למה לא התקבלה תשובתם של ישראל אחר חטא המרגלים

[תוכן]

כתוב בדברים (א' מ"א-מ"ב): 'ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה: ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם.' וקשה, הרי יש כאן תשובה גמורה, חרטה על העבר וקבלה על העתיד, והם מוכנים לתקן ככל אשר בידם, וא"כ למה לא קיבל ה' תשובתם, ולמה אמר להם: 'כי אינני בקרבכם'?

[י. אברהם]

אוצר הגאונים סנהדרין קח (ע"ע שם)

אוצר הגאונים.PNG (39.61 KiB) נצפה 4899 פעמים

[תוכן]

יפה מאד, תודה רבה.

[תל אביבי]

זכור לי שקראתי אודות המעשה הבא (וכעת אינני יודע מקורו, אך לא יהיה קשה לחפש את המקור, וכנראה נמצא ב'עמוד האמת' או ב'בית קוצק'):
פעם אחת פגש הרה"ק ר' יצחק מוורקא זי"ע את הרה"ק ר' מנחם מנדל מקאצק זי"ע (כידוע שהיו נפגשים פעמים רבות בדרכים, ואף שהייתה המחלוקת בין החסידים, הרי שבין הרבע'ס שרר השלום והשלווה), שאל הרה"ק מוורקא את הרה"ק מקאצק: מה טעם חטא העגל שלא מצאנו שהתחרטו ישראל עליו וביקשו מחילה, ובכל אופן נתכפר להם, כמאמר ה': "סלחתי כדברך". ואילו חטא המרגלים שמצינו שהתחרטו ישראל, ובכל אופן לא נתכפר להם! אתמהה!
אמר הרה"ק מקאצק להרה"ק מוורקא: אמור אתה מה שחשבת בזה.
אמר הרה"ק מוורקא: שאמנם מצינו גבי חטא המרגלים שאמרו כי אמר ה' כי חטאנו, היינו: ה' הוא זה שאמר שחטאנו, ואם כן איך נוכל להתווכח עם ה', וזה יותר גרוע מלא להביע חרטה כלל.
נענה הרה"ק מקאצק כנגדו ואמר ברוב חריפותו: זה אתם אומרים, ואילו אני אומר, בחטא העגל ביקשו ישראל אלוקות, ועל כן נסלח להם. אולם בחטא המרגלים ביקשו ישראל תאוות וגשמיות, ועל כך אי אפשר לסלוח!

אולם באמת יש לתמוה על דברי קודשו של הרה"ק מוורקא מהפסוק שהבאת אתה, שכן בו נאמר: 'ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה'..', משמע שכן הכירו בחטאם, ופסוק זה סותר למקור שבו נאמר שאמרו: 'כי אמר ה' כי חטאנו...' ובאמת תמהתי לי כן בלומדי את הפרשה, ותירצתי לעצמי שמשה רבינו כשחזר על כך אמר כן לסנגר על עם ישראל.

[צביב]

בגיליון נר לשלחן שבת, הביא מהמשנה בערכין סוף פרק ג', שלא נחתם גזר דין אלא על לשון הרע,
והסביר שם[b][/b] שחזרו בתשובה על פרטים אחרים בחטא, ולא על לשה''ר.

[צופר הנעמתי]

פסוק זה סותר למקור שבו נאמר שאמרו: 'כי אמר ה' כי חטאנו...' ובאמת תמהתי לי כן בלומדי את הפרשה, ותירצתי לעצמי שמשה רבינו כשחזר על כך אמר כן לסנגר על עם ישראל.

הפשטות היא ש"אשר אמר ה'" מוסב על המקום ולא על "כי חטאנו" דהיינו "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה', כי חטאנו". כך הוא ע"פ פיסוק הטעמים, וגם מצד דברי הפסוק כלשעצמם כמעט ואי אפשר לפרש אחרת.

[טברייני]

כתוב בדברים (א' מ"א-מ"ב): 'ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה: ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם.' וקשה, הרי יש כאן תשובה גמורה, חרטה על העבר וקבלה על העתיד, והם מוכנים לתקן ככל אשר בידם, וא"כ למה לא קיבל ה' תשובתם, ולמה אמר להם: 'כי אינני בקרבכם'?

קבלה לעתיד פירושה, שמקבל ע"ע שכאשר יבוא חטא זה לידו לא יעבור עליו שוב.
והנה, המעפילים אומרים חטאנו לה', היינו חטאנו שלא שמענו בקול ה', ומקבלים לעתיד שלא לשוב לאותו חטא, וכאשר משה אומר להם - בדבר ה' - לא לעלות, הם עולים בכל זאת.
הלזאת ייקרא קבלה לעתיד?!?!
כנלענ"ד.

[דרומי]

בכלל יש להעיר ש(כמעט) לא מצינו במקרא סיפורים על בעלי תשובה שנתקבלה תשובתם באופן שנמחל החטא לגמרי ונפטרו מכל עונש. ודו"ק.

ועיין בדוגמאות שהובאו בפיוט 'הורית דרך תשובה לבת השובבה' (סליחות לצום גדליה - לפי המנהג המוכר לי).

[עושה חדשות]

אוצר הגאונים סנהדרין קח (ע"ע שם)

אוצר הגאונים.PNG

בשם מי מהגאונים?

לכאו' זה חידוש לדינא, רבינו יונה (למשל) כותב שהחרטה היא מחמת שיש עונש ונקם על העוון. האם יש כאן מחלוקת, או שיש חילוק בין עונש בעוה"ז ובעוה"ב, ועוד חילוקים כיו"ב.

[מיני ומינך]

ספורנו
במדבר פרק יג פסוק א
וכאשר הכירו ישראל חטאתם על שלא בטחו בישועת האל יתעלה ונצחונו אחר שעשה עמהם להפליא, שבו בתשובה ואמרו אנחנו נעלה ונלחמנו, והתפללו כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה' אלא שלא קיבל האל יתברך תפלתם, מפני חילול ה' שעשו, שאינו מתכפר אלא במיתה וכו'.
שיח שרפי קודש
הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ד' כי חטאנו. והקשה הר"ר העניך מאלכסנדר זצ"ל א"כ עשו תשובה באמרם כי חטאנו. אך הנה אמרו חז"ל (ירושלמי מכות פ"ב הל"ו) במדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מה יעשה אמרה רשעים תרדוף רעה. לנביאים אמרו נפש חוטאת תמית. לתורה אמרה תביא קרבן ותכפר. להקב"ה אמר יעשה תשובה. הפי' הוא שאלו לחכמה. אם אדם חטא ויחשוב בדעתו ובחכמתו כמה גודל חטאו שמרד בהקב"ה. ונפשו מרה לו מאוד ואין רואה שום עצה עבורו רק נפש החוטאת תמית. ואח"כ כשרואה שאין לו עצה יקח א"ע ללמוד תורה וימצא לו עצה להביא קרבן ויכפר. אבל עוד בזה"ז אין זה עצה עבורו כי קרבן הוא דוקא בזמן שבהמ"ק קיים. ועוד נפשו מרה לו. עד ששואל להקב"ה בעצמו ויתן לו עצה לעשות תשובה ויתחרט על מה שעבר ויקבל על להבא לעשות הטוב והישר. ויאמר חטאתי עם החרטה א"כ התשובה שנתן לו הש"ית עצה. הוא דוקא לאחר שעבר עליו כל המרירות הנ"ל אשר כמעט שאין לו שום עצה. אז הקב"ה מקבלו בתשובה שלימה לפניו ית"ש. אבל באם תיכף אחר החטא. יאמר חטאתי בלי שום חשבון הנפש כנ"ל אין זה תשובה, כמו כן הם אמרו הננו ועלינו אל המקום כו' כי חטאנו. והבן.
נפלאות חדשות
שמעתי בשם הרה"ק ר׳ שמחה בונים מפרשיסחא זצ"ל מפני מה מעשה העגל נמחל להם ולא מצינו שעשו תשובה על זה, ועל חטא המרגלים כתיב ויתאבל העם מאד א"כ עשו תשובה ואעפ"כ לא נמחל להם, הלא אין לך דבר שעומד מפני התשובה, ואמר כי עיקר התשובה הוא באם אדם יודע שאין לו תקוה והוא ככלי חרס הנשבר, כי באמת מה יועיל לפגם שעשה ואעפ"כ רוצה לעבוד את ה׳ מכאן ולהבא ועושה כאשר צוה ה׳ ואז הוא התשובה. וזה גם בחטא העגל כי היה החטא הראשון ולא היו יודעים כלל שיועיל תשובה ע"כ היה בלב שלם. אבל בחטא המרגלים היו יודעים שיועיל תשובה והיו סוברים שעשו תשובה ויחזרו כבראשונה ע"כ לא הועיל להם מחמת שלא עשו בלב שלם.
שם משמואל - פרשת שלח - שנת תרע"ז
ונראה דהנה מה שלא נתקבלה תשובת ישראל מחטא המרגלים, הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה [האבני נזר] כי תשובה היא בינה ליבא וכמ"ש (ישעי' ו') ולבבו יבין ושב ורפא לו, ומועילה כשהחטא הוא בלב אבל כשהפגם הוא במוח שהוא למעלה מהלב אין התשובה שהיא בלב מועלת, וכאן נמי מחמת שבכו בכי' של חנם והדמעות יורדות מהמוח ע"כ הי' הפגם במוח ומש"ה לא הועילה התשובה עכת"ד.

ועי"ע בארן עדת [ויש שהביאו כן בקיצור בשם הבעש"ט]

[עושה חדשות]

עוד על השאלה הפותחת -
רמב"ן: ותשבו ותבכו לפני ה' - לא הזכיר שם הכתוב הבכי הזה, שאין צורך להזכירו. אבל משה הזכיר זה עתה, לשבח כי נחמו על חטאתם. ולהגיד להם שהיה העון ההוא גדול מנשוא, כי באה עליו השבועה הגדולה, וגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע.
משך חכמה: והאנשים אשר שלח משה לתור וכו'. ספר הכתוב כי לא הועיל להם התשובה שאמרו "חטאנו", מפני שלא היה תשובת המשקל, התשובה הטהורה. רק אחרי שכבר מתו האנשים מוציאי דבת הארץ, ויהושע וכלב חיו מן האנשים ההם, וראו כי שקר דברו בה' ובארצו, לכן אמרו "חטאנו", ואין זה תשובה גמורה.

הקטע המובא לעיל מאוצה"ג הוא בשם רס"ג.

ראה כאן תי' נוספים -

רח''ד הלוי.PDF

(594.94 KiB) הורד 192 פעמים

ע"ע ב"י סי' תקפ שכ' "ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן דמסתמא שבו ולא נתקבלו".

[קו ירוק]

בפשוטו הגם שחזרו בתשובה, אבל חייב להיות מהלך אחר לזיכוך העם מקשיות ערפם.
ע"ד שאדם הראשון עשה תשובה 'מזמור שיר ליום השבת' ואעפ"כ גזירת מיתה לא בטלה ממנו.
והסיבה לכך, משום שחזרתם בתשובה לא היתה מכח מעלתם שלהם, שא"כ אכן היה החטא נעקר לגמרי בלא רושם, אלא שהמעשה היה שהעם אמרו לרגום את יהושע וכלב באבנים, ואז כבוד ה' נראה אל כל בני ישראל, וממילא מיד חזרו בהם כי כבר הבינו ששגו, אבל זה מאוחר מדי - ומיד ויאמר ה' אל משה עד אנא ינאצוני וכו' ונגזרה גזירה.
וזה על דרך שאנו מבקשים בכל יום שנשמור חקך בעולם הזה ונזכה ונחיה וכו' לשני ימות המשיח, כי אז כבר מעלת התשובה לא תיתכן להיות שלמה!

[דרומי]

הוא אשר רמזתי לעיל לפיוט 'הורית דרך תשובה לבת השובבה' שם מובאים כמה דוגמאות מהתנ"ך של מי שחזר בתשובה. מאז ומתמיד הוקשה לי שכן ברוב הדוגמאות שם התשובה לא הועילה למחוק העוון לגמרי.

[צביב]

משנה ברורה תק''פ ס''ק ח'
לא זכו ( המרגלים) שתתקבל תשובתם.

[דרומי]

אנחנו לא מדברים כאן על המרגלים עצמם אלא על כל הדור.

[צביב]

בשבת ( נו) סוף פרק במה בהמה, אמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו.

''אחד בדורנו'' ראו בחייו שהתקבלה תשובתו,
ואם בזה לומדים שאין לך גדול בבעלי תשובה, הרי ששאר בעלי תשובה לא זכו לכך.

( וכבר הבאתי למעלה תירוץ על זה משם נר לשולחן שבת)

[עושה חדשות]

היכן כתוב מה טעם הדבר ש'תשובה' אינה מועילה לפטור מעונשים המסורים לב"ד? אשמח לציטוט.

[דרומי]

נודע ביהודה או"ח מהדו"ק סימן לה (קרוב לסוף התשובה). וראה במהדורת מכון ירושלים הערה כד, ובהנסמן שם.