שאלתי את החוקר הנודע ר' אדם בן נון הי"ו אם יש דרך לידע כיצד נהגו בני תימן בפסוק הנ"ל אם לשייכו לפרק ב' או לפרק ג' וזה אשר השיבני:
שינויי מקום בפסוקים לא מעניינים.
בכתה"י הקדומים ממילא לא היה ציון פרק ובטח שלא ציון פסוק.
בדורות האחרונים הוסיפו בשולי כתבי היד את ציון הפרק בלבד. אבל אין לזה שום ערך כי העתיקו מהדפוס שהיה לפניהם.
בעיקרון מקובל שהפסוק הזה שייך לסוף פרק ב וכך נהגתי גם אני באיוב שהוצאתי.
מסתבר שעשו זאת מאחר שפסוק זה הוטעם בטעמי כ"א ספרים כמו שני הפרקים הראשונים ולא בטעמי אמ"ת כמו פרק ג ואילך.
אולם דע לך שמנהג תימן לקרוא פסוק זה במנגינה של טעמי אמ"ת. כלומר מבחינת המנגינה בלבד הוא מתאים לנו לפרק ג.
ואומנם לא ברור מדוע התימנים החליטו להטעים פסוק המוטעם בטעמי כ"א ספרים ושהוא חלק מפרק ב במנגינה של פרק ג.
אך אם נניח שפסוק זה היה שייך לפרק ג, כנראה זה השפיע עליהם.
אגב דבר דומה וידוע יש בתחילת פרשת וישלח. ראה שבמהדורות השונות יש מחלוקת לגבי ציון הפסוקים (וכמובן בפרשת יתרו ואתחנן שיש הממספרים פסוקים ויש הממספרים דיברות...).