בפרשת מטות, במדבר לא יא 'את כל השלל' תרגם אונקלוס 'עדאה'.
כך גם מתרגם בד"כ את המילה שלל: דברים ב לה, ג ז, יג יז, כ יד.
וזה נשמע מלשון 'הסרה' (שמתורגם 'אעדי', וראה גם בראשית מח יז 'ויתמוך יד אביו להָסִיר אותה' - 'לְאַעֲדָאָה').
ולא כשמות טו ט שתרגם 'אחלק שלל' - 'אפלג בִּזְתָא' (כמו לקמן במדבר לא לב 'יתר הבז אשר בזזו' - 'שאר בִּזָא די בזו').
ולכאורה דומה ללשון 'שַׁל' נעליך מעל רגליך (שמות ג ה), ושם תרגם 'שרי'.
(ומלת 'שרי' היא תרגום למגוון מילים: 'החל' 'הואיל' 'וַתָּהִינוּ', 'שוכן' 'מחנה' 'חנו' ('חיל' פרעה) ('וַיַבְרֵך הגמלים' 'תְָּקַע את אחיו'), 'חליצת' נעל. [וכן 'רבץ' כארי, וכלביא 'יקום', וכן 'ירכיבהו' על במתי ארץ].).
וברש"י (שמות ג ה) כתב "שַל. שלוף והוצא, כמו 'ונשל הברזל', 'כי ישל זיתך'".
ובדברים ז א תרגם אונקלוס 'וְנָשַׁל גוים רבים מפניך' - 'וִיתָרֵךְ'.
ושם יט ה 'וְנָשַׁל הברזל מן העץ' - 'וְיִשְׁתְּלֵף'.
ושם כח מ 'ושמן לא תסוך כי יִשַּׁל זיתך' - 'ארי יִתְּרוּן זיתך'
ויל"ע בקשר לשון 'הסרה' ללשון 'שלל', ולכאורה היה מתאים לתרגם 'שלל' בכל המקומות הנ"ל מלשון 'בִּזה' כמו בשמות טו ט, או מלשון 'הורשה' ו'גירוש' - 'תרך', כמו בדברים ז א