אנשים - בני אנוש

[משוש דורים]

אולי אחד מחכמי ביהמ"ד יוכל לעזרני.
האם יש קשר בין כינוי בני האדם 'אנשים', להיותם צאצאי אנוש בן שת.
ומפני מה מכונים בני האדם, בני אנוש, מה המיוחד באנוש שנקראו יושבי תבל על שמו, (האנושות).

[בקרו טלה]

מצאתי בחופזי

[משוש דורים]

עודני כותב נגלו לעיני דברו קדשו של הגר"א באדרת אליהו (בראשית ה ג): ואף על פי שכל מין האדם הם בצלם מכל מקום בעצם לא נבראו בצלם רק אדם ושת, ולכן יצא בת קול (ב"ב נח, א) לר' בנאה ואמר, אם בדמות דיוקני כו'. ומאנוש ואילך לא נולדו עוד בדמותו ובצלמו, רק כקוף בפני אדם, ולכן נקרא כל האדם אחריו 'אנשים' לשון ריבוי, על שמו. וכן כשרוצים לגנות האדם קורין אותו 'אנוש', 'מה אנוש כי תזכרנו' כו' (תהילים ח, ה):

רק אשאל לפי זה, הרי הכינוי 'איש' מופיע בתנ"ך קודם אנוש לגבי קין, 'קניתי איש את ה'', האם באמת אין קשר בין תיבת איש לתיבת אנשים, כי לפי כללי הדקדוק הריבוי של איש אינו אנשים, אלא אישים? ומילת אנשים משמעה צאצאי אנוש?

וכן אם מישהו יודע על עוד מי שמדבר בענין זה, אנא יודיעני ושכמ"ה.

[משוש דורים]

מצאתי בחופזי

יש"כ, ולכאורה דבריו הם היפך דברי הגר"א שפי' אנשים לשון גנאי.

[לייטנר]

הביטוי: "התחזקו והיו לאנשים" (בערך כמו שבימינו אומרים: "תהיה גבר!") בשמואל א, מראה שלפחות הפלישתים לא רואים במילה 'אנשים' כינוי גנאי.
כך גם יסבור כנראה דוד האומר לאבנר: "הלא איש אתה!"

[דרומי]

יש גם את הפסוק הנודע "וחזקת והיית לאיש" (מלכים-א ב, ב)

[כדכד]

משם אין כ"כ ראיה כי שלמה היה בן שתים עשרה וקיי"ל שאיש הוא בן י"ג ויש מקום לומר שדוד אומר לשלמה שיתחזק ויהיה לאיש בר מצוה

[מרדכי ש.]

רש"י פרשת שלח במדבר יג ג:
כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות

וראה גור אריה שמות ב יג:

דתן ואבירם. דילפינן בב"ר כתיב הכא "שני אנשים עברים ניצים", וכתיב (ר' במדבר טז, יד) "העיני האנשים האלה תנקר", מה התם דתן ואבירם, אף כאן דתן ואבירם. ואין להקשות דהא כל "אנשים" שבמקרא לשון חשיבות, כמו שכתב רש"י בפרשת שלח לך אצל "כלם אנשים" (במדבר יג, ג), ואם כן איך יתכן שיקרא לדתן ואבירם בשם חשוב, ותירץ הרב המזרחי במקום שבא מלת "אנשים" לתאר שמותם שהיו אנשים, כמו "כלם אנשים" שהכתוב בא לתאר השם - אז פירוש אנשים כשרים, אבל כשלא בא לתאר השם אינו מורה לנו דבר. ואין זה כן, דהא "בחר לנו אנשים" (להלן יז, ט) דרשו (מכילתא שם) גם כן אנשים כשרים. ובפרשת שלח לא דרשו (במדב"ר טז, ה) מן "כלם אנשים" שכשרים היו, אלא מן "שלח לך אנשים" (במדבר יג, ב), אף על גב דזה יש ליישב דסמכו על "כלם אנשים". אבל העיקר הוא כי סתם "אנשים" הוא בודאי צדיקים בכל מקום, כי לשון "איש" הוא בא בכל מקום על שהוא בעל דבר, כמו "הלא איש אתה ומי כמוך בישראל" (ש"א כו, טו), ולפיכך לשון "איש" שהוא בעל דבר, וכל בעל דבר הוא חשוב. ומכל מקום כשהוא באה אצל רעה, כמו כאן, הוא בא על בעל דבר לרעה, שהרי אצל רעה נכתב. אף על גב דכאן אינו בעל דבר לרעה כל כך, שאין זה רק הכאה ואינו מופלג, לכך דרשו רז"ל (שמו"ר א, כט) שהם דתן ואבירם שנקראים במקום אחר "אנשים", שהם אנשים ברע, וכל מעשיהם בתכלית הרע. וכן "ויותירו אנשים" (שמות טז, כ) אף על גב שאין זה הפלגה ברעה מצד עצמו מה שהותירו המן, לכך דרשו ז"ל (שמו"ר כה, י) שהם דתן ואבירם שמופלגים ברעה מאוד, ואין אנשים ברע כי אם דתן ואבירם שנמשכו במחלוקת והיו רוצים להיות אנשים להתגבר על משה, וזהו בעל דבר לרע, דהיינו במחלוקת. אבל "ועמדו שני אנשים" (דברים יט, יז) אין לדרוש חשובים וכשרים, דסתם אדם כשר לעדות, שלא פסלה תורה רק רשע, ועל כרחך דרשינן (שבועות ל.) "אנשים" 'ולא נשים'. וכן "יצאו אנשים בני בליעל" דרשו (סנהדרין קיא ע"ב) "אנשים" 'ולא נשים', שהרי כבר כתיב "בני בליעל", ומה בא לאורויה "אנשים", אי בא לומר שהם כשרים - זה אינו בודאי, ולומר שהם רשעים - זה אין צריך, אלא ללמוד "אנשים" 'ולא נשים'. ועיין בפרשת דברים (א, יג):

ואגב:
בתרגום אונקלוס, 'אדם' ו'נפש' מתרגם 'אנש', ו'איש' מתרגם בד"כ 'גבר'.
אם כי בפרשת פנחס, במדבר כו, בפס' סד תרגם 'ובאלה לא היה איש' - 'וּבְאִלֵין לָא הֲוָה גְבַר', ובפס' סה תרגם 'ולא נותר מהם איש' - 'וְלָא אִשְׁתְּאַר מִנְהוֹן אֱנַשׁ'
וכן שם ל"א מ"ט: 'ולא נפקד ממנו איש' - 'אנש'.
וכן כמה פעמים בחומש בראשית (כג ו, לא נ, לט יא, מה א) ועוד.
ונראה שהכלל הוא אם מדובר על 'איש' כאדם ספציפי, שאז מתורגם 'גבר', או כהתייחסות ל'איש' כללי, כגון 'ולא נותר מהם איש' 'אין איש עמנו' 'ואין איש מאנשי הבית' שאז מתרגם 'אנש'

[בינוני]

רש"י פרשת שלח במדבר יג ג:
כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות

וראה גור אריה שמות ב יג

ייש"כ על הדברים. אכן נמצא שקשה על אדוננו הגר"א לא רק מרש"י אלא ממקורו שהוא המכילתא.