פורום אוצר החכמה

אם אני זוכר נכון הפולמוס שלמטה פולמוס ישן הוא, ורא"י אינו אלא חוזר על דברי סבו הגרי"ז. ואם אני זוכר נכון, אח"כ מצאו שרעיון זה כבר נמצא בספרים קדמונים, אולי באחד מספרי החסידים. יבואו הידענים וישלימו.


http://www.bhol.co.il/news/927789


ראש ישיבת בריסק נגד 'יתד': "מינות ואפיקורסות - עפרא לפומיה"

ראש הישיבה הגאון רבי אברהם יהושע סולוביצ'יק פותח במתקפה חריפה על היומון הליטאי 'יתד נאמן', בעקבות מאמר שפורסם בו ביום שישי האחרון, כשהוא קובע כי מדובר ב"דברי מינות ואפיקורסות, עיוות הדעת ודרך המסורה", ומוסיף גם: "עפרא לפומיה" ו"דינו בשריפה". פרסום ראשון

פרסום ראשון ב'בחדרי חרדים': ראש ישיבת בריסק, הגאון רבי אברהם יהושע סלובייצ'יק, תקף היום (חמישי) במהלך שיעורו הקבוע בפני תלמידיו, מאמר שפורסם בערב השבת האחרונה בעיתון 'יתד נאמן'.

כפי שנודע ל'בחדרי', מדובר במאמר העוסק בעניין קנאותו של פנחס, שהופיע במגזין 'יתד השבוע' של הבטאון היומי הליטאי, תחת הכותרת 'תכונותיו של מנהיג האומה".

במאמר עצמו נכתב כי פנחס לא היה יכול להיות מנהיג - בגלל שעשה מעשים קיצונים. ביום שלישי שלאחר מכן פורסם בעיתון מאמר הבהרה, בו התנצל הכותב, הרב יצחק רוט, והסביר את דבריו מחדש.

ל'בחדרי' נודע כי מכתב ההתנצלות פורסם על ידי העיתון בעקבות ביקורת שהעביר ראש ישיבת בריסק על הדברים שנכתבו במאמר, באופן בלתי פומבי. אולם המכתב לא סיפק את הגרא"י, שכעת יצא באופן ציבורי נגד העיתון.

ר' אברהם יהושע הקריא, כך נודע ל'בחדרי', בפני הבחורים את כל המאמר, מתוך עיתון שהביא עמו, ויצא בהתקפה חריפה. "אלו דברי מינות ואפיקורסות, עיוות הדעת ודרך המסורה", אמר ראש הישיבה.

בהמשך דבריו הכריז הגאון כי"עפרא לפומיה" של הכותב, ואמר שדינו של המאמר בשריפה.

ראש ישיבת בריסק הוסיף והתייחס גם להתנצלות שהתפרסמה בעיתון, כאמור בעקבות הביקורת שהעביר, וקבע כי היא "אינה התנצלות". זאת, מאחר שבעיתון אינם חוזרים מעצם הרעיונות - וזה עוד יותר גרוע מעצם פרסום המאמר.

לא מובן לי ויכוח כזה.

אם מישהו אומר דבר כזה מסברתו היינו שפנחס לא יכול להיות מנהיג כי היה קיצוני הרי זה שטות והבל גמורים.
ואם הוא מפרש בזה מאמר חז"ל צריך לראות איזה מאמר חז"ל ואם משמעותו כך או לא.

במקרה הגיע לתיבתי המאמר. הרעיון הובא בשם ר"א שלזינגר, ואיני יודע על מה יצא הקצף. כלומר, אני יודע, אבל - - -
[אגב, דומה שרק בעקבות ההתנצלות, נקרא המאמר ע"י יותר מששת קוראיו, סימן לדבר שהטרור נגדו החל עם פרסום ההתנצלות.]

אבל לא כתוב כאן שום דבר על קנאות וקיצוניות. כתוב כאן שמנהיג צריך להמשיך את דרך ההנהגה של רבו ולא לנקוט בדרך אחרת.

אפשר לאהוב את הרעיון ואפשר לא. כמו כל וורט.

הרעיון מילא
הסגנון צורם קצת

הרעיון יש לו סימוכין בדברי המדרש שעל פיו ביאר הרדב"ז ענין מחזה אליהו אחר מעשהו בהר הכרמל (ראה שו"ת הרדב"ז חלק ו סי' ב) שהקב"ה תבעו להפסיק מלקטרג ומכיון שבטבעו לא יהיה יכול להפסיק, לכן ביקש למות, והסכים לו הקב"ה ולכן ציוהו למנות אלישע נביא על ישראל ע"ש באורך. וכן עי' להמלבי"ם במלכים א שגם הוא פירש הפרשה לדרך זו, ובהתחשב עם מאמרם ז"ל אליהו זו פנחס קל מאד לדורשי רשומות לייחס מידותיו של אליהו לפנחס ולדרוש הפרשה בכיוון זה וכדרך שעשה לדוגמא הרב 'תורת חיים' לסנהדרין (פב.) ע"ש.

קצת בציניות, אבל אין ברירה.
לא ברור מה הענין להיטפל לדמותו של פינחס קנאה, שהיום זעקנו בתפילת יוכ"ק, 'רחמנא אידכר לן קנאותיה דפינחס קנאה', בדרשות של דופי.

היה כאן אשכול בעבר, בו הובאו דברי הגרי"ז ועוד. גם אם ישנם דברים הפוכים בקדמונים, הרי כאן בודאי פשוטו של מקרא הוא להיפך, שהרי הכתוב משבחו להדיא ו'בדין הוא שיטול שכרו'. אז מה הענין להפך עלינו את הכתובים??

אלא מאי, בגלל פלג כזה או אחר, שבין כה נתבאר באותו גליון של עיתון (במאמר אחר) שזו בכלל קנאות מזויפת וכו' וכו'.

בקיצור, כל העסק הזה מדיף ריח רע ובאוש, ובפרט ההתנצלות המעושה והמאוסה שמייצרת מחלוקת כביכול, ומדיפה את הסירחון יותר למרחוק. וכל זה לעילוי נשמת רותי...

שימצאו לה עילוי נשמה מועיל יותר. נעב'ך.

תמיהני עליך הרב נה"כ עם נקודות הכסף, וכי מעתה רק מפשוטו של מקרא אפשר ללמוד לקח לדורות על הקשפת התורה והחיים ועל הנהגות ישרות ומועילות? גם דרוש הוא חלק מחלקי הפרדס, ובחלק זה קנה המידה הוא לא אמיתות הביאורים בפשוטו של מקרא אלא אופן העמסת רעיון אמיתי כשהוא לעצמו לתוך המקראות עפ"ד המדרשים וכדו' (ולדעת הרמב"ם ודעימיה זוהי גם תכונת הדרוש של חז"ל ואכמ"ל). ובכגון זה יפה אמרו שבנוגע לדרוש מקום יש בראש לשתי קצוות סותרות. (לולי שמכיר אני רום ערכך, כמעט הייתי חושד בך שגם אתה לא כתבת דברים אלו אלא מתוך מגמה הפוכה מזו שאתה מייחס לעורכי העתון...)

יצויין שבייחוד נטל פנחס חלקו בכך שכל הדרשנים השתמשו בדמותו להוכיח כל מיני דברים בענין הקנאות - בעד ונגד. ידועים הדברים אבל איידי דחביבא עלי הא לך לדוגמא פנינה אחת מדברי הג"ר לייזער סלבר שאמר בהזדמנות אחת כדברים האלה:

באירופה היו תמיד כמה קנאים בכל קהילה, אבל אצל אגודת הרבנים יש עכשיו מצב חדש - ארגון שכל כולו קנאים. הקנאות יש לה את מקומה בחיים, אבל זה לא מתאים בכל הזמנים. אילו היה פנחס מתנהג בצורה זו כל הזמן, הוא מעולם לא היה זוכה לברכת 'הנני נותן לו את בריתי שלום'

בלי להכניס ראשי בין הרים גבוהים, שמעתי פעם ווארט ואיני זוכר מקורו, שבשונה מ'חוקת בלק' ו'מטות מסעי' שהם מחוברים לעתים קרובות, הרי 'פינחס' הוא תמיד עומד לבד...

בגמ' זבחים קא: כתב:דאמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב (במדבר כה יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים (בימי יהושע, בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר הירדן, ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם לצבא, ושלחו את פנחס לדבר עמהם, רש"י), שנאמר (יהושע כב ל) "וישמע פינחס הכהן (בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אין כהונה כתובה אלא באלעזר וכאן כתובה בפנחס, רש"י) ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל" וגו'. ואידך נמי, והכתיב "והיתה לו ולזרעו אחריו", כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב (קרא התם בברכה כתיב, בִּשְּׂרוֹ שלא תפסוק כהונה מזרעו, אבל עדיין לא נתכהן, רש"י). ואידך נמי, הא כתיב "וישמע פינחס הכהן", ההוא ליחס זרעו אחריו (מימי משה נתכהן, וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן, ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים, שלא היו כהנים גדולים אלא מפנחס, רש"י).

נמצינו למדים לכאורה שלא הוכחה בשלמות מעלתו של פינחס בקנאתו, רק כאשר שם שלום בין השבטים (אם לעצם הכהונה כר' אלעזר אמר ר' חנינא, אם לייחוס כהונה גדולה לזרעו כרב אשי).
וחשבתי בדרך אפשר, כי עד מעשה זה היו יכולים לומר שלא קנא מחמת אהבתו את השי"ת בכל נפשו (דהקנאה היא מענפי האהבה כדאיתא במס"י), אלא מחמת שהיה כעסן ח"ו. אבל כאשר ראו במעשה בני ראובן ובני גד, ששמח לשמוע שאין ישראל חוטאים, ולא חיפש בכל כוחו למצוא עילה ל"קנאות", הרי אז הוכח שקנאתו במעשה זמרי לא היה מכעס ומשנאה חלילה, אלא מאהבת ה', ומעתה הוא ראוי לשכר שהובטח לו במעשה זמרי.

רעיון יפה. ועיין גם כאן