שמואל ב' פכ"ג פסוק כ'
"את שני אריאל מואב - כתרגומו: ית תרין רברבי מואב, והיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל וארי יש לו גבורה, ואל הוא לשון חוזק ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים, להלחם באויבי ה' הוא מצוה, כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצירות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל. וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה, כשהרג זמרי וכזבי, וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל". עד כאן.
לכאורה לא כתוב כלל כיצד הרג בניהו את אותם אריאל מואב, ואולי לא הרגם בחרב הרי היא כחלל שנטמא מהם אלא ע"י חץ או באופן אחר שלא נגע בהם.
אמנם בהמשך הפסוקים כתוב גם שגזל חנית מהמצרי והרגו בחנית זו, ושם בפשטות חנית ממתכת וכן נטמא.
ועוד הערה: הרי פנחס כלל לא היה כהן כשהרג את זמרי, ורק לאחר מכן התכהן. אלא אם כן יש שיטה שכן היה כהן לפני כן והרד"ק סבר כשיטה זו. האם יש כזו שיטה?