסף כתב המבי"ט (בית אלוקים שער התפילה פי"ח):
"והוקע אותם לה' נגד השמש (במד"ר פרשה כ') שנבקע הענן נגד החוטא".
פירושו הוא עפ"י המדרש בפרשתנו:
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הושיב להן ראשי סנהדריות, ויהיו דנים כל מי שהלך לפעור, אמר מי מודיען, אמר לו אני מפרסמן, כל מי שטעה, הענן סר מעליו והשמש זורחת עליו בתוך הקהל, ויהיו הכל יודעין מי שטעה ויתלו אותו".
ומשמע דברי המבי"ט שפירש מילת "והוקע" על עניין בקיעת הענן, ולא על התליה.)

פירוש נוסף ישנו בפי' הרש"ר על ותקע כף ירך יעקב:

ותקע, משורש "יקע" - היות מרחף, מכאן "הוקע" - עשות מרחף, תלה

שונה קצת כתב בפרשתנו:

תיעוב זה של הפושע מומחש - בשיא התיעוב - גם על ידי תלייה לשעה בין שמים וארץ, ללמדך ששמים וארץ משלחים מתחומם את המגדף ואת העובד עבודה זרה ולא יתנו לו מקום בתוכם. ודוקא מושג זה בא לידי ביטוי הולם על ידי לשון "הוקע". שהרי נראה ש"יקע" הוא "יגע" בהוראה מוגברת; אך פירוש "יגע" הוא: להיות חסר מנוחה. "הוקעה" - תלייה לשעה של גופת הפושע - היא ביטוי הולם לחומרת הפשע: החוטא לא היה יכול למצוא לו מקום בעולם אלמלא נתכפר עוונו על ידי העונש שהוטל עליו עתה

גם לשיטתו שייכת המילה לעניין ניתוק, אלא שפירשה מלשון ריחוף, ריחוף בצורה של חוסר מנוחה לא בשמים ולא בארץ.

אכן מצאתי כפירוש המקובל היום בספר "כתאב אלנתף" (לר' יהודה חיוג', לפי הקדמת הספר חי לפני כאלף שנה) על הכתוב בשמואל הנ"ל:

ופירוש והוקענום הוא נרחיקם [ובהערה שם שהביאור הזה נסמך על ההשוואה לערבית = להלשיך], כאמרו והוקע אותם לה' נגד השמש, מתכוון לישיבתם במקום מבודד במקום ידוע

[בקרו טלה]

והוקע אותם - האברבנאל, המתרגם וחכמי הקראים

[בינוני]

והוקע אותם - האברבנאל, המתרגם וחכמי הקראים

אני חשבתי בפשיטות כמו שכתב שם 'ברזילי', שהחידוש הוא בפירוש "הוקעה".

[אוצר החכמה]

לא הבנתי איך הגיע פותח האשכול להסבר שבלשון ימינו הוא לשון הוצאה. הכוונה בלשון ימינו היא הצגת קלונו לעין כל והוא קרוב ללשון תלייה על עץ.

[בינוני]

לא הבנתי איך הגיע פותח האשכול להסבר שבלשון ימינו הוא לשון הוצאה. הכוונה בלשון ימינו היא הצגת קלונו לעין כל והוא קרוב ללשון תלייה על עץ.

אני הכרתי את זה בעיקר מהפשקווילים באזור בו גדלתי...
במילון א"ש כתוב כך:

הוקעה.JPG (27.46 KiB) נצפה 3634 פעמים

ובחיפוש פשוט בב"א נראה כמו שחשבתי, שמשתמשים בזה לדחייה מן הכלל.
"יש להתעלם מהם ולהוקיע מעשיהם". "לברור הדברים ולהוקיע בשער בת רבים עושי רשע גדול כזה, אנשי דמים ומרמה, ואולי נזכה לבער הרע מקרב ישראל". "וצריכים להרעיש על כך יותר ולהוקיע ברבים את היד הנעלמת הזדונית הזאת". "ונראה שיש להוקיע ולזעוק מרה כנגד מנהג נפסד זה". "היה הראשון בין חכמי דורו אשר העז להוקיע מוסכמות". "כמה קשה עמלה הרבנות הראשית להוקיע את התופעה הזאת". "וכאן המקום להתריע ולהוקיע את התופעה המבישה אשר צעירים רבים רוכשים קטנועים וטרקטורונים ונוהגים בנסיעה מהירה ומטורפת". "דחובת המחנכים להוקיע את כת מספרי לשון הרע".

כמובן שלגבי מנהגים, מעשים, תופעות פסולות או כת מספרי לשון הרע, לא שייך "להציג קלונו לעין כל" כמו שכתבתם, אלא רק לדחות מקרבנו.

(במילונו של אב"י הביא פסיקתא דר"כ שם נראה כמשמעות המקובלת - שלא לעניין תליה, אבל לא מצאתי זאת).

[אוצר החכמה]

במילון א"ש גם אני בדקתי וכותב כדברי. ואיני מבין דבריך. כל הדוגמאות שאתה מביא הן דוגמאות של פרסום הקלון. למשל להוקיע אותו ברבים ולא מן הציבור.

או הדוגמה הזאת שהבאת וכאן המקום להתריע ולהוקיע את התופעה המבישה. זהו בדיוק כמו שלהתריע הוא לצעוק ולהשמיע את הקול כן גם להוקיע. וכן והוקיע ולזעוק מרה שהבאת.

[בינוני]

יכול להיות שאתה צודק.
שאלתי כמה חברים, כמה מבינים את המושג כמוני וכמה כמוך.