הליכה - ביאה

[שמר]

בלק אומר לבלעם "לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדך"
עונה בלעם "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ וגו''.
א. מהו שינוי הלשון בין בלק לבלעם הליכה\ביאה.
ב. מדוע משתמש בלק בלשון הליכה, הו"ל "באת".

[כדכד]

מסברה
ההליכה היא היציאה ממקומו של ההולך והביאה היא ההגעה ליעד
אומר בלק לבלעם: הלא שלחתי אליך, מדוע נשארת במקומך ואפילו לא יצאת משם?
עונה בלעם לבלק: והלא אף כעת כשבאתי אליך איני יכול למלא השליחות "היכול אוכל דבר מאומה? הלא.. אשר ישים ה' בפי אותו אדבר".

[שמר]

מסברה
אומר בלק לבלעם: הלא שלחתי אליך, מדוע נשארת במקומך ואפילו לא יצאת משם?

איזו משמעות ישנה להליכת בלעם אם לא יבוא לבלק?

[כדכד]

אולי הוא היה מתחיל ללכת ובזה מגלה דעתו שרוצה לבוא אבל היו מניעות הווא שואל אותו: למה אתה לא מתייחס אלי?

[מרדכי ש.]

בתרגום אונקלוס באמת מתרגם כאן : לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי - לְמָא לָא אֲתֵיתָא לְוָתִי
ובכלל, בתרגום אונקלוס מתרגם פעמים רבות את המילה 'לך' - 'איתא' (בֹּא)
כגון 'לך נא אתי אל מקום אחר' - 'איתא כען'
וכך מתרגם תמיד את המילה 'לכה' - 'איתא':
שמות ג י: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה - וּכְעַן אִיתָא וְאֶשְׁלְחִנָךְ לְוַת פַּרְעֹה.
בראשית לא מד: וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה - וּכְעַן אֱתָא נִגְזַר קְיָם אֲנָא וְאָתְּ

וראה זוה"ק ח"ב לד. שהקשה למה כתוב (שמות י' א') 'בא אל פרעה' ולא 'לך', ועמשכ"ש שהקב"ה בא עמו.
וברמב"ן שמות ב' א' כתב וז"ל "וילך איש מבית לוי. ...ועל דעתי, בעבור שלא חשש לגזרת פרעה ולקח לו אשה להוליד ממנה בנים, אמר הכתוב כן. בעבור כי בכל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר כן, וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית לה כב), וילך ויקח את גמר בת דבלים (הושע א ג), לכו ונמכרנו לישמעאלים (בראשית לז כז), לכו ונכהו בלשון (ירמיה יח יח), לכו נא ונוכחה (ישעיה א יח). וכן זה נזדרז ויקח את בת לוי".

וכנ"ל, בתרגום מתרגם 'לכה' 'לכו' וכד' שנֶאֶמר לאחרים, 'איתא' 'אתוּ'. ו'וילך' סתם, מתרגם 'ואזל'.

[שמר]

בתרגום אונקלוס באמת מתרגם כאן : לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי - לְמָא לָא אֲתֵיתָא לְוָתִי
ובכלל, בתרגום אונקלוס מתרגם פעמים רבות את המילה 'לך' - 'איתא' (בֹּא)
כגון 'לך נא אתי אל מקום אחר' - 'איתא כען'
וכך מתרגם תמיד את המילה 'לכה' - 'איתא':
שמות ג י: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה - וּכְעַן אִיתָא וְאֶשְׁלְחִנָךְ לְוַת פַּרְעֹה.
בראשית לא מד: וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה - וּכְעַן אֱתָא נִגְזַר קְיָם אֲנָא וְאָתְּ

וראה זוה"ק ח"ב לד. שהקשה למה כתוב (שמות י' א') 'בא אל פרעה' ולא 'לך', ועמשכ"ש שהקב"ה בא עמו.
וברמב"ן שמות ב' א' כתב וז"ל "וילך איש מבית לוי. ...ועל דעתי, בעבור שלא חשש לגזרת פרעה ולקח לו אשה להוליד ממנה בנים, אמר הכתוב כן. בעבור כי בכל מזדרז לעשות ענין חדש יאמר כן, וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית לה כב), וילך ויקח את גמר בת דבלים (הושע א ג), לכו ונמכרנו לישמעאלים (בראשית לז כז), לכו ונכהו בלשון (ירמיה יח יח), לכו נא ונוכחה (ישעיה א יח). וכן זה נזדרז ויקח את בת לוי".

וכנ"ל, בתרגום מתרגם 'לכה' 'לכו' וכד' שנֶאֶמר לאחרים, 'איתא' 'אתוּ'. ו'וילך' סתם, מתרגם 'ואזל'.

לעומת זאת הת"א מתרגם בא - עול, ולא אתא, ע"כ שישנו הבדל.

לגבי מה שהביא כ' מבא אל פרעה ולך אל פרעה, עיין שם בבעה"ט, ושמא דבריו שם מתאימים אף כאן.

[איש גלילי]

וראה זוה"ק ח"ב לד. שהקשה למה כתוב (שמות י' א') 'בא אל פרעה' ולא 'לך', ועמשכ"ש שהקב"ה בא עמו.

מעודי תמהתי על פירוש זה של הדרשנים, דהיכן מצאנו שלשון "בא" הוא שאבוא עמך? ואונקלוס תרגם "עול לות פרעה" והיינו שיכנס לביתו (ולא כבמכת דם, ערוב וברד, שעמד לקראתו בחוץ על היאור). וגם אם תרצה לפרש מלשון "תא לות פרעה" אין כאן משמעות שיבוא הקב"ה עמו.
והזוה"ק לא אמר דבר זה, אלא מלשון הכנסה, עיי"ש היטב.

[ביקורת תהיה]

בלק אומר לבלעם "לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ"
עונה בלעם "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ וגו''.
א. מהו שינוי הלשון בין בלק לבלעם הליכה\ביאה.
ב. מדוע משתמש בלק בלשון הליכה, הו"ל "באת".

מתוך ספר 'עקדת יצחק':
וַיִּשְׁמַע בָּלָק וְגוֹ', לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי וְגוֹ', הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ וְגוֹ'.
כְּבָר עוֹרַרְנוּ בַּסְּפֵקוֹת עַל בִּלְתִּי הִזְכִּיר לוֹ בְּעִנְיָן זֶה לְשׁוֹן בִּיאָה רַק הֲלִיכָה, וְגַם אָמְרוֹ 'לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי' אַחַר שֶׁכְּבָר בָּא אֶצְלוֹ.
וְהַנִּרְאֶה בָּזֶה, כִּי הִנֵּה לֹא רָצָה שֶׁיָּבֹא בִּלְעָם אֶצְלוֹ, אֲבָל הִזְכִּיר לוֹ הָעָם הַהוּא וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ לְשָׁם וִיקַלְלֶנּוּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר 'הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם' וְגוֹמֵר, 'וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי' וְגוֹמֵר, וְכֵן בַּשֵּׁנִית אָמַר לוֹ 'אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי', יִרְצֶה אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ שָׁם וּלְקַלְלָם בַּעֲבוּרִי, וְלֹא תָּחֹשׁ אֶל מִעוּט כְּבוֹדְךָ בַּמֶּה שֶׁתֵּלֵךְ שָׁם זוּלָתִי, 'כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד' מִמְּכוֹן שִׁבְתִּי, 'וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה'. וְאַחַר, כַּאֲשֶׁר מָנַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּר, רַק לִרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ חִיְּבוֹ הָאֹנֶס הַהוּא לָבוֹא אֵצֶל בָּלָק לְהוֹדִיעוֹ הַדָּבָר וּלְהִוָּעֵץ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְלָזֶה נֶאֱמַר 'וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם', שֶׁנִּרְאֶה שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בּוֹאוֹ אֵלָיו, 'וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ', וּדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים אֵלָיו הָיוּ 'לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי', יִרְצֶה לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶל הָעָם לְקַלְלוֹ אֵלָי, 'הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ' מִכָּאן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי רִאשׁוֹנָה. וְאָז הֵשִׁיב לוֹ 'הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל' וְגוֹמֵר, יִרְצֶה, מֻכְרָח הָיִיתִי לָבֹא אֵלֶיךָ כִּי 'עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה' וְגוֹ' כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא, וְלָכֵן צָרִיךְ אֲנִי לְהוֹדִיעֲךָ (עיי"ש באריכות).