כתיב בסוף פרשת בלק
והנה ״איש״ מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את ״המדינית״ לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ויבא אחר ״איש ישראל״ אל הקבה וידקר את שניהם את ״איש ישראל״ ואת ״האשה״ אל קבתה
ויש לעיין מדוע סתם קרא ולא פירש מי האיש והאשה שעשו דבר זה.
ועיין בתחילת פרשת פנחס דכתיב “ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא”
וצריך ביאור מדוע רק כאן כתב קרא שמותם.
וכנראה שרש״י הרגיש בזה וכתב וז״ל ושם איש ישראל וגו'. כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי. עכ"ל
אבל לכאורה יש לעיין בכוונת רש״י דמה הענין לדמות הצדיק להרשע.
ועוד קשה לי דהנה מבואר מלשון הקרא סוף פרשת בלק שלא רצה התורה לגלות שמותם של זמרי וכזבי, משום איזה טעם שיהיה, ורק כאן שייחס פנחס לשבח - וכתב שמו, כתב התורה שמותם כדי לייחסם לגנאי. וצ״ע בכל זה.
[אגב עיין סנהדרין פב. אמר רבי יוחנן הבא לימלך כו' ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו
ופירש"י ולא עוד אלא שאם פירש זמרי - מן "האשה" והרגו פנחס כו'
והיה קשה לי מדוע סתם רש"י וכתב מן האשה ולא כתב מן כזבי.
ועיין שם פ"ב: א"ר יוחנן ששה נסים כו' שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש כו' ופירש"י שהיה לו לפרוש מן האשה כו' וגם שם צע"ק מדוע כתב האשה ולא כתב כזבי.
אולם לפי הנ״ל יש לומר שסמך רש״י על לשון הכתוב שיותר טוב לא לכתוב שמה של כזבי ודו״ק וצ"ע]