מצורף בזה דברים שכתבתי לאחר שקראתי שאלה שנשאלה בקובץ עיון הפרשה.
ואני מפרסמם, הן בבחינת אל תמנע טוב מבעליו,
והן בבחינת ברוב יועץ תשועה, אנא הודיעוני במה שגיתי, ומה אפשר להוסיף.
יישר כח מראש.
יש לדון, בהא דאמרינן בגמרא (עבודה זרה ד:), 'בעידנא דחזו [שרי בלק] ליה [לבלעם] דהוה רכיב אחמריה, אמרו ליה, מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא. אמר להו, ברטיבא [באחו - רש"י] שדאי ליה [השלכתיו לרעות - רש"י]. מיד, (במדבר כב ל) 'ותאמר האתון הלא אנכי אתונך''. עד כאן לשון הגמרא בשילוב פירוש רש"י. והובא בקצרה בפירוש רש"י על התורה (במדבר כב ל ד"ה ההסכן).
ופירש המהרש"א (שם חידושי אגדות ד"ה בעידנא) וזו לשונו, 'גם שמצינו בחשובים וגדולים שרכבו על חמורים, כמו אברהם, ובכמה מקומות בתלמוד. אלא 'מאי טעמא לא רכבת אסוסיא', למהר דרכך והליכתך, למלא רצון בלק, למהר לבוא שם. והשיב, 'ברטיבא שדאי', כי לא היה מוכן לי אתמול, שלא היה דעתי לילך עמכם עד היום בבוקר, שהותר לי בלילה לילך עמכם, כמפורש בקרא, אבל החמור, היה מוכן בביתי לטעינה לצרכי בית. והשיב לו, דאינו כך, אלא אני מוכן לך לרכיבה מעודך ועד היום הזה, ומטעם דמסיק משום אישות דלילה'. עד כאן לשונו.
וצריך ביאור, והרי דרך ארוכה לפניו, ובודאי שכדי למהר ולעשות רצון בלק עדיף לו להקדיש זמן מועט לילך לאחו להביא את הסוס מאשר לרכב כל הדרך על החמור באיטיות. וביותר ששנאתו קלקלה את השורה כנ"ל והשכים בבוקר לשם כך.