פורום אוצר החכמה

'צִרעה' מתורגמת אצל אונקלוס 'ערעיתא'.
'וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ' - 'וְאֶשְׁלַח יָת עֲרָעִיתָא קֳדָמָךְ' (שמות כג כח), 'וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יי אֱלֹהֶיךָ בָּם' - 'וְאַף יָת עֲרָעִיתָא יְגָרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בְּהוֹן' (דברים ז כ).
[ואגב: 'ושָלחתי' זה לשון שליחות, ומתורגם 'אשְלח'. ו'ישַלח' זה לשון 'שילוח' ומתורגם 'יגרי' כפי הענין].
ומעניין שזה מזכיר את תרגום המילים 'פגש', 'השיג', 'הדביק', 'קרה' (כמו אצל בלעם. וכן 'מקרא' קודש), שמתורגמות 'ערע'.
דבר מענין נוסף הוא דמיון המילים 'צרעה' ו'צרעת' בלשה"ק, וגם בתרגום ישנה תופעה מעניינת אצל צרעת, שהיא מתורגמת רק על פי הפועל שלה, 'סגירות' או 'חיוורא', ולא כשם עצם של מחלה מסויימת, וזה דומה לתרגום 'צרעה' הנ"ל שנשמע שהיאמתורגמת מלשון המקרה שקורה כשהיא באה, ולא כתרגום של שמה ממש.
והנושא מאוד עמום אצלי, אשמח לחידושים והוספות.

מנלך שאונקלוס מפרש כגמרא בסוטה ולא כרס"ג, ריא"ג ואבע"ז?

לא הבנתי.
כיוון שצ בעברית מתחלפת בע בארמית כמו ארץ ארעא. הצורה ערעיתא נראית פשוט המילה צרעה בצורתה הארמית ע"י חילוף הצ הראשון ב ע.

הוגה ומעיין כתב:מנלך שאונקלוס מפרש כגמרא בסוטה ולא כרס"ג, ריא"ג ואבע"ז?

את הערתך וראשי תיבותיך לא לגמרי הבנתי, אף שעיינתי בסוטה לו. "צרעה לא עברה עמהם" וכו'. אבל בכל אופן, בזכותך מצאתי ברבינו בחיי דברים ז כ אחר שהביא את הגמ' הנ"ל: "...וכן תרגם אונקלוס צרעה - ערעיתא, ודרשו רז"ל (לא מצאתי היכן) למה נקרא שמה ערעיתא, שעומדת לקראת אדם. תרגום אשר קרך - דערעך".